קריסת המטבעות המתעוררים - השפעות הפד על המטבעות הזרים
כאשר הבנק הפדרלי החל את תוכנית התמריצים הנרחבת שלו, הורדת שיעורי הריבית הפחיתו, בסופו של דבר, את הסיכון עבור משקיעים שחיפשו נכסים נושאי תשואה. לאור רשת הביטחון שפרש הפד, המשקיעים היו יכולים להלוות כספים בזול והשקיעו במדינות שצמחו בקצב מהיר, כגון מדינות ה-BRIC, ולאחר מכן מדינות ה-MIST (מקסיקו, אינדונזיה, סינגפור וטורקיה), שם ניתן היה למצוא יעדי השקעה בשפע עם שיעור תשואה פוטנציאליים גבוהים. בשעה ששוקי המדינות המפותחות דשדשו, אותם שווקים אטרקטיביים הציגו שיעורי תשואה גבוהים מאוד.
עם זאת, לנוכח ההתאוששות ההדרגתית של הכלכלה האמריקנית, הבנק הפדרלי מתחיל לשנות את מדיניותו ולצמצם את ההקלות המוניטריות. שיעורי הריבית במדינה עולים ומשוואת הסיכון עבור אותם משקיעים משתנה. הסיכון הנמוך סימא את עיניי המשקיעים, אבל כעת הם מתחילים לבחון בקפידה רבה את מצבם של השווקים המתעוררים. אינפלציה גבוהה, אי שקט חברתי, גירעונות. אותם שווקים נראים לפתע כמסוכנים הרבה יותר והמשקיעים מעדיפים את החיק הבטוח יותר של השווקים האמריקני והאירופי.
בעקבות כך, סוחרים רבים סוגרים את עסקאות ה-Carry שלהם (עסקאות בהן לווים נכס זול כדי לרכוש נכס בעל תשואה גבוהה) ומעבירים את הונם לנכסים בטוחים יותר, כגון הדולר והאג"ח. זו הסיבה שהתחזיות צופות כי הבנק הפרדלי עומד לצמצם את רכישות האג"ח מה שגרם לזינוק בדולר ולצניחה של מטבעות השווקים המתעוררים. אותו "כסף חם" שזרם בשפע למדינות המתעוררות וניפח נכסים, עושה כעת את דרכו חזרה אל השווקים המפותחים. בעקבות כך, אנו עדים בחודשים האחרונים לצניחה מסוכנת של המטבעות ושוקי המניות באותן מדינות.
הריאל של ברזיל איבד כמעט 15% מערכו מול הדולר מאז תחילת השנה, חרף הניסיון של הבנק המרכזי במדינה לחזק את המטבע באמצעות שלוש העלאות ריבית בשיעור כולל של 0.75%. האינפלציה ממשיכה להדאיג את הבנק המרכזי, וזאת למרות שהתמ"ג ממשיך לרדת.
בדרום אפריקה, הראנד המקומי סובל גם כן מלחצים אינפלציוניים. הבנק המרכזי מותיר לפי שעה את הריבית ברמת שפל של 40 שנה - 5% - זאת בכדי לעודד את הצמיחה. למרות שהתמ"ג של הרבעון השני אמור להצביע על צמיחה שנתית של 3.3%, הראנד הוא המטבע שחווה את הפיחות הגדול ביותר מקרב המדינות של הגוש המתעורר.
באסיה, הרופי ההודי צנח בשבועות האחרונים לרמות שפל היסטוריות. הכלכלה ההודית מתמודדת עם גירעון עתק, תעשיות מקרטעות, האינפלציה גבוהה, ומשקיעים זרים רבים נטשו את הנכסים ההודיים, ובכך הביאו להתמוטטות המטבע המקומי. הבנק המרכזי מנסה לתמרן בין הצורך לחזק את המטבע לצורך לאושש את הכלכלה, אבל הרופי צנח כבר למעלה מ-12% מול הדולר מאז ינואר. אולם, מגמת ההיחלשות של הכלכלה ההודית נמשכת כבר שנתיים. הנטישה הגדולה של ההון הזר את השוק ההודי התרחשה בעקבות איתותי הפד על צמצום ההרחבה הכמותית.
הרובל הרוסי צנח בשיעור הנמוך ביותר בתקופה המדוברת. ולמרות זאת, נתוני התמ"ג של הרבעון השני היו נמוכים מהציפיות, והמשקיעים מצפים לפעולות מצד הבנק המרכזי לעידוד הכלכלה המקומית. הבנק המרכזי לא שינה את גובה הריבית ב-11 החודשים האחרונים והיא נותרה קבועה ברמה של 8.25%.
המטבע היחיד מקרב מטבעות ה-BRIC שהתחזק מול הדולר האמריקני הוא המטבע הסיני. באופן היסטורי, המטבע הסיני נתון לפיחות מכוון מצד השלטונות המקומיים והבנק המרכזי, וזאת כדי להעניק לסין יתרון תחרותי בייצוא. לאחרונה, למרות האטה בצמיחה של המדינה, הבנק של סין הנהיג מדיניות מוניטרית אחראית, איפשר למטבע הסיני להתווסף על חשבון הדולר, ובכך גרע מעט מנתוני התמ"ג - הבנק מאותת על כוונה של סין להפוך מכלכלה מוטת ייצוא לכלכלה מוטת צריכה מקומית.
ככל שהשוק המקומי ממונף יותר בהון זר, כגון הודו, מלזיה ותאילנד, כך הוא חשוף למגמה המסוכנת שאנו עדים לה. גם מדיניות שבהן נרשמה עלייה חדה בשוק הנדל"ן, כמו בסינגפור ובהונג קונג, ישנה סכנה ממשית לכלכלית בעקבות עליית שיעורי הריבית העולמיים.
- 2.ליאור 27/08/2013 10:11הגב לתגובה זוכשאתה כותב "המשקיעים היו יכולים להלוות כספים בזול והשקיעו במדינות שצמחו בקצב מהיר, כגון מדינות ה-BRIC, ולאחר מכן מדינות ה-MIST" האם אתה מתכוון גם לחברות גדולות (לא גופים פיננסיים) שבמקום להשקיע בבניית מפעלים חדשים ועל ידי כך עידוד הצמיחה השקיעו בשווקים אלו וזאת בגלל חוסר הוודאות בשווקים שלהם? האם בעקבות הסטת כספים מרכזיים אלו ניתן לומר שעל הפד היה לנקוט באופציות אחרות לפני הורדת הריבית על מנת למנוע הסטת כספים מאסיבית זאת? תודה.
- 1.כתבה מצוינת! כרגיל מאד מעניין! (ל"ת)אנונימי 27/08/2013 09:32הגב לתגובה זו
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
