קיבל כסף עבור דירה שמכר - ותבע את הרוכשים
לטענת האיש, הרוכשים התמהמהו עם טיפול בחריגות הבנייה והתשלום עבור הסדרתן, על פי מה שהוסכם בחוזה הרכישה - והוא דרש מהם 95.5 אלף שקל. מנגד טענו הרוכשים שהתהליך מורכב וכי הם פועלים בנושא מול גורמים שונים. הם ציינו כי תיקון השומה מצד העירייה הפחית את סכום
היטל ההשבחה, וכי הדבר הוביל לעיכובים שאינם תלויים בהם
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, דחתה השופטת רונית פינצ'וק-אלט תביעה בסכום כולל של 95.5 אלף שקל שהגיש מוכר דירה כנגד רוכשי הנכס. המוכר טען כי הרוכשים לא עמדו בהתחייבותם לטפל בחריגות הבנייה בנכס ולשלם את התשלומים הנדרשים להסדרתם, כפי שהוסכם במעמד החתימה על החוזה. בפסק הדין נקבע כי התנהלות הרוכשים לא היוותה הפרה יסודית של ההסכם, והשופטת חייבה את התובע לשאת בהוצאות המשפט.
המקרה נסוב סביב דירה שנמצאת במרכז הארץ, שאותה מכרו התובע וגרושתו ב-2019. בעת המכירה, ידעו הצדדים על קיומן של חריגות בנייה בנכס, שדרשו הסדרה מול רשויות התכנון והעירייה. במסגרת ההסכם בין הצדדים, נקבע כי הרוכשים יישאו באחריות להסדרת החריגות, כולל תשלומים הנובעים מהתהליך, כמו היטלי השבחה. בנוסף, נקבע כי סכום של 100 אלף שקל יישמר בנאמנות עד להשלמת ההסדר וקבלת האישורים הנדרשים.
לטענת התובע, אי העמידה בתנאים הובילה להפסדים כספיים ונזקים עבורו
התובע טען כי הרוכשים לא עמדו בהתחייבותם להסדיר את החריגות במועד, ובכך עיכבו את השלמת העסקה. לדבריו, הם "משכו זמן יקר", ולא פעלו בהתאם ללוח הזמנים שנקבע. לטענתו, אי עמידת הרוכשים בתנאים הובילה להפסדים כספיים ונזקים מצדו, והוא דרש מהם פיצוי על כך.
מנגד, הרוכשים טענו כי פעלו בדיוק על פי ההסכם, וכי התהליך היה מורכב ודרש תיאום עם גורמים שונים, כולל רשויות מקומיות. הם ציינו כי תיקון השומה מצד העירייה הפחית את סכום היטל ההשבחה, וכי הדבר הוביל לעיכובים שאינם תלויים בהם. "פעלנו בתום לב ובהתאם לתנאי ההסכם", טענו הרוכשים.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במהלך הדיון, בחנה השופטת פינצ'וק-אלט את ההסכם בין הצדדים, את ההתכתבויות ביניהם ואת העדויות שהוגשו. אחד הסעיפים המרכזיים שעמדו לדיון היה התחייבותם של הרוכשים לטפל בחריגות הבנייה. השופטת הדגישה כי הסכם המכר כלל מנגנונים ברורים לטיפול בנושאים אלה, וכי הצדדים הכירו היטב את מורכבותם בעת החתימה.
בהתייחס לטענת התובע כי הרוכשים פעלו בחוסר תום לב, קבעה השופטת בפסק הדין שפורסם כי, "לא הוצגו ראיות המעידות על כך שהרוכשים פעלו במכוון לעכב את התהליך. יתרה מזו, התנהלותם מצביעה על ניסיון כן וענייני לעמוד בהתחייבותם, חרף הקשיים שהתעוררו". השופטת אף הדגישה את חשיבות תיקון השומה מצד העירייה, שהפחית את היטל ההשבחה. "תהליך זה דרש זמן נוסף, ואין לראות בכך התרשלות מצד הרוכשים", היא הוסיפה.
השופטת התייחסה גם לדרישת התובע לפיצוי מוסכם על פי החוזה. לטענתה, ההסכם קבע במפורש כי הפעלת סעיף הפיצוי המוסכם מחייבת התראה בכתב שתישלח לצד השני בדואר רשום. "בהתאם להוראות ההסכם, לא ניתן לראות בהתכתבויות שנעשו באמצעים אחרים כעומדות בדרישה הצורנית הנדרשת", קבעה השופטת.
- נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
לא הוצגו ראיות להפרה יסודית של ההסכם
בסיום הדיון דחתה השופטת את התביעה, וקבעה כי התובע לא הצליח להוכיח כי התנהלות הרוכשים גרמה להפרת ההסכם. "הפרה יסודית מחייבת הצגת ראיות חד משמעיות, אשר במקרה זה לא הוצגו", נכתב בפסק הדין. השופטת הורתה לתובע לשלם לרוכשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 12 אלף שקל.
השופטת הוסיפה גם כי, "מנגנון הפיצוי המוסכם הוא כלי חשוב להגנה על זכויות הצדדים, אך יש להפעילו בהתאם לתנאי ההסכם בלבד. במקרה זה, לא עמד התובע בדרישות ההסכם, ולכן אין מקום לקבל את דרישתו".
פסק הדין מדגיש את חשיבות ניסוח מדויק וברור של הסכמי מכר, בייחוד כשמדובר בנכסים עם מורכבויות כמו חריגות בנייה. הוא גם מבהיר את החשיבות של עמידה בדרישות הצורניות של ההסכם, לרבות שליחת התראות רשמיות במקרה של מחלוקת. כמו כן, המקרה ממחיש את המורכבות המשפטית הנלווית להסדרת חריגות בנייה, ואת הצורך בשיתוף פעולה בין כל הצדדים המעורבים בתהליך.
המקרה הנ"ל עשוי לשמש תקדים במקרים דומים, שבהם מתעוררות מחלוקות בנוגע להפרת התחייבויות חוזיות בפרויקטים של מכירת נכסים עם חריגות בנייה. בכך הוא מספק הנחיות ברורות לצדדים המעורבים בעסקות נדל"ן, כדי למנוע מחלוקות עתידיות ולהבטיח את מימוש תנאי ההסכם במלואם.
במקרה אחר, רוכשים של דירה לא שילמו בזמן, המוכרים תבעו - ואז קיבלו תביעה נגדית. בית משפט השלום בבאר שבע הכריע בתביעות הנ"ל באחרונה. פסק הדין, שניתן ב-18 בנובמבר 2024, עוסק בהפרות חוזה, תשלום פיצויים וטענות הקשורות לחריגות בנייה שהועלו על ידי הקונים. פסק הדין גם מבהיר את ההשלכות המשפטיות הנובעות מאי עמידה בהתחייבויות חוזיות בעסקות נדל"ן. הסכם המכר בין המוכרים לקונים נחתם ביוני 2022, ונקבע בו כי מחיר הדירה יהיה 840 אלף שקל. ההסכם כלל לוח זמנים לתשלומים בשלבים, אבל הקונים הצליחו לשלם רק את התשלום הראשון, בסכום של 210 אלף שקל. בכתב התביעה שהגישו המוכרים, נטען כי הקונים הפרו את החוזה בכך שלא העבירו את יתרת התשלומים - דבר שמנע את השלמת העסקה. המוכרים דרשו פיצוי מוסכם בסכום כולל של 84 אלף שקל בעקבות ההפרה, כמו גם החזר הוצאות שונות, כולל הוצאות תיווך, הוצאות משפטיות וגם פיצויים עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם, לטענתם. מנגד, הקונים טענו בתביעה הנגדית שהגישו, כי לא הצליחו לעמוד בתשלומים בשל חריגות בנייה שהתגלו בדירה, שלטענתם היו באחריות המוכרים. לדבריהם, החריגות האלה הובילו לכך שלא יכלו לקבל משכנתא מהבנק ולשלם את יתרת התמורה.

בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.
ילדים משחקים על טרמפולינה צילום: ביזפורטלנפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
הטיול לצפון נהפך לאירוע כואב כשנער בן 14 נפל מטרמפולינה במתחם צימרים ביבניאל, שהיה בעיצומם של שיפוצים שלא דווחו לצוות החינוכי. חתך עמוק בכף הרגל, ניתוח, תקופת שיקום ארוכה ומאבק משפטי של שנים, הובילו את בית המשפט לחלק אחריות שווה בין בעלי המתחם לבין
המוסד החינוכי, ולפסוק לתלמיד פיצוי של יותר מ-538 אלף שקל. פסק הדין מציג תמונה מורכבת של מחדלים, כשלים ופיקוח חסר
בשעות הערב של אחד מימי מרץ 2018, אחרי יום טיול ארוך של כיתה מתוכנית חינוכית תורנית מנתיבות, ירדו התלמידים ובני הצוות החינוכי מן האוטובוס ביבניאל ונכנסו למתחם הצימרים שבו תוכננה לינת הלילה. אלא שהמראה שנגלה לעיניהם לא הזכיר את המקום שעליו סיכמו מראש. בין המדשאות, בשבילי המעבר ובסמוך לאזורי המשחק נראו פועלים, כלי עבודה, חומרי בנייה וערמות של פרופילי אלומיניום. הצוות הופתע, כך קבע בית המשפט, משום שאיש לא עדכן אותם על כך שהמתחם מצוי בשיפוצים. למרות ההפתעה בחרו אנשי הצוות להמשיך בתוכנית הלילה, ואישרו לתלמידים להישאר במקום.
