השמיים בטוחים? בואינג בדרך ליציאה ממשבר בתעשיית התעופה האזרחית

תעשיית התעופה האזרחית הגלובלית ניצבת בשנים האחרונות במוקדו של משבר תאגידי, הנדסי ורגולטורי חסר תקדים, הסובב ברובו סביב יצרנית המטוסים האמריקאית בואינג. מניית החברה מדשדשת מזה חמש שנים. חברה זו, שהיוותה במשך עשרות שנים סמל עולמי למצוינות טכנולוגית, הנדסה מתקדמת וחדשנות פורצת דרך, מצאה את עצמה מתמודדת עם רצף של חשיפות מדאיגות, כשלים חמורים בקווי הייצור ועדויות מטלטלות של חושפי שחיתויות. 

כל אלה הובילו לפתיחת חקירות של החברה על ידי הסנאט, שהעלו כי הבעיות אינן מסתכמות בטעויות הנדסיות נקודתיות או בכשלי ייצור אקראיים. למעשה, הנתונים העולים מתוך חקירות הסנאט, פרסומי התקשורת ודוחות החקירה של רשות התעופה הפדרלית (FAA), משקפים נתק מערכתי ומסוכן בין ההנהלה הבכירה לעובדי קווי הייצור. 

חקירת הסנאט הראשונה החלה ב-2019 ונגעה להתרסקות ה-MAX737  האינדונזי והאתיופי. אלא שבשנים 2024-2026 התרחבה החקירה ונגעה לפרויקט הבואינג 787 "דרימליינר" וגם לראיות שהצביעו על תרבות ארגונית שהתקיימה בתקופת המנכ"לים דייב מילנבורג ודייב קאלהון (2019-2024), שהעדיפה בעקביות מהירות ייצור, עמידה בלוחות זמנים של מסירות מטוסים וחיסכון בעלויות על פני בקרת איכות קפדנית. יתרה מזאת, נחשפה תרבות ארגונית של השתקה, הפחדה ואיומים על עובדים שהתריעו על סכנות.

הבעיות המבניות שאותרו בבואינג, עדויות חושפי השחיתויות והשלכותיהן האישיות והמשפטיות הביאו לפעולות הדרסטיות שנקטה רשות התעופה הפדרלית של ארה"ב ויש להן השפעה רוחבית על חברות התעופה בעולם ובישראל, בדגש על חברת אל על ועל פעילותה של רשות התעופה האזרחית בישראל (רת"א).

• הבנק שקרס, ענקית ההייטק שהונפקה, והיום שבו המתכת היקרה חצתה לראשונה 1,000 דולר
• המכליות המעופפות שמשנות את כללי המשחק במזרח התיכון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפרויקט שתוכנן להיות חוד החנית של עולם התעופה המודרני  

פרויקט הבואינג 787 "דרימליינר" תוכנן להיות חוד החנית של עולם התעופה המודרני, עם הבטחה לחיסכון חסר תקדים בדלק תודות לשימוש נרחב בסיבי פחמן וחומרים מרוכבים במקום אלומיניום מסורתי. 

הפיזיקה של חומרים מרוכבים שונה מזו של מתכות. בעוד מתכת יכולה להתגמש מעט תחת עומס, חומרים מרוכבים נוטים להיסדק או לסבול מדלמינציה (היפרדות שכבות) כאשר מופעל עליהם לחץ לא אחיד. הבנה הנדסית זו עומדת בבסיס הליקויים החמורים ביותר שהתגלו.

הבעיה המרכזית, המסוכנת והמדוברת ביותר שהתגלתה בשנים האחרונות קשורה לתהליך החיבור של חלקי גוף המטוס והכנפיים. במהלך הייצור וההרכבה של חלקי ענק, נוצרים מטבע הדברים רווחים מזעריים בין החלקים, שאותם יש למלא בחומרי מילוי ייעודיים ומרווחנים כדי להבטיח התאמה מושלמת ופיזור עומסים תקין. 

• עוצמתו והצלחתו של המשק אינם קשורים לממשלה
• כסף גדול זורם, מניות מתעוררות וההזדמנות הבאה כבר כאן - ה-AI משנה את עולם הרפואה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תסריט החלומות של אמ"ן מחקר מתממש מול עינינו

חקירות ה-FAA העלו כי עובדים בקווי הייצור של בואינג השאירו, באישורה של ההנהלה המקומית, מרווחים גדולים מהמותר באזורים קריטיים, ללא התקנת חומרי מילוי מתאימים. הסגירה בכוח של מרווחים אלו באמצעות ברגים ומכבשים, יצרה כוחות חריגים באזורי החיבור התחתונים של הכנף ובחיבורי חלקי הזנב. 

