יואב צור הוא העורך החדש של מעריב
דירקטוריון עיתון 'מעריב' מינה עורך ראשי חדש, יואב צור אשר שימש עד לאחרונה כעורך הראשי של רשת המקומונים של מעריב 'זמן מעריב', במסגרת תפקידו ניווט צור, במשך יותר מעשור, את הרשת המונה כיום 18 מקומונים, והוביל אותה להיות אחת מרשתות העיתונות המקומית המובילות והרווחיות בישראל. בנוסף לכך, צור היה הגרעין המייסד של העיתון 'חדשות'.
צור, הינו איש תקשורת יותר מ-25 שנה ובעל תואר ראשון בהצטיינות של בית הספר לאודר לממשל אסטרטגיה ודיפלומטיה, במרכז הבינתחומי הרצליה ומרצה לתקשורת בבית הספר 'סמי עופר לתקשורת' במרכז הבינתחומי.
עופר נמרודי, מו"ל מעריב, איחל לצור בהצלחה בתפקידו החדש ואמר, "אני מכיר את יכולותיו של יואב צור ובטוח כי הוא האיש הנכון בזמן הנכון להצעיד את מעריב להישגים עיתונאיים נוספים. מעריב עבר בשנתיים האחרונות מהלכים אשר הפכו אותו לעיתון הרבה יותר טוב ואיכותי, ואני בטוח כי תחת הנהגתו של יואב ילך העיתון וישביח למען קוראיו".
צור בעם בחירתו לתפקיד מסר, "אני רואה בבחירתי לתפקיד העורך של מעריב על ידי המו"ל של מעריב, עופר נמרודי, וחברי מועצת המנהלים, כבוד רב ואתגר מרתק", עוד הוסיף צור, "לעיתון מעריב היסטוריה מפוארת לצד יכולות עיתונאיות מן השורה הראשונה, ואני בטוח כי יחד עם העיתונאים והכותבים המעולים של העיתון, ציבור העובדים המסור שלו, והקוראים, הנהנים מדי יום ממוצר עיתונאי משובח, נוכל להצעיד את מעריב להישגים חדשים".
דירקטוריון החברה הודה לעורכים הפורשים רותי יובל ודורון גלעזר על פועלם ותרומתם ואיחל להם הצלחה בהמשך דרכם.
כזכור, העורכים הראשיים של מעריב, דורון גלעזר ורות יובל, הודיעו לפני כחודש על החלטתם להתפטר מתפקידם. גלעזר ויובל נימקו את ההתפטרות ב"חילוקי דעות תקציביים עם דירקטוריון החברה, שאינם מאפשרים להם למלא את תפקידם בהתאם לתפיסותיהם המקצועיות ולאופן שבו הם רואים את פיתוחו של העיתון". דירקטוריון מעריב אישר את מינויים של רותי יובל ודורון גלעזר לעורכים הראשיים של העיתון במקומו של אמנון דנקנר, שערך את העיתון מאז 2002 והודיע על עזיבתו ביולי 2007.
פנסיה (גרוק)קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח
מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס
קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67% באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.
מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכות. בפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:
- הרפורמה בפנסיה להבטחת תשואה נדחתה: המנגנון הקיים יהיה עד סוף 2028
- כמה מס משלמים על פנסיה ואיך אפשר לחסוך במס?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