מה שקרה בהמשך, כך מתואר בפסק הדין, הפך את אותו ערב לאירוע שישפיע על הנער שבמרכז המקרה הבא למשך שנים. התלמיד, אז בן 14 בלבד, עלה ביחד עם חבריו לטרמפולינה שהוצבה על הדשא. בעל המתחם דרש מהם להסיר נעליים, משום שכך נהוג, והנער ציית. דקות ספורות לאחר מכן הוא איבד את שיווי המשקל - אולי משום שנדחף, אולי משום שקפץ מעט קדימה, כפי שהעיד בחקירתו - ונפל אל מחוץ לטרמפולינה. לרוע מזלו, במקום שבו אמור היה להיות דשא נקי חיכה לו פרופיל אלומיניום חד, כזה שהושאר כחלק מעבודות השיפוץ. מיד לאחר הנפילה, לפי עדותו, “פתאום אני מתחיל להרגיש כאב חזק בכל הגוף… אני רואה יורד לי דם מהרגל”. חבריו רצו לעברו, הבחינו בדם הרב ובפרופילים הצמודים למקום, והצוות החינוכי הוזעק אל הנער.
הוא פונה משם לבית החולים בפוריה בטבריה, ומשם הועבר הנער לניתוח בתל השומר. החתך העמוק בכף הרגל פגע בגידים ובעצבים, והותיר צלקת ארוכה ומגבלה בתנועה. תיעוד רפואי שהוגש לבית המשפט ובדיקות מומחים שקבעו נכות לצמיתות בשיעור של יותר מ-15% ליוו את פסק הדין. המשפט, שנוהל בבית משפט השלום בירושלים, פרש בהדרגה את השרשרת שהביאה לתאונה, ובעיקר את השאלה מי אחראי לה. בית המשפט בחן את חומרי הראיות, את עדויות התלמיד, חבריו, הצוות החינוכי והמומחים, והגיע למסקנה ברורה: שני גורמים מרכזיים - בעלי מתחם הצימרים והמוסד החינוכי - אחראים במשותף לפגיעה, וכל אחד מהם נושא באחריות של 50%.
מנהל בית הספר אישר בכתב את הפגיעה
כבר בתחילת פסק הדין, שניתן על ידי השופט חיים פס, נקבע כי גרסתו של התלמיד לגבי הנפילה על פרופיל האלומיניום מקובלת ומהימנה. השופט מצא חיזוק לגרסה הזו לא רק בעדותו הישירה של הנער, אלא גם בעדות של חבריו, בדיווחי הצוות החינוכי בזמן אמת ובתצהיר של מנהל בית הספר, גם אם האחרון כלל הערכות כלליות יותר. לדברי השופט, יש לתת משקל רב לעובדה שגם המנהל הנוכחי של בית הספר, שהעיד מטעם הנתבעים עצמם, אישר בכתב את אופן הפגיעה.
- המשחק הסתיים באשפוז: "המועצה ומשרד החינוך התרשלו"
- לכוד ברכב הבוער: הסיוט החוזר של דלתות חשמליות בתאונה הקטלנית; הפעם ברכב של שיאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחת העדויות המרכזיות היתה זו של רכז הטיולים, איתי חדאד. הוא סיפר כי הצוות הופתע מהשיפוצים שלא דווחו מראש, ואמר לבעל הצימר: "אני ממש כועס… אתה לא אמרת שום דבר על שיפוצים", ותיאר כיצד אסף ביחד עם הבעלים את חומרי השיפוץ לנקודה מרוכזת כדי לצמצם סיכונים. אלא שבעדותו התברר שהטרמפולינה עצמה שימשה לכיסוי של חלק מהמפגעים, וכי "הפרופיל הזה גם נעלם לנו… את זה לא ראינו". גם בעל הצימר עצמו, זה שהפרופיל היה בבעלותו, לא העיד, וההימנעות הזו, כך כתב השופט, פעלה לרעת הנתבעים.