במהלך טיסות מסחריות, כאשר הכנפיים סופגות כוחות עילוי ומשיכה אדירים כלפי מעלה, כוחות אלה עלולים לגרום להאצה דרמטית בהיווצרות סדקי התעייפות סביב קדחי ברגי החיבור. ה-FAA קבעה נחרצות כי ללא איתור וטיפול, סדקים אלו עלולים להחליש את המבנה הראשוני של הכנף עד כדי כשל קטסטרופלי באוויר, שימנע מהמטוס את היכולת להמשיך בטיסה ולנחות בבטחה. 

ההנחיות האגרסיביות של רשות התעופה הפדרלית

הבעיה רחבת ההיקף עלולה להשפיע על מאות מטוסים ברחבי העולם ולפגוע לא רק במוניטין של החברה אלא גם בתוחלת החיים התפעולית של המטוסים. במרץ 2026 פרסמה ה-FAA דירקטיבה לביצוע בדיקות אולטרה סוניות מקיפות ובדיקות חזותיות מפורטות של סמכי הכנפיים ותושבות ההגבהה ב-17 מטוסי דרימליינר בארה״ב, אך עלולות להיות לכך בהמשך גם השפעות גלובליות. התקנות המשפטיות עדיין נמצאות טרום אישור ובהמתנה לתגובה ציבורית עד סוף אפריל 2026.

חברת ניתוח נתוני התעופה והתיירות Mabrian ניתחה את ההשפעה הרוחבית וקבעה כי בפרק זמן של 30 יום מאז פרסום ההנחיה, עלולות להיפגע בצורה דרמטית חברות תעופה גלובליות מובילות כגון קטאר איירווייז, אול ניפון היפנית, טורקיש איירליינס, יונייטד ועוד. 

ההערכה היא כי החובה לקרקע מטוסים באופן יזום לבדיקות אולטראסאונד ממושכות מסכנת כ-64,000 טיסות מתוכננות, שמשמעותן עיכוב או ביטול פוטנציאלי של למעלה מ-18 מיליון מושבי נוסעים ברחבי העולם. מדובר בכאוס לוגיסטי ותפעולי אדיר שבמידה ויתממש, עלול להשפיע על אמון הציבור. יש להניח שכאוס מסוג זה לא יתאפשר בפועל, שכן יש להניח שה-FAA תמתין לממצאי הבדיקות והתיקונים ב-17 המטוסים הראשונים שנקבעו ותאפשר משך זמן הגיוני לביצועי המשך של בדיקות ותיקונים אם אכן יידרשו.

המהנדס שחשף מנגנון של התעלמות מתקני איכות

תחילת החשיפה של הכשלים המבניים בפרויקט ה-787 בשנת 2019 לא הייתה תוצאה של ביקורת איכות פנימית שגרתית. היא התאפשרה תודות לאומץ לבם האזרחי של עובדי בואינג, לשעבר ובהווה, אשר בחרו להפר את שתיקת הארגון ולפנות לרשויות. התרבות התאגידית של בואינג דאז, שהתמקדה בניסיון להשתיק ביקורת ולתעדף עמידה ביעדי מסירה פיננסיים על פני פרוטוקולי בטיחות, גבתה מחירים אישיים, מקצועיים ואף פסיכולוגיים כבדים מהמתריעים. 

סם סאלפור, מהנדס איכות בכיר ומוערך בעל ותק של ארבעה עשורים בתעשיית החלל והתעופה האמריקאית, מתוכן 17 שנים בבואינג עצמה, הפך לאחד הקולות הבולטים והחשובים בפרשה. באפריל 2024 העיד סאלפור תחת שבועה בפני ועדת המשנה של הסנאט האמריקאי לחקירות.

העדויות שמסר סאלפור חשפו מנגנון שיטתי של התעלמות מתקני איכות. הוא התריע כי בואינג מבצעת קיצורי דרך מסוכנים בתהליך ההרכבה של ה-787 כדי לחסוך זמן יקר ועלויות מנוף. 

