בגלל עבירות ני"ע: כתב אישום מוגש נגד אחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל

6 בינואר 2025 - ביטקוין חוצה לראשונה רף של 100,000 דולר

ב-6 בינואר 2025 רשם מטבע הקריפטו ביטקוין נקודת שיא היסטורית כאשר שערו חצה באופן ברור את רף 100,000 דולר ליחידה במהלך יום המסחר. האירוע הגיע לאחר גל של תנודתיות בשווקים הפיננסיים העולמיים שחלקם ראו במחירי המטבעות הדיגיטליים סימן של חוסר יציבות אך גם הזדמנות להשקעה לאורך זמן. 

בשבועות שלפני הפריצה, נרשמה עלייה חדה בשיעור ההחזקה של גופים מוסדיים בנכסי קריפטו. מוסדות פיננסיים גדולים, ביניהם קרנות פנסיה, קרנות סחר וקרנות גידור, חיפשו דרכים להוסיף חשיפה לביטקוין כאמצעי לגידור מול אינפלציה וריביות נמוכות. הנתונים הצביעו על כך שחלק מהקרנות הגדילו את החזקותיהן בביטקוין ב-15%-25% בששת החודשים שקדמו לכך, תוך השקעה ישירה ובאמצעות מוצרי השקעה נגזרים.  

נפח המסחר היומי בביטקוין הגיע באותה תקופה לכ‑40 עד 60 מיליארד דולר ברחבי פלטפורמות המסחר, נתון שמעיד על תנועה משמעותית של הון בשווקים הדיגיטליים. שווי השוק הכולל של כל שוק המטבעות הקריפטוגרפיים עמד סביב 1.8‑2 טריליון דולר, כשהביטקוין לבדו היווה כ‑60% מהיקף זה. תנודתיות המחיר באותה עת נבעה גם מהשפעות בשווקים המסורתיים, כולל דיונים סביב ריביות בנקים מרכזיים ואי־וודאות לגבי קצב הצמיחה הכלכלית הגלובלית.

• הפשרה בפרשת אי.די.בי: שטרום סיים - נוחי נותר לבד
• דנקנר: סכום העיקול יופחת מ-50 מ' שקל ל-20 מ' שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מעבר להשפעה הישירה על מחירי המטבעות, ההגעה לרף 100,000 דולר עוררה תגובות רגולטוריות ברחבי העולם. ממשלות באירופה, אסיה וארה״ב הגדירו מחדש את מסגרות הרגולציה לנכסים דיגיטליים, והתקיימו דיונים על מיסוי הביטקוין, דרישות גילוי ושקיפות, ותקני דיווח חדשים. בחלק מהמדינות אף נדונו הצעות לתמרוץ טכנולוגיות בלוקצ’יין לצורך שימושים פיננסיים מתקדמים מעבר להחלפת ערך בלבד, כגון חוזים חכמים ואסימונים המייצגים נכסים פיזיים.

העלייה במחיר הביטקוין השפיעה גם על עסקאות בתחום החומרה הדיגיטלית. ביקוש לכרטיסי גרפיקה מתקדמים שבשימוש לכרייה עלה בעשרות אחוזים, מה שגרם לעיתים למחסור זמני בשוק החומרה והוביל להתייקרויות. כמו כן, חברות תעשייתיות שפעילותן כוללת בלוקצ’יין כמו פלטפורמות שירות פיננסי דיגיטלי ועודדו פיתוחים חדשים בתחום.

6 בינואר 2014 - אושר מינויה של ג’נט ילן לראשות הפד'

ב-6 בינואר 2014 אישר הסנאט של ארה"ב את מינויה של כלכלנית המכון האקדמי ג’נט ילן לתפקיד יו"רית  הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב. ההצבעה בסנאט הסתיימה ברוב של 56 תומכים מול 26 מתנגדים, הצבעה שהפכה את ילן לאישה הראשונה בהיסטוריה של המדינה שמונתה לנהל את המוסד האחראי על המדיניות המוניטרית והכלכלית המרכזית.

• האנליסט שטילטל את וול סטריט עם ההמלצה - "למכור הכל"
• היום שבו הושק הרכב החשמלי הראשון, וזה לא מתי שאתם חושבים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האנליסט שטילטל את וול סטריט עם ההמלצה - "למכור הכל"

לפני אישורה לתפקיד, פעלה ילן במספר עמדות בכירות בפד', כולל כסגנית היו"ר והובילה מחקרים וכלים לניתוח שווקים. לאחר המשבר הפיננסי של 2008, נדרש הפד' להפעיל כלי מדיניות מוניטריים לא שגרתיים, לרבות שמירה על ריבית קרובה לאפס ורכישות אג”ח בהיקפים גדולים, תוכניות שבסך הכל הכניסו מאות מיליארדי דולרים למערכת הפיננסית במטרה להחיות את הפעילות הכלכלית.

