האם בינה מלאכותית יכולה להירשם כממציאה?

במרכז ההליך שנדון באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עמדה שאלה שנשמעת כלקוחה מסרט מדע בדיוני, אך נהפכה בשנים האחרונות לסוגיה משפטית ממשית: האם מערכת בינה מלאכותית (AI), שפועלת ללא מעורבות אנושית, יכולה להיחשב ממציאה של אמצאה הזכאית להגנת פטנט. עבור ד"ר סטפן ל. ת'אלר, חוקר ומהנדס אמריקאי, השאלה הזו אינה תיאורטית. ת'אלר, שפיתח מערכת בינה מלאכותית בשם DABUS, טען כי שתי אמצאות שהוגשו לרישום כפטנט בישראל הומצאו באופן אוטונומי על ידי המכונה, ללא כל תרומה יצירתית אנושית. בהתאם לכך, הוא ביקש כי DABUS תירשם כממציאה, בעוד הוא עצמו יוכר כבעל הזכויות מכוח בעלותו על המכונה.

אלא ששופטת בית המשפט המחוזי, תמר אברהמי, דחתה את הערעור שהגיש ת'אלר על החלטת רשם הפטנטים, וקבעה כי לפי הדין הישראלי אין אפשרות להכיר במכונה כממציאה. בכך אימץ בית המשפט את עמדת רשם הפטנטים, ודחה ניסיון תקדימי לפרש את חוק הפטנטים כך שיכלול גם ישות לא-אנושית במסגרת מושג הממציא. פסק הדין פותח בקביעה חדה וברורה של השאלה העקרונית: "האם לפי דין הפטנטים בישראל ניתן להכיר במכונה המבוססת בינה מלאכותית (Artificial Intelligence; AI) כ'ממציא(ה)' של אמצאה הזכאית להגנת פטנט?". על שאלה זו, ציינה השופטת, השיב רשם הפטנטים בשלילה - ובית המשפט אימץ את העמדה הזו במלואה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. ת'אלר הגיש בישראל שתי בקשות פטנט ב-2019, במקביל לבקשות מקבילות שהוגשו בארה"ב, בבריטניה ובאיחוד האירופי. בבקשות עצמן נרשם שמו של ת'אלר כמבקש, אך במקום המיועד לציון שם הממציא נכתב: "DABUS - Invention was autonomously generated by an artificial intelligence". עוד צוין כי ת'אלר הוא בעל האמצאה מכוח "assignment", והוגש מסמך נלווה שנועד להבהיר כי ההמצאה נוצרה בידי מכונת בינה מלאכותית. רשם הפטנטים סירב לבקשות, וקבע כי לפי חוק הפטנטים ממציא הוא בן-אנוש, וכי בעלות על מכונה אינה מקנה כשלעצמה זכאות להירשם כבעל אמצאה. בעקבות ההחלטה הזו הוגשה השגה, ולאחר שזו נדחתה, הוגש גם ערעור לבית המשפט המחוזי.

החוק אינו מגדיר במפורש את המונח ממציא

במוקד הניתוח המשפטי עמדה פרשנותו של חוק הפטנטים, ובפרט סעיפים 1 ו-11(ב) לחוק. החוק קובע כי בעל אמצאה הוא "הממציא עצמו או הבאים מכוחו", ומוסיף כי אם מבקש הפטנט אינו הממציא, עליו להודיע "כיצד היה לבעל האמצאה". אלא שהחוק אינו מגדיר במפורש את המונח ממציא, והמערער ביקש לנצל את העמימות הזו כדי לטעון כי גם מכונה יכולה להיכלל תחת ההגדרה הזו. השופטת אברהמי דחתה את הגישה הזו. לדבריה, הפרשנות מתחילה בלשון החוק ובהקשר שבו מופיע המונח. "המשמעות הרגילה והטבעית של המלה 'ממציא' מתייחסת לאדם, בן אנוש", נכתב בפסק הדין שפורסם. גם אם ניתן, ברמה מילולית מופשטת, להעלות על הדעת פרשנות רחבה יותר, הרי שקריאת החוק כמכלול אינה מאפשרת זאת. החוק מתייחס ל"שאיריו" של ממציא, לזכותו לדרוש או לוותר על ציון שמו, ולפעולות משפטיות שמכונה אינה יכולה לבצע.