סאלפור תיאר באופן מצמרר תופעה שאותה כינה ״אפקט טרזן״, שבה במקום להשתמש במכשירי מדידה אופטיים ובמדידות לייזר להתאמת חלקי הפחמן העצומים, עובדי קו הייצור הפעילו "כוח בלתי מוגבל ולא נמדד" כגון קפיצה פיזית על חלקי המטוס ושימוש במשקל גופם כדי ליישר במקצת רכיבים שלא התאימו. פרקטיקה זו החדירה פסולת קידוח ושבבים בין החיבורים בכ-80% מהמקרים, והותירה את המטוסים במצב של לחץ פנימי מועד לשברי עייפות ארוכי טווח. ״הם מוציאים לשוק מטוסים פגומים״, העיד סאלפור באומץ.   

ההשלכות והתנכלויות שחווה בעקבות העדויות היו חריפות. חרף העובדה שהשמיע את אזהרותיו בתוך החברה במשך שלוש שנים תמימות, סאלפור העיד כי זכה להתעלמות גורפת ממנהליו. לדבריו, הנהלת המפעל הורתה לו מפורשות ״לסתום את הפה״ ולא לייצר עיכובים בקו הייצור. לטענתו הוא ספג איומים מיידיים בפיטורים ואף העיד על איומים באלימות פיזית כלפיו. לבסוף, כצעד ענישה שנועד לבודד אותו, הוא הועבר בניגוד לרצונו מתוכנית ה-787 היוקרתית לתוכנית הייצור של מטוסי ה-777. למרבה האירוניה, גם בתוכנית ה-777 הוא גילה במהרה ליקויים חמורים וחוסר התאמות של רכיבים מרכזיים.   

מנהל בקרת האיכות ששילם מחיר אישי ואכזרי

סיפורו של ג'ון בארנט, לשעבר מנהל בקרת איכות במפעל ההרכבה של החברה בצ'רלסטון שבדרום קרוליינה, הוא ככל הנראה הטרגי והמזעזע מכולם. 

בארנט עבד בחברה במשך למעלה משלושה עשורים. במסגרת עבודתו, הוא חשף שורה של מחדלים אקוטיים: הוא העיד כי עובדים בקו הייצור אולצו, תחת לחץ ההנהלה, להתקין חלקי מטוס לא תקניים מתוך פחי אשפה של גרוטאות על מנת למנוע עיכובים בלוח הזמנים של הפרויקט. 

יתרה מזאת, הוא מצא ותיעד שבבי מתכת זעירים שהושארו מפוזרים באופן מסוכן בקרבת חוטי חשמל קריטיים של מערכות בקרת הטיסה, מצב שעלול היה לגרום לקצר חשמלי קטסטרופלי באוויר. החשיפה המטרידה ביותר שלו נגעה למערכות החמצן לשעת חירום של הנוסעים: בארנט גילה כי למערכות אלו היה שיעור כשל מזעזע של 25%. משמעות הדבר היא שבמקרה של אובדן לחץ בגובה רב, אחד מכל ארבעה נוסעים היה מוצא עצמו ללא מסכת חמצן פועלת.   

המחיר שגבתה בואינג מבארנט על חשיפות אלו היה אישי ואכזרי. מסמכים פנימיים שהוצגו לסנאט ועדויות של משפחתו חושפים כי החברה ניהלה נגדו מסע מתוזמר של הכפשות, נזיפות לא מוצדקות, הטרדות ואיומים מקצועיים, שנועדו להטיל בו דופי, לבודד אותו ולשבור את רוחו. הלחץ האדיר שחווה הוביל את בארנט להידרדרות נפשית חמורה, לאבחון בפוסט-טראומה ולבסוף, בעצת רופאיו, לפרישה מוקדמת מהחברה בשנת 2017. מיד לאחר מכן, הוא הגיש תלונה רשמית במסגרת התוכנית להגנת חושפי שחיתויות בתעופה (AIR21).

הסוף הטרגי הגיע בחודש מרץ 2024. ימים ספורים לפני שהיה אמור לסיים סדרת תצהירים דרמטיים ומכריעים במסגרת תביעת הפיצויים שלו נגד בואינג, נמצא בארנט ללא רוח חיים במשאיתו במגרש חניה של בית מלון בצ'רלסטון. חקירת משטרת צ'רלסטון ודוח חקירת מקרי המוות קבעו בסופו של דבר כי מדובר בהתאבדות באמצעות ירייה בודדת. המשטרה ציינה כי ההתאבדות אירעה בעקבות מצוקה אישית חמורה שנבעה מההליכים המשפטיים המתישים והלחץ האדיר סביב מעמדו כחושף שחיתויות. 

מותו הטראגי עורר סערה ציבורית עצומה והצית גל של תיאוריות קשר בציבור לגבי מעורבות אפשרית של גורמים בחברה במותו. משפחתו, שסירבה לקבל את ההנחה שבואינג נקייה מאחריות, הגישה תביעת נזיקין אזרחית תקדימית בטענה כי מסכת ההתעללות, הלחץ וההשתקה של בואינג היא שדחפה אותו למעשה האובדני.   

