קודם ניקח את ונצואלה, אח"כ את טייוואן? אחרי הפעולה האמריקאית - הסינים מתלבטים

המתיחות הגיאופוליטית בין ארה"ב לסין קיבלה תפנית נוספת בימים האחרונים, לאחר הדיווחים על הפעולה שביצעו כוחות אמריקאיים בוונצואלה שהביאה לסיום שלטונו של הנשיא ניקולס מדורו. בעקבות הדברים בייג’ין שיגרה מסר חד-משמעי, כשהביעה הסתייגות מהתנהלותה של ארה"ב.

"אנחנו לא מקבלים שמדינה כלשהי תתפקד כשופטת של העולם", אמר שר החוץ הסיני וואנג יי במהלך פגישה עם מקבילו הפקיסטני. השר הסיני לא נקב מפורשות בשמה של ארה"ב, אבל המסר היה ברור. עבור סין, מדובר לא רק בהתנגדות לעיקרון של פעולה חד-צדדית, אלא באיתות עמוק יותר כלפי העולם, ובפרט כלפי ארה"ב, לגבי כללי המשחק הגלובליים.

סין מציגה את עצמה כמי שמגינה על יציבות, ריבונות וסדר בינלאומי רב-קוטבי. אבל מאחורי הרטוריקה הזו מסתתר עניין הרבה יותר קונקרטי: ניסיון לעצב נרטיב גלובלי שיצדיק בעתיד פעולה פוטנציאלית כלפי טייוואן. מבחינת בייג’ין, טייוואן היא טריטוריה מרדנית ולא מדינה עצמאית, ולכן כל התערבות מצד מדינה שלישית, ובפרט מצד ארה"ב, נחשבת להתערבות בענייניה הפנימיים.

במצב כזה, כל מהלך תקדימי מצד המערב, במיוחד כזה שמוביל להחלפת שלטון, זוכה לניתוח מדוקדק במסדרונות הכוח בבייג’ין. השאלה שמעסיקה את קובעי המדיניות שם היא כפולה: האם פעולה מהירה, ממוקדת ומדודה יכולה לשרת את מטרותיהם מול טייוואן, או שהתגובה האמריקאית תתגלה כחדה ומהירה דווקא נגדם?

• סין מקיימת תרגילים צבאיים נרחבים סביב טייוואן
• הכטב"מים הכי טובים: ארה"ב מאבדת גובה וסין סוגרת פערים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מחפשים מודל פעולה, בוחנים גבולות

האירוע בוונצואלה מציב בפני סין שתי מסקנות אפשריות – כמעט הפוכות:

האפשרות הראשונה היא שסין דווקא מתחזקת אסטרטגית. המהלך האמריקאי נתפס כהוכחה לכך שגם מעצמה עולמית כמו ארה"ב לא מהססת לפעול חד-צדדית כדי לעצב מציאות פוליטית, כל עוד היא תופסת את הצעד הזה כהכרחי. במובן הזה, בייג’ין יכולה ללמוד כיצד מתבצע מהלך כזה, מהם התנאים להצלחתו, ומהי מידת הסיבולת של הקהילה הבינלאומית. אם תגובת העולם למהלך האמריקאי תישאר רפה, ייתכן שסין תסיק שניתן לבצע מהלך דומה כלפי טייוואן ולצאת ממנו ללא סנקציות חריפות מדי.

• מובילאיי נכנסת לרובוטיקה: רוכשת את מנטי רובוטיקס ב-900 מיליון דולר מהמייסד שעשוע
• החברה שמדווחת על הפסד של 17.5 מיליארד דולר ומזנקת 7%
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב

האפשרות השנייה, אולי דווקא הריאליסטית יותר, היא שסין מזהה כאן קו אדום. ארה"ב הוכיחה שהיא מוכנה להשתמש בכוח, גם הרחק מגבולותיה, כדי לקדם סדר פוליטי התואם את ערכיה. ואם כך הדבר בדרום אמריקה, על אחת כמה וכמה ייתכן שהיא תפעל בחריפות רבה יותר בזירה שקרובה לבעלות בריתה האסטרטגיות באסיה. כלומר, ייתכן שסין רואה באירוע הזה סימן לכך שכל פעולה אגרסיבית מצידה נגד טייוואן עלולה להצית עימות ישיר עם ארה"ב - תרחיש שהיא אינה ששה לקדם.

נזכיר כי בשנים האחרונות סין הגבירה את הלחץ על טייוואן בצורת תרגילים צבאיים סביב האי, חדירות למרחב האווירי, הפעלת לחץ כלכלי ודיפלומטי על מדינות שמכירות בטייוואן, ועוד. אבל היא לא ביצעה צעד צבאי ישיר. אחת הסיבות לכך היא דווקא חוסר הוודאות לגבי תגובת ארה"ב.

ככל הידוע, בבייג’ין אין ביטחון מלא כיצד וושינגטון תגיב למהלך צבאי נרחב נגד טייוואן - האם תשלח כוחות? האם תפעיל מצור ימי? האם תחרים את הכלכלה הסינית? האם תפעיל סנקציות טכנולוגיות מקיפות? ייתכן שהאירוע בוונצואלה שופך אור נוסף על מידת הנחישות האמריקאית, ומרחיק את סין מבחינה מנטלית מתרחיש של פעולה מיידית.

סין מאותתת: גם לנו יש כללי משחק

ההתבטאות הסינית האחרונה אינה רק תגובה לאירועים בוונצואלה, אלא ניסיון להציב קו ברור בפני הקהילה הבינלאומית: לסין יש נרטיב משלה, והיא לא תקבל מציאות שבה מדינה אחרת קובעת מי “הטובים” ומי “הרעים”. במילים אחרות, אם ארה"ב מאפשרת לעצמה להפיל שלטון במדינה ריבונית, סין רואה בעצמה לגיטימית לממש את ריבונותה באי שהיא רואה כחלק ממנה.

עם זאת, ההקשר חשוב. בניגוד לוונצואלה, טייוואן נתפסת במערב כמודל של דמוקרטיה ליברלית, וכמי שמחזיקה במעמד ייחודי בתוך מערכת הבריתות האמריקאית באוקיינוס השקט. כל ניסיון “לכפות ריבונות” על טייוואן עשוי להיחשב כצעד תוקפני מסוג שונה לחלוטין.

האירועים בוונצואלה לא ישנו באופן מיידי את מדיניות סין כלפי טייוואן, אבל הם בהחלט מוסיפים נדבך חשוב לחשיבה האסטרטגית בבייג’ין. ככל שהעולם נע בין מערכות בריתות גמישות, עימותים עקיפים וניסיונות לעצב מחדש את כללי המשחק, כל תקדים נבחן לעומק.

לכן, ייתכן שדווקא הצעד האמריקאי יוביל את סין לגבש תוכניות זהירות יותר, מחושבות יותר, וגם כאלה שכוללות “תסריטי קצה” של תגובה אמריקאית. ובאותה נשימה, אולי הוא גם מחדד לבייג’ין שלפני שמתחילים במהלך, כדאי להבין בדיוק היכן עובר הקו שבין פעולה לגיטימית לבין פרובוקציה שיכולה להצית חזית רחבה הרבה יותר.