• "ה-AI לא רק שינה את אופי העבודה ב-SEO אלא החליף מקצוע" קריירה בעידן ה-AI
• למה חברות הייטק ישראליות מעסיקות 32 אלף איש באירופה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עוד קבע בית המשפט כי גם אם הדין הישראלי אינו מחייב לציין בבקשת הפטנט את שם הממציא, אין בכך כדי לשנות את ההנחה הבסיסית של החוק, שלפיה האמצאה נולדת אצל ממציא אנושי, וממנה מתגלגלות הזכויות לבעל האמצאה. "לפי החוק, כל אמצאה מתחילה בממציא שהוא כאמור בן אנוש", ציינה השופטת בהחלטתה, והוסיפה כי האפשרויות להקניית זכויות - מכוח דין, העברה או הסכם - מניחות כולן את קיומו של ממציא בעל כשירות משפטית.

ת'אלר ניסה לבסס את זכאותו על דוקטרינה מהמשפט המקובל, הידועה כ-Doctrine of Accession, שלפיה בעלים של נכס זכאי לפירות שלו. אלא שבית המשפט קבע כי גם אם הדוקטרינה היתה חלה במקרה הזה, היא עדיין לא יכולה לשנות את מסקנת היסוד: "בעל אמצאה לפי חוק הפטנטים רוכש את זכותו באמצאה מממציא אנושי". מכונה, שאין לה אישיות משפטית, לא יכולה להיות מקור להעברת זכויות.

המערער טען גם כי יש לפרש את החוק פרשנות תכליתית, שתתאים למציאות הטכנולוגית המשתנה ותעודד חדשנות. לדבריו, שלילת הגנת פטנט מאמצאות שנוצרו בידי בינה מלאכותית תפגע בתמריץ לפיתוח מערכות שכאלה, ותעודד שמירת ידע כסוד מסחרי. בית המשפט הכיר בכך שמדובר בטענות כבדות משקל, אך קבע כי הן מעוררות שאלות מדיניות רחבות, שאינן יכולות להיפתר באמצעות פרשנות שיפוטית בלבד. בפסק הדין הודגש כי דיני הפטנטים מאזנים בין עידוד חדשנות לבין הגבלת התחרות באמצעות מונופול זמני, וששינוי נקודת האיזון הזו מחייב הכרעה של המחוקק. "הכרה בבינה מלאכותית כממציאה בבקשת פטנט או רישום פטנט על אמצאה שנעשתה ללא מעורבות אנושית כלשהי צריכה להימסר למחוקק", נכתב בהכרעת הדין, תוך הפניה לצורך בהתאמה לסטנדרטים בינלאומיים.

• איחור של 17 חודשים – בלי פיצוי על האיחור
• 70 שקל בקופה - 5,000 שקל בבית המשפט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך

אימוץ גישה חריגה בישראל עלול ליצור אי-סימטריה בעייתית

ואכן, בית המשפט ייחס משקל גם להקשר הבינלאומי. בפסק הדין נסקרה בהרחבה תמונת המצב בעולם, ונקבע כי מרבית המדינות שנדרשו לבקשות דומות של ת'אלר, ובהן ארה"ב, בריטניה, האיחוד האירופי, אוסטרליה וגרמניה, דחו את הטענה שלפיה מכונה יכולה להיחשב ממציאה. השופטת ציינה כי גם אם הדין הזר אינו מחייב את הפרשנות הישראלית, הרי שבהיעדר הסכמה בינלאומית, אימוץ גישה חריגה בישראל עלול ליצור א-סימטריה בעייתית. כך למשל, הוזכר כי בית המשפט העליון של בריטניה קבע שממציא חייב להיות "natural person", וכי גם בארה"ב נדחתה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בנושא הזה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ראה בעובדה הזו חיזוק למסקנה שלפיה אין מקום להרחיב את פרשנות החוק הישראלי באופן חד-צדדי.

בסופו של דבר, פסק הדין קובע קו ברור: לפי הדין הקיים, בינה מלאכותית - מתוחכמת ואוטונומית ככל שתהיה - לא יכולה להיחשב ממציאה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אינו נדרש לשאלה אחרת, שייתכן שתעלה בעתיד, והיא מהי רמת המעורבות האנושית הנדרשת כדי שאדם יוכר כממציא כשנעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית. "החלטתי איננה עוסקת בשאלה איזו מעורבות אנושית נדרשת על מנת שאדם ייחשב כממציא באמצאה שנעשתה בסיוע של מכונה", הבהירה השופטת, והותירה פתח לדיון עתידי בסוגיה זו.

ערעורו של ת'אלר נדחה, והחלטת רשם הפטנטים נותרה על כנה. בכך קבע בית המשפט כי גם בעידן של אלגוריתמים לומדים ומערכות אוטונומיות, דיני הפטנטים בישראל ממשיכים להישען על תפישה אנושית מובהקת של מושג ההמצאה, לפחות כל עוד המחוקק לא יבחר לשנות את הכללים.