העליון קובע: כך נכון להתמודד עם תביעות השתקה
בית המשפט נדרש לסוגייה בעקבות ערעור שהגיש תושב בית שאן לתביעה שהגיש נגדו קיבוץ ניר דוד, בעקבות העובדה שהאיש הוביל את המאבק סביב פתיחת נחל האסי לקהל הרחב, וקבוצת פייסבוק שהוא יצר לשם כך. האיש ביקש לסלק על הסף את התביעה, בטענה שמודבר בתביעת השתקה, ובקשתו
נדחתה על ידי בית משפט השלום והמחוזי - וכך הוא הגיע לעליון
בית המשפט העליון קבע באחרונה החלטה תקדימית שעשויה להשפיע על האופן שבו מתנהלים הליכים משפטיים הנוגעים לתביעות השתקה. מדובר במקרה שנגע למאבק ציבורי סביב זכות הגישה הציבורית לנחל האסי, כשתושב בית שאן והקיבוץ ניר דוד עמדו משני צדי המתרס.
הפרשה החלה לאחר שתושב בית שאן, שמנהל קבוצת פייסבוק בשם "משחררים את האסי", הוביל מאבק ציבורי לפתיחת הנחל לציבור הרחב. המאבק כלל הפגנות, פעולות שטח ושיח ציבורי נרחב ברשתות החברתיות ובתקשורת. במסגרת המאבק, הושמעו בקבוצה אמירות חריפות וביקורתיות כלפי הקיבוץ, כולל התבטאויות שנחשבו דיבתיות. הקיבוץ, בתגובה, פנה לתושב במכתב התראה, דרש התנצלות והסרת פרסומים, ותבע ממנו פיצויים בסכום כולל של 2.5 מיליון שקל.
לטענת הקיבוץ מדובר בתביעת נזיקין לגיטימית
לאחר הגשת התביעה, טען האיש כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית, שמטרתה למנוע את המשך פעילותו הציבורית. הוא ביקש מבית משפט השלום לסלק את התביעה על הסף, בטענה כי היא נועדה להרתיע אותו ואת שותפיו למאבק מלפעול. בתגובה, הקיבוץ טען כי מדובר בתביעת נזיקין לגיטימית, בעקבות הנזקים שנגרמו לו מהפרסומים והפעולות שבוצעו בשטח הקיבוץ.
בית משפט השלום דחה את הבקשה לסילוק על הסף, וקבע כי יש לברר את הטענות במסגרת דיון עובדתי. ההחלטה הזו הובילה לערעור במחוזי, שגם הוא דחה את הבקשה של האיש. בעקבות כך, הוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
- קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
- ביהמ״ש העליון בבריטניה: עונשים לעורכי דין ׳שימציאו׳ תקדימים ב-AI
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט העליון, בהרכב שכלל את השופטים יצחק עמית, נעם סולברג ואלכס שטיין, נדרש להכריע בשאלת האופן שבו יש להתמודד עם תביעות השתקה. בפסק הדין נקבע כי תביעות השתקה הן "מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליך משפטי", וכי הדרך הראויה להתמודד עמן היא סילוקן על הסף והטלת הוצאות גבוהות על התובע.
השופט סולברג כתב בהחלטתו כי, "השתקת דוברים וביקורת ציבורית באמצעות תביעות משפטיות מהווה פגיעה חמורה בחופש הביטוי ובשיח הציבורי. תביעות מסוג זה נועדו להרתיע משתתפים בדיון הציבורי ולהעמיס עליהם עלויות כבדות, גם אם התביעה עצמה חסרת יסוד".
פסק הדין מגדיר כמה קריטריונים לזיהוי של תביעת השתקה:
פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים: תביעות השתקה מוגשות לרוב על ידי גורמים חזקים, נגד פעילים חברתיים או אזרחים מן השורה.
עילת תביעה חלשה: תביעות שבהן עילת התביעה חלשה או בלתי מבוססת על ראיות מוצקות.
סכומי פיצוי מופרזים: בקשות לפיצויים גבוהים באופן בלתי פרופורציונלי, שנועדו להרתיע את הנתבעים.
לחץ מכוון: בחירת נתבעים באופן ספציפי כדי להפעיל עליהם לחץ, גם אם הם אינם מפרסמי התכנים הישירים.
- לחצו ידיים, אך העסקה בוטלה - האם מגיע פיצוי?
- חייבת בסכנת חיים קיבלה הפטר מיידי
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
במסגרת ההכרעה, הודגש כי בתביעות השתקה יש להטיל על התובעים הוצאות בגובה חריג, לעתים עד לסכום התביעה. זאת כדי להרתיע גורמים מלהשתמש בהליך המשפטי כאמצעי לדיכוי שיח ציבורי לגיטימי. "סילוק תביעות השתקה על הסף הוא 'דרך המלך' לגדוע את ההליך הפסול בעודו באיבו", ציין השופט שטיין בפסק הדין שפורסם.