כיו"רית הפד', ילן עמדה בראש קבוצה משפיעה שקבעה את קצב צמצום הרכישות וההדרגה של העלאת ריבית בהדרגה, תוך התמודדות עם נתוני אבטלה, תעסוקה, צמיחה ואינפלציה. בתקופת כהונתה הפד' ניהל מדיניות שנועדה קודם כל להשיג יעד אינפלציה של כ־2% בטווח הרחוק, לצד תמיכה מלאה בשוק העבודה.

הגוף שבניהולה היה אחראי על פיקוח על כ‑12 בנקים מרכזיים גדולים בארה"ב, שניהלו מאז המשבר מאזן שנע סביב 4‑4.5 טריליון דולר, והוא כלל גם פיקוח על פעילויות אשראי, תפקיד מרכזי במדיניות ייצור הכסף והדרך שבה המערכת הבנקאית תומכת בצמיחה הכלכלית. ילן דגלה בשקיפות תקשורתית מול השווקים ועל כן הונהגה מתחילת כהונתה סדרה של מסיבות עיתונאים קבועות אחרי דיוני הריבית, מה שהוביל לשינוי תרבותי חשוב בדרך שבה הבנק המרכזי מתקשר עם הציבור.

המדיניות אותה הובילה ילן השפיעה על השווקים הגלובליים, כולל על שערי מטבע, מחירי אג”ח ממשלתיים, שווי מניות ותנאי אשראי לבתים פרטיים ולעסקים. במהלך כהונתה חלה התייצבות ביחסי סחר חוץ של ארצות הברית מול שותפותיה, וניתן לזהות מגמות של יציבות פיננסית ביחד עם שיפור במדדי הצמיחה הכלכלית.

6 בינואר 2012 - הפרקליטות מודיעה על כוונה להעמיד לדין את נוחי דנקנר בפרשת אי.די.בי

ב-6 בינואר 2012 הודיעה פרקליטות מיסוי וכלכלה בישראל על כוונתה להגיש כתב אישום נגד נוחי דנקנר, שהיה אז יו"ר קבוצת ההשקעות אי.די.בי החזקות, בכפוף לשימוע, בגין עבירות של תרמית בניירות ערך והרצת מניות. הודעה זו הגיעה לאחר חקירה ממושכת שהתמקדה בהתנהלות החברה והמקורבים לה סביב הנפקת מניות שבוצעה זמן קצר קודם לכן.

על פי החשד, פעולות מסחר שבוצעו בתקופה שלפני ואחרי ההנפקה כללו קנייה ומכירה של מניות בדרך מתואמת שמטרתה להשפיע על מחיר השוק, ליצור מצג שווא של ביקוש ולהטות את דעתם של משקיעים פוטנציאליים. האשמות כללו גם דרכי פעולה למניפולציה של נתוני מסחר והצהרות לציבור שלכאורה כוונו לשפר את תמונת הביצועים של החברה.

באותה תקופה נסחרו מניות אי.די.בי בבורסה בתל אביב בשווי שוק כולל של למעלה ממיליארד שקל. החברה הייתה מזוהה עם החזקות מגוונות במגוון תחומים, כולל קמעונאות, תקשורת, ביטוח ונכסים פיננסיים אחרים. מעורבותו של דנקנר, אחד מאנשי העסקים הבכירים בישראל, הפכה את הפרשה לנושא בעל חשיפה ציבורית רחבה, והובילה לדיונים נרחבים על אופן הפעילות של בעלי שליטה בתאגידים ציבוריים, על רגולציה של שוק ההון ועל האמון שיש להעניק לדיווחים כספיים.

בסופו של דבר דנקנר אכן הועמד לדין. הוא הואשם, יחד עם שותפו איתי שטרום, בביצוע פעולות תרמית בשוק ההון שנועדו לייצר מצג שווא של ביקוש למניית אי.די.בי החזקות, בניסיון לתמוך במחיר המניה ולהבטיח את הצלחת ההנפקה. בשנת 2017 הורשע דנקנר בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של תרמית בניירות ערך, והשופט חאלד כבוב גזר עליו שנתיים מאסר בפועל. לאחר ערעור של המדינה לבית המשפט העליון, העונש הוחמר ובשנת 2018 נגזרו עליו שלוש שנות מאסר. הוא החל לרצות את עונשו בדצמבר אותה שנה בכלא מעשיהו, ושוחרר בינואר 2021 לאחר שריצה כשנתיים בכלא. מאז שחרורו, דנקנר שמר על פרופיל ציבורי נמוך ולא חזר לעמדות ניהול או שליטה במשק הישראלי.