מה המצב בישראל ובאל על?

אל על, חברת התעופה הלאומית של ישראל, מבססת את צי הטווח הארוך שלה באופן מוחלט על מטוסי בואינג ומפעילה נכון לשנת 2026 צי מתרחב של 17 מטוסי דרימליינר (רובם מדגם 787-9 לצד מטוסי 787-8). תוכנית ההצטיידות של החברה כוללת קליטת מטוסים נוספים, כאשר המטוס ה-17 נמסר באופן רשמי במהלך הרבעון השני של שנת 2025.   

הבעיות שהתגלו עלולות להשפיע ברמת התכנון והייצור על צי ה-787 העולמי כולו. עם זאת, רגולציית התעופה בישראל אינה מותירה מקום לשיקול דעת בכל הנוגע להנחיות בטיחות בינלאומיות. רשות התעופה האזרחית בישראל (רת"א), המשמשת כרגולטור הלאומי, פועלת בתיאום מלא ומוחלט עם ה-FAA האמריקאית ועם סוכנות הבטיחות האירופית (EASA). במסגרת חוק הטיס הישראלי, רת"א מאמצת הלכה למעשה כל הנחיית כושר אווירי (AD) שמוציאה ה-FAA כלפי מטוסים מתוצרת ארה"ב הרשומים בישראל, ומוציאה במקביל הוראות מקומיות מחייבות.

מחלקת הבטיחות והאיכות של אל על פועלת באופן שיטתי תחת מערכת ניהול בטיחות (SMS) מחמירה וביקורות IOSA של ארגון התעופה הבינלאומי כדי להבטיח אימות ועמידה בלוחות הזמנים של בדיקות ותיקונים מתחייבים בהתאם למחזור הייצור והמספר הסדרתי של כל מטוס. המטוסים נחשבים בטוחים לטיסה כל עוד הם עומדים במשטר התחזוקה הקפדני המוכתב על ידי רת"א וה-FAA.   

הקרקועים והתקלות השפיעו בצורה דרמטית על חברות תעופה המבססות את רווחיותן על ציי MAX 9 גדולים, ובהן אלסקה איירליינס, יונייטד איירליינס, קופה איירליינס ממרכז אמריקה ואירומקסיקו. חברות אלו נאלצו לבטל עשרות אחוזים מהטיסות היומיות שלהן, תוך ספיגת הפסדי ענק וצורך במתן פיצויים והחזרים לנוסעים.   

מבחינת שוק התעופה הישראלי, התמונה מורכבת ומרתקת כאחד. חברת אל על הפעילה במשך שנים את מטוסי ה-737 מדורות ה-NG הקודמים (בעיקר 737-800 ו-737-900). מטוסים אלו, למרות ההתיישנות שלהם, נחשבים לסוסי עבודה אמינים ואינם כוללים את דלת האטימה הבעייתית בצורה שבה היא קיימת ב-MAX 9. לפיכך, צי ה737 הצר-גוף של אל על לא קורקע באירוע של 2024 והחברה אף הרחיבה את פעילותה וחתמה על חוזי חכירה להוספת מטוסי 737-800 נוספים כדי להתמודד עם הביקושים העזים של טיסות בשנים 2025 ו-2026.   

עסקת הענק של אל על עם בואינג

אל על מצאה את עצמה ניצבת בנקודת הכרעה אסטרטגית משמעותית בנוגע לעתיד הצי שלה לטווח הקצר והבינוני. באוגוסט 2024 ובניגוד מוחלט לתחושת הכאוס שאפפה את יצרנית המטוסים האמריקאית ולמרות כל פרשיות הבטיחות, החרם הציבורי הגלוי במקומות מסוימים והביקורת העולמית על בואינג, חתמה אל-על על העסקה הגדולה ביותר בתולדותיה עם בואינג. העסקה, המוערכת בשווי כולל של כ-2-2.5 מיליארד דולר, כוללת הזמנה לרכישת עד 31 מטוסי בואינג 737 MAX חדישים, שאמורים להצטרף לצי החברה החל משנת 2027, להצערת הצי והגדלת הקיבולת.

