פסק דין ראשון שהגיע לבית המפשט בנושא "חברת ארנק" הוא חשוב להבנה איך השופטים מתייחסים לסוגיות האפורות, אבל לפני שנתעמק בפסד הדין הזה, על מה בעצם מדובר? חברות ארנק הן חברות שמס הכנסה רואה בהן צינור מלאכותי להעברת כספים מהלקוחות למספק השירות, עם תחנה בדרך - החברה עצמה. בעל החברה מעדיף פעילות תחת חברה כי אז ההכנסות ימוסו לפי שיעור מס חברות - 235 ולא לפי שיעור המס השולי שלו - לרוב מעל 50%. 

רשות המסים רצתה לחסום את תכנון המס הזה וקבעה הוראות למיסוי חברות ארנק, כשלפני שנה חוקק חוק שקשור גם לחברות ארנק במסגרת חוק הרווחים הכלואים. במסגרת החוק החדש המעגל התרחב ורשות המסים הכניסה לסל של חבות לפי מס שולי גם חברות שהן לא חברות ארנק קלאסיות עם תנאים מסוימים.     

לאחרונה התפרסמה סנונית ראשונה של פסיקה של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע של כב' השופטת  יעל ייטב בנושא "חברות ארנק" (פס"ד אמיר נוריאל (ע"מ 28848-04-22)). צפוי שיהיו פסקי דין נוספים, שכן ישנם מספר תיקים בנושא שנמצאים בדיונים בבתי המשפט.

נדגיש שוב כי, פס"ד מתייחס לנוסח הסעיף לפני הרחבתו במסגרת חקיקה גם להכנסות נוספות לרבות "הכנסה מפעילות עתירה יגיעה אישית" אשר יכולה לחול על כמעט כל סוגי העסקים הפועלים במדינת ישראל. עם זאת, ביחס לסוגיות שנדונו בפס"ד ישנה רלוונטיות גם לנוסח החדש של הסעיף ולפרשנות שמעניק ביהמ"ש להוראות הסעיף ובעיקר לקביעת ביהמ"ש ביחס לפרשנות ולעמדת מס הכנסה. 

• מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
• החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מס חברות או מס שולי - הבדל של 24% בשיעור המס

מדובר בפס"ד מחוזי ולא עליון, ולפיכך אין הוא מהווה הלכה מחייבת, אך הוא מהווה אבן דרך חשובה ביחס לפרשנות של הוראות סעיף 62א לפקודה. עיקר המחלקות בפס"ד סבבה סביב הסוגייה - האם יש לראות את ההכנסות של חברת "נוריאל יועצים בע"מ" אשר מר אמיר נוריאל רואה חשבון בעיסוקו הינו בעל המניות היחיד בה, כהכנסות שמיוחסות אליו באופן אישי בהתאם לדין החל על "חברות הארנק", המשמעות המיסויות הינה - האם ההכנסה השוטפת שלה החברה תחויב בשלב הזה במס חברות או שמא תיוחס ההכנסה כהכנסה אישית של מר נוריאל באופן אישי ותחויב במס שולי החל על יחדים. (נציין כי, ההפרש הינו תוספת מס מיידית של כ- 24%).

הטענה ע"י הנישום לפיה לא חל הסעיף של "חברות הארנק" מתבססת על כך שמדובר למעשה בהכנסה שהתקבלה מ"רווחי" "שותפות" שמר נוראיל שותף בה ולכן חל החריג בנוסחו הישן של הסעיף ואין מיסוי מלא. טענה חלופית היתה מבחן החזקות שקובע שבמידה וההכנסה מגורם אחד עולה על 70% מהכנסות החברה הסעיף לא מתקיים. כאן הוא לטענת הנישום מתקיים כי השירות ניתן למספר רב של לקוחות והחברה המשלמת הינה רק "צינור".

לטענת מס הכנסה, מר נוראיל בנסיבות האמורות אינו שותף ואף לא הוצגו ראיות לכך בשלב השומות, אלא נטענו טענות הפוכות במסגרת השומה, וכן לעמדתם מבחינת עובדתית בהתאם לראיות שהוצגו בשומה מדובר בשירותים שניתנו במסגרת יחסי עובד מעביד ויתרה מזאת חלק מהשנים הנישום היה שכיר של החברה המשלמת. נציין כי, עולה מטענותיה של רשות המיסים כי כאשר מדובר במסגרת יחסי עובד מעביד הסעיף חל, גם ללא צורך בעמידה בתנאי החזקות (תנאי של לקוח מתחת ל-70%).

• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
• רק 1 מתוך 10 ארגונים הצליח להכניס סוכני AI לשימוש שוטף
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

ביהמ"ש בניתוח מעמיק, של הוראות הסעיף, לרבות התייחסות לדברי ההסבר קובע מספר תובנות משמעותיות:

ביחס לחריג בנוסח הישן החל על שותפויות, קובע ביהמ"ש שבמקרה האמור קיימת "שותפות", ובלשון ביהמ"ש: " ניתן ללמוד מהראיות כי בין הצדדים לא קיים הסכם שותפות בכתב ואולם, כפי שנקבע, הסכם בכתב אינו מהווה תנאי ליצירת שותפות, ודי בהסכם בעל פה בדבר תנאי השותפות. ניתן ללמוד מעדויותיהם של המערער ושל רו"ח ברנע כאחד על קיומו של הסכם שותפות בעל פה, אשר עיקרו ניהול משותף של סניף אילת, שאותו ינהל המערער באופן קבוע, וחלוקת הרווחים מסניף אילת באופן שווה". 

ביחס לטענה שהחברה המשלמת היא למעשה "צינור" להעברת הכספים והשירות ניתן ללקוחות רבים - כאן ביהמ"ש לא קיבל את טענות הנישום:" אסיר תחילה מהדרך את טענתו של המערער שלפיה פעילותו נעשית עבור לקוחות המשרד ולא עבור חברת ברנע, בעוד שחברת ברנע היוותה צינור בלבד להעברת שכר הטרחה לנוריאל יועצים. בראש ובראשונה יש לציין כי מודל השקיפות שאומץ בסעיף 62א בפקודת מס הכנסה אינו מתעלם מאישיותו המשפטית הנפרדת של אותו 'אחר' שעבורו מתבצעת הפעילות, ואינו יוצר הרמת מסך בין אותו אחר לבין בעלי מניותיו או לקוחותיו. לפיכך אין מקום לטענה הגורפת שלפיה חבר בני אדם הנותן שירות ללקוחות הוא בבחינת צינור המעביר את התשלומים מלקוחותיו לעובדיו או למבצעי הפעילות עבורו) אף שאין להוציא מכלל אפשרות כי בנסיבות מסוימות אכן יימצא שלא קיימת זהות בין מקבל השירות לבין משלם ההכנסה, למשל בדוגמא שניתנה בהוראת הביצוע".

ביהמ"ש קבע שבהחלט יכולים להיות מקרים שבהם החברה המשלמת היא "צינור" והוא אף מפנה לדוגמאות כאלו שהתפרסמו בחוזר (לדוגמא: סוכני ביטוח). זו אמירה מאוד חשובה בייחוד לאור שינוי עמדתה של רשות המיסים כפי שהתפרסם בטיוטת החוזר לסעיף לאחר תיקונו. ישנם לא מעט חברות הטוענות שהם מהוות "צינור", כאן ביהמ"ש נתן פתח לפרשנות האמורה.

נקודה נוספת היא הטענה לתחולת הוראות הסעיף גם כאשר ההחזקות אינן מתקיימות (אין לקוח של מעל 70% מסך ההכנסות). על פי ניתוח פסק הדין נראה שחזרנו בעניין זה לשאלת מהם "יחסי עובד מעביד" ובכך לכאורה, פספסנו את המטרה שהסעיף חוקק מלכתחילה למנוע את הדיון הזה. בפס"ד הזה, קבע ביהמ"ש שמודבר בהכנסה ממתן שירותים ולכן מבחן החזקות לא רלבנטי. אולם, ביחס לחזקה עצמה של 70% קבע שהיא מתקיימת בשנת 2017 שכן ההכנסות הינם בשיעור של 78% וביחס לשנת 2018 הינה 64% - ולפיכך אינה מתקיימת.

לדברי ביהמ"ש - " עצם העובדה ששיעור ההכנסה החייבת מחברת ברנע היה גבוה, אין בה כדי להפוך הכנסה שבמהותה היא הכנסה מעסק או משלח יד להכנסת עבודה. ככל ששיעור ההכנסה החייבת אינו מגיע ל- .70%, וזו אמירה חשובה ביחס לכאלו שהם "קרובים" ל 70%.

תוצאות פס"ד: לאחר ניתוח של מכלול הטענות, הן טובות לנישום. ביהמ"ש מקבל את עמדת הנישום כשמתקיים החריג ביחס לשותפות, השולל את הוראות סעיף 62א כנוסחו טרם התיקון ולפיכך ההכנסה תישאר ברמת החברה ולא תיוחס ישירות לנישום.

פסק הדין הזה מראה שוב כי מדובר בסעיף אשר ניתן וצריך לפרש אותו בצורה מרחיבה ומקלה וכי ישנם מקרים שלא בהכרח נחשבים ל"חברת ארנק" ובעיקר ניתן ללמוד כי, מאוד חשובה ההתנהלות במסגרת הגשת הדוחות ודיוני השומה ואין להקל בכך ראש, שכן ייתכן והיה ניתן לחסוך לנישום את הדרך לבית המשפט. נראה כי הטענה המרכזית שעליה נשען פס"ד ביחס לאי תחולת חברת ארנק כלל לא עלתה במסגרת הדיונים, לא הוצגו ראיות תומכות,  אלא נטען הפוך, כך לפחות לטענת מס הכנסה.

באמרת אגב, נציין כי פס"ד כלל גם דיון ביחס לתושבות באילת, אולם, לא התייחסנו לכך.