6 בינואר 1974 - בריטניה מכריזה על שבוע עבודה של 3 ימים עקב משבר אנרגיה

ב-6 בינואר 1974 נכנסה לתוקף החלטת ממשלת בריטניה לצמצם באופן חד את שבוע העבודה במגזר התעשייתי ל‑24 שעות בלבד בשבוע, במקום הסטנדרט שעמד על כ‑40 שעות. החלטה חריגה זו התקבלה בעקבות משבר אנרגיה חמור שפקד את המדינה, ונבע ממחסור חמור בפחם, שביתות מקיפות של עובדי מכרות ומגבלות על אספקת חשמל.

הממשלה הורתה על יישום “תוכנית חירום לאנרגיה” שדרשה צמצום המפעלים לפעילות שלושה ימים בשבוע, הפחתת תאורה בתאגידים ובחנויות, הגבלת שימוש בציוד תעשייתי כבד, ואף הורדת שעות שידור בטלוויזיה לצורך חיסכון באנרגיה. במסגרת ההנחיה נאסרה עבודת לילה במפעלים רבים ומגבלות נוספות הוטלו על תחבורה ציבורית.

המהלך הגיע על רקע ירידה בתפוקת החשמל של יותר מ‑25% לעומת השנה שקדמה לו, והיה ניסיון להתמודד עם מחסור אנרגטי שהיווה איום ישיר על המשק. חברות תעשייתיות רבות דיווחו על האטה משמעותית בייצור, מה שגרם לצמצום פעילות חיונית במשק, השבתה של קווי ייצור והשפעות על שרשרות האספקה שעיצבו את יחסי הסחר והפעילות הכלכלית.

הצעד נתן אות לתקופה של אי ודאות כלכלית ברחבי בריטניה. שיעורי התפוקה התעשייתית ירדו באופן חד, וארגונים פיננסיים דיווחו על לחץ גדל בשוקי אשראי למגזר העסקי. הצרכנים חוו גם הם את ההשפעות כאשר זמני ההמתנה לשירותים תעשייתיים ומוצרים הצטברו והובילו לעלייה במחירי כמה מהמוצרים החיוניים.

ההחלטה על קיצור שבוע העבודה נותרה בתוקף כחודשיים וחצי, ובמהלכה נערכו ניסיונות מתמשכים להגיע להסכמות בין הממשלה לאיגודי העובדים בענף הכרייה. התוכנית השפיעה על שורת נתונים כלכליים שהראו חוסר יציבות בשכר הממוצע, עלייה זמנית בשיעורי האבטלה, וירידה בהכנסות העסקיות של ענפים תלויים אנרגיה.

6 בינואר 1953 - קמה חברת לופטהנזה המודרנית במערב גרמניה

ב-6 בינואר 1953 הוקמה חברת התעופה לופטהנזה בגרמניה המערבית, כחלק מהמאמצים לשקם את מערכת התחבורה האווירית לאחר מלחמת העולם השנייה. החברה נולדה מתוך הצורך לבנות מחדש את התשתיות האוויריות של גרמניה ולהחזרת המדינה למפת המסחר והתעבורה הבינלאומית.

הקמת לופטהנזה התרחשה לאחר שנות הפסקה שבהן גרמניה לא פעלה באופן עצמאי בתעופה אזרחית עקב מגבלות מבצעיות ורגולטוריות שהוטלו לאחר המלחמה. החברה החדשה החלה בשירותי קרקע ותיאום טיסות, ורק לאחר מכן החלה להשקיע ברכישת מטוסים מסחריים. בשלב הראשון נרכשו מטוסים מתוצרת אמריקאית, אשר שימשו לטיסות פנים-אירופאיות ולחיבור גרמניה לשוקי יעד בחו״ל.

בתוך כמה שנים מהקמתה, הרחיבה לופטהנזה את צי הטיסות שלה לפתיחת קווים בינלאומיים, כולל קווים טרנס-אטלנטיים לארה"ב וצפון אמריקה. החברה הקצתה משאבים רבים לשיפור רמת השירות, פיתוח לוגיסטיקה מתקדמת לניהול מטען ונוסעים, והכשרה מקצועית של צוותי טיסה וקרקע.

עד סוף שנות ה‑50 הייתה לופטהנזה לאחת מחברות התעופה המרכזיות באירופה, עם צי של עשרות מטוסים ומיליוני נוסעים בשנה. החברה מילאה תפקיד חשוב בשיפור הקשרים הכלכליים בין גרמניה לשותפותיה הבינלאומיות, תרמה לתיירות ולמסחר חוצה-מדינות, והייתה מרכיב מכונן בשיקום הכלכלה הגרמנית של אחרי המלחמה.

התרחבותה כללה גם פיתוח שירותי מטען, הקמת סניפים בזירות בינלאומיות והשקעה בטכנולוגיות תעופה חדשות. לופטהנזה הפכה לשחקן משמעותי בשוק התעופה העולמי, והיוותה בסיס לצמיחה של תעשיות נלוות רבות, כולל תשתיות נמלי תעופה, שירותי לוגיסטיקה והטסת סחורות קריטיות לתמיכה בפעילות כלכלית גלובלית.