סופו של עידן? הכנסת מצמצמת את הלכת אפרופים

כמעט 30 שנה חלפו מאז פסק הדין שניתן בפרשת אפרופים, אך נדמה שהוויכוח שהוא הצית מעולם לא נרגע באמת. מדובר היה בפסק דין שחרג מגבולות הסכסוך הקונקרטי ונהפך לאבן דרך בדיני החוזים בישראל. בית המשפט העליון קבע אז כי פרשנות חוזה לא מסתיימת בקריאת המלים שכתובות, ושגם כשלשון ההסכם נראית ברורה, מותר ואף ראוי לבחון את נסיבות כריתתו ואת התכלית שעמדה בבסיסו. הגישה הזו, שזכתה לכינוי הלכת אפרופים, סימנה מעבר מתפישה פורמליסטית לתפישה מהותית יותר, כזו שמבקשת לרדת לשורש כוונת הצדדים.

עם השנים, ההלכה הזו זכתה להערצה לא פחות משהיתה מושא לביקורת. מצד אחד, שופטים ואקדמאים ראו בה כלי שמאפשר להגיע לתוצאה צודקת, בייחוד במצבים שבהם צד חזק ניסח חוזה באופן חד־צדדי. מצד שני, בשוק העסקי ובקרב עורכי דין מסחריים התחזקה והלכה התחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים. אם גם חוזה שמנוסח בקפידה עלול להתפרש בדיעבד באופן שונה לגמרי, איך ניתן לנהל סיכונים, לתמחר עסקות או להבטיח יציבות?

על רקע הביקורת הזו, החלה גם הפסיקה עצמה לשרטט גבולות. שופטי בית המשפט העליון הבהירו שוב ושוב כי נקודת המוצא לפרשנות היא לשון החוזה, ושפנייה לנסיבות חיצוניות אינה צעד ראשון אלא אמצעי משלים, המיועד למצבים של אי־בהירות אמיתית. אלא שהמסר הזה, כך נראה, לא הספיק. הלכת אפרופים אמנם צומצמה בפועל, אך היא נותרה בתודעה כסמל לאי־ודאות פרשנית.

כאן נכנסת לתמונה החקיקה שאושרה היום בכנסת בקריאה שלישית. החוק אינו מבטל את הלכת אפרופים, אך הוא משנה את סדר הדברים. במקום לתת לבית המשפט שיקול דעת רחב לבחון תכליות ונסיבות, קובע המחוקק מנגנון פרשני מובנה יותר. אם הצדדים לא הסכימו ביניהם מראש כיצד יש לפרש את החוזה, לא ייווצר ואקום פרשני. לתוך הוואקום הזה נכנסים כללי פרשנות שנקבעו בחוק עצמו, בהתאם לסוג החוזה שבו מדובר.

• דנציגר מסתייג מגישתו של ברק: אין להחיל את הלכת אפרופים על פרשנות צוואה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המשמעות היא שהדין מבקש להבחין בין העולמות השונים. חוזה צרכני אינו דומה לחוזה מסחרי בין חברות גדולות, וחוזה עבודה אינו דומה להסכם יזמות מורכב. לכל אחד מסוגי ההתקשרויות האלה נקבעים עקרונות פרשנות ייחודיים, שאמורים לשקף את מאזן הכוחות, את אופי היחסים ואת הציפיות הסבירות של הצדדים. בכך מבקש המחוקק לצמצם את מרחב אי הוודאות ולתת לצדדים תמונה ברורה יותר של כללי המשחק.

אלא שכאן בדיוק מתחילה המחלוקת החדשה. תומכי החוק החדש רואים בו תיקון מתבקש, כזה שמחזיר לדיני החוזים מידה של יציבות שנשחקה לאורך השנים. מבחינתם, שוק בריא זקוק לכללים ברורים, והיכולת לצפות כיצד יפורש חוזה היא תנאי בסיסי לפעילות כלכלית תקינה. בעיניהם, החוק אינו פוגע בצדק, אלא רק מונע הפתעות פרשניות. מנגד, יש מי שמזהירים מפני תחושת ביטחון מדומה. גם אם נקבעו כללי פרשנות לפי סוגי חוזים, עדיין יידרשו בתי המשפט לפרש את הכללים עצמם. השאלה האם חוזה מסוים הוא חוזה אחיד, חוזה צרכני או חוזה מסחרי טהור היא לא תמיד פשוטה, ודווקא היא עלולה להפוך למוקד הסכסוך. כלומר הוויכוח על פרשנות החוזה עלול לזוז שלב אחד אחורה, לשאלה המקדמית איזה משטר פרשני חל עליו בכלל.

בנוסף, יש מי שחוששים כי ההיצמדות לכללים קשיחים תפגע בגמישות שהיתה לא פעם חיונית לפתרון סכסוכים מורכבים. המציאות העסקית אינה תמיד נכנסת לתבניות ברורות, ויש מקרים שבהם דווקא ההתבוננות בתכלית ובהקשר הרחב מאפשרת להגיע לתוצאה הוגנת יותר. החשש הוא שבשם הוודאות, ייסגר הפתח לשיקול דעת שיפוטי שהיה לעתים נחוץ.

• איחור של 17 חודשים – בלי פיצוי על האיחור
• האם בינה מלאכותית יכולה להירשם כממציאה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך

כך או כך, ברור שהחקיקה החדשה אינה סוף הדרך אלא תחילתו של פרק נוסף. בתי המשפט יידרשו לפרש את החוק, לשרטט את גבולותיו ולבחון כיצד הוא משתלב עם הפסיקה הקיימת. עורכי דין, מצדם, כבר מבינים שהניסוח החוזי נהפך חשוב מאי פעם, ושהשאלה כיצד מגדירים את סוג ההתקשרות עשויה להיות קריטית לא פחות מהסעיפים עצמם.

הלכת אפרופים, במובנה הקלאסי, אולי מאבדת את מעמדה הדומיננטי, אך הרעיון שביסודה - הרצון להבין את ההסכם כמעשה אנושי ולא רק כטקסט טכני - לא נעלם. הוא פשוט נכנס למסגרת צרה יותר, כזו שהמחוקק מבקש להכתיב. האם המסגרת הזו תביא סוף־סוף את הוודאות המיוחלת, או שמא תוליד סבך חדש של מחלוקות? את התשובה לכך ייתנו, כרגיל, פסקי הדין שיגיעו בהמשך.

האם החוק החדש משנה את חופש החוזים של הצדדים?
לא. הצדדים עדיין חופשיים לקבוע ביניהם כיצד יפורש החוזה. החוק נכנס לתמונה רק כשאין הסכמה כזו.

האם השופטים איבדו את שיקול הדעת שלהם בפרשנות חוזים?
לא לגמרי. שיקול הדעת מצומצם ומנותב, אך לא נעלם. הוא מופעל בתוך הכללים שנקבעו בחוק.

מה המשמעות עבור יזמים וקבלנים?
המשמעות העיקרית היא צורך בתשומת לב גדולה יותר לסוג החוזה ולהגדרתו, כבר בשלב הניסוח.

האם ניתן לצפות לגל של עתירות לבג”ץ נגד החוק?
ייתכן, אך בשלב הזה קשה להעריך. שאלות חוקתיות עשויות לעלות, אך המבחן המרכזי יהיה יישום החוק בפועל.

מתי נראה את ההשפעה האמיתית של השינוי?
רק בעוד כמה שנים, לאחר שיצטברו פסקי דין שיבהירו כיצד בתי המשפט מפרשים ומיישמים את ההסדר החדש.