צחוק מהמשקיעים - מובילאיי משלמת 900 מיליון דולר כדי לקנות מהבוס את הסטארטאפ שלו

900 מיליון דולר - זה המספר שמובילאיי Mobileye 3.56%   שמה על השולחן כדי לקנות את מנטי רובוטיקס, סטארטאפ רובוטיקה צעיר שהוקם לפני כארבע שנים. 612 מיליון דולר במזומן, השאר במניות מובילאיי. לכאורה מהלך אסטרטגי לעולמות הרובוטיקה, בפועל, קשה לפספס את העובדה הפשוטה. מי שמוכר הוא גם מי שמנהל את הקונה.

אמנון שעשוע, מנכ"ל מובילאיי, מחזיק כ-37.8% ממנטי והוא צפוי לקבל כ-341 מיליון דולר מהעסקה הזאת, בערך חצי מזומן וחצי מניות. בזמן שההשקעה המקורית שלו מסתכמת בכ-13 מיליון דולר. הפער בין הסכום שהכניס לסכום שהוא מוציא עכשיו חד, ומציף שוב שאלות ותחושות קשות בשוק. הוא הרוויח בעסקה קרוב לפי 30. 

כשהחברה הציבורית קונה נכס מהאיש שמנהל אותה, זה כבר לא רק סיפור של טכנולוגיה. זו עסקת בעלי עניין קלאסית. שעשוע לא משתתף בהצבעה, הדירקטוריון מאשר, הכול מסודר על הנייר. אבל על הנייר זה לא המקום שבו נבנה אמון. האמון נמדד בשאלה מי דואג קודם לחברה הציבורית ומי יודע לנצל את העמדה שלו. 

ובאותו זמן בעלי המניות מסתכלים מהצד ושואלים את עצמם למה בכלל הם שמו כסף במובילאיי אם חלק מהמהלכים הכי נוצצים נוצרים מחוץ לחברה, עם הנהלה שעסוקה בעוד הרבה מסלולים, שלוקחת את האנשים הכי טובים מבפנים החוצה, במקום לשים את כל המשאבים באותו מקום ולתת תמורה לא רק לכסף של המשקיעים, אלה גם לאמון שהם שמו בחברה ובהנהלה. השאלה הזו נהיית עוד יותר חדה כשחושבים על הגישה של טסלה, שבנתה יכולות ליבה בתוך הבית ולא דרך חברות צד שמגיעות אחר כך בחזרה עם תג מחיר.

• מובילאיי מאכזבת - נופלת 6%; תחזית חלשה לשנת 2026
• מובילאיי נכנסת לרובוטיקה: רוכשת את מנטי רובוטיקס ב-900 מיליון דולר מהמייסד שעשוע
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אותם אנשים, אותם מסדרונות, כסף אחר

מנטי מוקמת ב-2021 כשמובילאיי כבר יושבת כחברה ציבורית עם מאות עובדים ומרכזי פיתוח שעובדים פול טיים. ואז, לאט לאט, אנשים שמכירים כל פינה במובילאיי עוברים החוצה, בדיוק לאותו סטארטאפ שמוקם ליד הבית. בהייטק תמיד יש תזוזות, נכון, אבל פה זה מרגיש פחות כמו תחרות על טאלנטים ויותר כמו דלת מסתובבת. כשהמנכ"ל של החברה הציבורית הוא גם מי שמחזיק חתיכה ענקית בסטארטאפ שקולט את הכישרון, זה כבר לא נראה כמו מקריות תמימה אלא כמו משחק כוחות שמישהו היה אמור לעצור - אבל החולשה של אינטל מאפשרת מהלכים נועזים וחצופים מהסוג הזה.