להפעיל אמות מידה מחמירות במיוחד
בדיון הממושך שהתקיים בבית המשפט העליון, בחנו השופטים לעומק את הנסיבות המיוחדות של המקרה, תוך התייחסות למאזן הכוחות בין הצדדים. השופט עמית ציין כי "המאבק סביב נחל האסי הוא דוגמה קלאסית לסוגיות ציבוריות שמחייבות הגנה על חופש הביטוי". השופט סולברג הדגיש בפסק הדין כי יש להפעיל אמות מידה מחמירות במיוחד במקרים שבהם תביעות משפטיות משמשות לדיכוי ביקורת ציבורית.
השופט שטיין הוסיף כי "הגשת תביעה ללא בסיס משפטי ברור נועדה לאיים ולהרתיע, ולא לשרת את מטרת הצדק". הוא ציין כי מקרים כאלה מחייבים את בתי המשפט לנקוט גישה מחמירה במיוחד כדי לשמור על תפקידה של המערכת המשפטית.
לסיכום, החליט הרכב השופטים, ברוב של שניים מול אחד (השופט עמית החזיק בדעת המיעוט) לדחות שוב את הערעור, אך פסק הדין כולל, כאמור, אזהרות לקיבוץ עצמו ועם השלכות לתביעות דומות. לא נגזרו הוצאות משפט על אף צד.
פסק הדין הזה, לצד החלטות קודמות בנושא, מהווה צעד חשוב במאבק בתביעות השתקה בישראל. הוא מבהיר כי מערכת המשפט לא תאפשר שימוש לרעה בהליך המשפטי לשם פגיעה בשיח הציבורי ובחופש הביטוי. בעוד הדיון הציבורי סביב נחל האסי נמשך, החלטת העליון מספקת כלי משמעותי להגנה על פעילים חברתיים ועל זכותם להשתתף בדיון הציבורי - ללא חשש מהליכים משפטיים מיותרים.
במקרה אחר, עורך דין הוסר מקבוצת הווטסאפ של קבוצת הספיניניג שלוב, ביחד עם בת זוגו - ותבע בעקבות כך את מנהלת הקבוצה, בטענה כי הוציאה את דיבתו רעה. לטענתו, גם נשלחה לכולם הודעה על הסרתו מהקבוצה. מנהלת הקבוצה טענה כי לא פרסמה נגדו שום דבר, וכי הסרתו מהקבוצה אין בה משום לשון הרע. לדבריה, מדובר בתביעת השתקה. בית משפט השלום ברחובות הכריע בתביעה באוגוסט 2023.
ויכוח ריב (AI)מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
בפסק דין שניתן באחרונה נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? במקרה הנ"ל אם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר
ברכישת דירה. לאחר פרידתן טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה
בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? המקרה עסק באם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר ברכישת דירה. לאחר פרידתן של השתיים, טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה שניתנה ללא תנאי. הנתבעת ניסתה לשכנע כי עצם העובדה שהאם בחרה במנגנון של משכנתא הפוכה מלמדת שלא היה כל צפי להחזר, משום שבהסדרים מסוג זה נהוג שהפירעון מתבצע רק לאחר פטירת הלווה. לטענתה, הדבר מחזק את המסקנה שמדובר במתנה ולא בהתחייבות כספית.
בית המשפט קיבל את עמדת האם והכריע כי מדובר בהלוואה, בין היתר משום שבת הזוג לשעבר הודתה שהשתיים הן אלה שהיו אמורות לשאת בתשלומי המשכנתא ההפוכה. בנוסף, הובהר כי הנתבעת היתה מעורבת בכל שלבי נטילת ההלוואה מהבנק. בית המשפט גם התרשם מחוסר מהימנות מצדה. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה כי מועד הפירעון ייחשב למועד שבו ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה המשותפת, וכי בנסיבות שנוצרו אין מדובר במתנה חד-צדדית אלא בהלוואה ברורה. בהתאם לכך, נקבע כי עליה להחזיר את חלקה, ובנוסף היא חויבה בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל. ההכרעה אינה רק משפטית אלא גם מסר חברתי ברור: כספים שמועברים בתוך המשפחה - גם כשיש אמון הדדי - עלולים להפוך למוקד לסכסוכים יקרים ומורכבים אם לא נחתם הסכם כתוב וברור.
מה ההבדל בין מתנה להלוואה? מבחינה משפטית, ההבחנה בין מתנה להלוואה קריטית.
מתנה - לפי חוק המתנה, ברגע שהכספים הועברו, ההתחייבות הושלמה ואין למי שנתן את המתנה זכות לדרוש את החזרתה, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות מאוד. העברה כזו מתאפיינת באופי חד-צדדי וללא תמורה.
הלוואה - היא הסכם דו-צדדי. גם אם לא נחתם חוזה בכתב, ניתן להוכיח באמצעות ראיות נסיבתיות שהיתה כוונה להחזיר את הכספים, למשל אם הצדדים סיכמו על תשלומים או אם יש מסמכים המעידים על החזר בפועל.
בתי המשפט נוטים לראות בהעברות כספים בתוך המשפחה מתנה, בעיקר כשמדובר בהורים לילדיהם, אלא אם קיימות ראיות ברורות ההפוכות לכך.
- עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
- רכשה דירה לבנה - ואחרי שהתגרש דרשה את הכסף
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מקרים נוספים מהפסיקה
פסקי דין קודמים מלמדים עד כמה הגבול בין מתנה להלוואה הוא דקיק:
הבן מול ארבע אחיותיו: הקרב על דירת הירושה
בית הדין הרבני האזורי בנתניה הכריע בסכסוך משפחתי שנמשך שנים: האם צוואה שהורישה אם לחמישה את דירתה לבנה הבכור גוברת על מול צו ירושה כללי שחילק את העיזבון שווה בשווה בין כל ילדיה. בדעת רוב, קבעו הדיינים כי אין סתירה בין שני הצווים, וכי הדירה תועבר לידי
הבן בלבד - בהתאם לצוואה
במבט ראשון היה נדמה כי מדובר במקרה פשוט: אם לחמישה כתבה בצוואה ברורה כי דירתה תעבור לאחר מותה לבנה היחיד. ואולם עם מותה, נוצר מצב יוצא דופן: באותו יום ממש הוציא בית הדין הרבני שני צווים שונים - צו לקיום הצוואה שבו נכתב כי הדירה תועבר לבן, וצו ירושה שבו נכללו חמישה יורשים, שהם הבן וארבע אחיותיו. במשך שנים נותרה הדירה רשומה על שם האם המנוחה, עד שבני המשפחה העבירו אותה על שם כל האחים ביחד, מבלי להזכיר בפני הרשויות את דבר קיומה של הצוואה. המחלוקת שהלכה והחריפה בין הבן, אחיותיו ואשתו הגיעה עד לפסק דין עקרוני של בית הדין הרבני בנתניה, שהכריע בדעת רוב כי הצוואה תקפה והדירה שייכת לבן.
בית הדין עמד בפני מצב משפטי נדיר של "שני צווים חיים זה לצד זה". אחד מהם, צו ירושה רגיל, כלל את כל חמשת הילדים כיורשים שווים; השני, צו לקיום צוואה, התייחס לנכס המסוים - הבית ברחוב מגורי המשפחה - והעביר את כולו לבן. השאלה המרכזית שנדונה היתה האם שני הצווים עומדים בסתירה האחד לשני, או שניתן לפרש אותם כמשלימים זה את זה. הדיינים דנו בהרחבה במקורות ההלכה ובחוק הירושה. בסעיף 66(ב) לחוק נקבע במפורש כי, "ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום ועל הנותר צו ירושה". ובמלים אחרות, החוק עצמו מכיר במציאות של שני צווים מקבילים - האחד לצוואה על נכס מסוים, והשני ליתר העיזבון. "זו הדרך הנכונה", נכתב בפסק הדין שפורסם, "להוציא במצב כזה שני צווים, צו קיום צוואה וצו ירושה, ואין כל סתירה ביניהם".
תחילת הסכסוך - שלום בית מול נאמנות לצוואה
הבן טען בפני בית הדין כי בתחילה ביקש את קיום צוואת אמו בלבד, אך בהמשך, מתוך רצון לשמור על שלום עם אחיותיו, הסכים כי גם הדירה תיכלל בצו הירושה הכללי. לדבריו, "ויתרתי על הצוואה של אמא כדי לשמור על שלום בית עם אחיותיי". אלא שההסכמה זו מעולם לא קיבלה ביטוי רשמי בביטול הצו הראשון. בית הדין ציין כי בפרוטוקול הדיון מ-2008 אין זכר לביטול הצוואה, וממילא שני הצווים נותרו בתוקפם.
מנגד, אשתו של הבן טענה לאורך ההליך כי הדירה שייכת לבעלה בלבד, ועל כן גם לה יש זכויות במחצית ממנה במסגרת הליכי הגירושים ממנו. "אין כל סתירה בין הצווים", אמרה האשה. "הצוואה עוסקת בדירה, ואילו הירושה מתייחסת לשאר הנכסים".
- דור ההמשך: איך להיערך נכון להעברה בין־דורית של רכוש לילדים
- ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שנים לאחר מכן, כשביקשו האחים להסדיר את רישום הנכסים, הם הגישו לרשם הירושות רק את צו הירושה ולא את צו קיום הצוואה, ובעקבות זאת הועברה הבעלות בדירה על שם כל החמישה. המהלך הזה, שהוסבר בבית הדין כ"טעות טכנית", נהפך לגורם מרכזי בסכסוך, שכן ממנו עלה רושם כי נעשתה פעולה מכוונת להסתיר את דבר הצוואה. בית הדין קבע כי ההתנהלות הזו לא משנה את המסקנה המשפטית: העובדה ששני צווים ניתנו באותו יום מלמדת שאין לראות בהם סותרים זה את זה. יתרה מזאת, לאורך כל השנים גר הבן בדירה עם אשתו, מבלי ששילם לאחיותיו שכר דירה או שהן דרשו ממנו תשלום כלשהו - נסיבה שתרמה לחיזוק מעמדו כבעל הזכויות.