גם מי שיושב בראש הפירמידה הטכנולוגית לא מנותק מהעניין. שי שלו שוורץ, סמנכ"ל הטכנולוגיות של מובילאיי, וליאור וולף שמנהל את מנטי, מחזיקים כל אחד כ-13% מהחברה. לפי תנאי העסקה כל אחד מהם צפוי לקבל סביב 118 מיליון דולר, חצי במזומן וחצי במניות, עם שחרור שנפרס על ארבע שנים. זה בדיוק מסוג המספרים שמדליקים נורה אצל בעלי המניות, כי כשאנשים מהצמרת עושים כסף גדול מחוץ למובילאיי, קשה להתעלם מהשאלה למה הערך הזה לא נבנה קודם בתוך החברה עצמה.

• מכפיל הון של 0.9 וצבר פרויקטים של 1.7 מיליארד שקל: האם אלביט הדמיה מעניינת?
• מטריא ללוזון פיננסים: המהלך להפיכת פלטפורמת ה-P2P ל"בנק קטן"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה שצפויה לזנק היום בבורסה, ומה פוטנציאל הרווח למשקיעים?

מנטי מגייסת מאז הקמתה בערך 38 מיליון דולר, ובסיבוב האחרון היא כבר מתומחרת סביב 180 מיליון דולר. פחות משנה אחר כך מגיעה עסקה לפי שווי של כ-900 מיליון דולר. זו קפיצה של פי חמישה בערך בזמן קצר, וכאן זה כבר לא עניין של להיות בעד רובוטים או נגד רובוטים. זה מרגיש כמו מצב שבו המעטים שנמצאים בפנים נהנים מהאפסייד הכי שמן, בעוד שמובילאיי הציבורית היא זו ששמה את הכסף הגדול ומסבירה למה זה מהלך נכון, בדיוק כשהיא בעצמה עוד מנסה להרים את הראש ומגלה שהיא שוב משלמת את החשבון על מסיבה שהיא לא הוזמנה אליה.

ומובילאיי עצמה נשארת עם השאלות

מניית מובילאיי כבר תקופה ארוכה לא מצליחה להרים ראש, והשוק מחפש משהו אחד פשוט, פוקוס. תביאו ביצוע, תביאו הכנסות, תביאו קצב. במקום זה מגיע שוב מהלך שמחליף את הדיון מלמה החברה לא מתקדמת כמו שצריך, לשאלה מי פה קונה ממי ולמה בכלל צריך את הסיבוב הזה. כשחברה ציבורית אמורה להילחם על אמון, הדבר האחרון שהיא צריכה זה עוד כותרת שמריחה כמו בלגן ניהולי.

במקביל מובילאיי ממשיכה להוציא חוזים והתקשרויות, יש מערכות, יש לקוחות, יש עבודה אמיתית בשטח. אבל העסקה עם מנטי יושבת מעל הכול כמו ענן כבד, כי היא לא עוד רכישה רגילה. היא עוד תזכורת לזה שהניהול נראה מפוצל, שהכישרון והאנרגיה בורחים הצידה, ושבמקום לבנות הכול חזק בתוך מובילאיי, פתאום מגלים שהדברים המעניינים קורים בחוץ ואז חוזרים פנימה עם תג מחיר של מאות מיליונים. קשה למכור לשוק שזה במקרה כשאותו בן אדם מקים חברות פרטיות, מושך אנשים שמכירים את הבית, ואז חוזר לבית בתור מוכר.

הסיפור כאן לא באמת על רובוט דמוי אדם ולא על איזה יעד של 2028. זה על דפוס שמעצבן אנשים כי הוא מרגיש לא הוגן. חברה ציבורית לא אמורה להיות תחנת ביניים בדרך לאקזיט הבא של מי שמנהל אותה. הרושם שנוצר הוא שהחברה משלמת שוב ושוב כדי לקנות בחזרה רעיונות וכוח אדם שהיו יכולים להיבנות אצלה מהיום הראשון, השוק נהיה חשדן, ובצדק. זה יכול להיות מאושר, זה יכול להיות תקין לפי כללי המשחק, אבל שקט זה לא, וגם לא אמור להיות.