ההחלטה להישאר נאמנים לבואינג ולא לבצע מעבר ענק למתחרה האירופית, איירבוס ודגמי ה-A320neo שלה, לא נבעה מהתעלמות מנושאי הבטיחות, אלא משיקולי יעילות כלכלית, אחידות צי והכשרת צוותי אוויר. מעבר למטוסי איירבוס היה מצריך מאל על להשקיע משאבי עתק במערכי אחזקה מקבילים וזמן כביר בהסבה יסודית לכל טייס, רכישת סימולטורים חדשים לחלוטין ופיצול כוח האדם, שכן טייס שמוסמך לאיירבוס יצטרך לשמור על כושרו האווירי בהטסת מטוס בואינג במקביל. לעומת זאת, הסבת טייסי 737 למטוסי ה-MAX החדשים דורשת הדרכת הבדלים קצרה יחסית בימי עיון וסימולטורים קיימים, מה שמעניק לאל על גמישות תפעולית חיונית בהצבת הצוותים שלה.   

למרות שיקולים כלכליים ולוגיסטיים אלו, קבלת המטוסים הללו לישראל לא תהיה נטולת פיקוח. רת"א, המשמשת כשומר הסף המקומי, יחד עם הנהלת מחלקת בקרת האיכות של אל על, יידרשו לבצע פיקוח עליון צמוד. הציפייה בתעשייה היא כי מהנדסי החברה ישתתפו בביקורות קבלה מחמירות ברצפות הייצור עצמן בארה"ב, טרם חתימה על קבלת המטוסים החדשים לאור ממצאי העבר בחקירות ה-FAA וה-NTSB על אובדן איכות תהליך הקבלה המקומי בבואינג. 

באוגוסט 2024 מונה לבואינג מנכ"ל חדש, קלי אורטברג, ששם בראש מעייניו שחזור של תרבות אבטחה וניהול איכות "quality‑first“ בקווי 737 ו-787 ושיפור הקשר בין פיקוח פנימי איכותי להקפדה על בטיחות, בנפרד משיקולים ניהוליים של לחץ אספקות.

אורטברג המשיך לפעול בנחרצות לשיפור תהליכי האיכות ובטיחות בבואינג במהלך 2025 ו-2026, עובדה התורמת לשיפור האמון של חברות התעופה ואל על ביניהן, בבואינג. 

זכוכית מגדלת קפדנית של גופי תעופה מובילים

משבר בואינג המתמשך בשנים 2019-2026 מהווה קו פרשת מים רב ממדי בתולדות התעופה המסחרית העולמית. הסיפור המדמם והכלכלי של דגמי ה-787 דרימליינר וה-737 מקס אינו רק סיפור יבש על טכנולוגיה, הנדסת חומרים מרוכבים ואווירודינמיקה, אלא בראש ובראשונה סיפור של התפרקות תרבות תאגידית ארגונית שהעדיפה למקסם יעדים פיננסיים קצרי טווח וביצועי מניות בבורסה בוול-סטריט, על פני אתיקה הנדסית בסיסית ובטיחות מוחלטת של הלקוחות ושל הנוסעים. 

הטרגדיות האישיות קורעות הלב של חושפי השחיתויות אשר זיהו את ההידרדרות בזמן אמת המחישו את הלחץ הפסיכולוגי העצום ואת מנגנוני ההשתקה שפעלו ללא רחם בתוך אחד מהתאגידים התעשייתיים החזקים, החשובים והמקושרים ביותר בעולם.   

פעולות ההתערבות חסרות התקדים והאגרסיביות של ה-FAA, יחד עם חקירות הקונגרס האמריקאי, משנות את מאזן האימה ובהכרח מובילות כיום את בואינג בשיתוף והובלת המנכ"ל החדש אורטברג לבצע התנהלות הנדסית מחודשת לא רק למטוסיה המסחריים העתידיים אלא גם למבנה הארגוני הרחב שלה ולדרך שבה מתקבלות בה החלטות יומיומיות בקווי הייצור.   

עבור הציבור הרחב, חברות התעופה בעולם ובישראל כאחד, התלויות מבחינה גלובלית כמעט לחלוטין בדואופול הקשוח והמסורתי של בואינג האמריקאית ואיירבוס האירופאית, פשוט אין מנוס מהמשך שיתוף פעולה פורה והכרחי עם היצרנית האמריקאית. עובדה זו משתקפת היטב בהצטיידות העתידית האסטרטגית של ענקיות תעופה רבות וכן בהחלטתה של אל על לגבי מטוסי ה-MAX. 

עם זאת, מערכת היחסים והמשך שיתוף הפעולה הזה נעשים כעת, יותר מתמיד בעבר, בעיניים פקוחות לרווחה, תחת זכוכית מגדלת רגולטורית קפדנית ביותר של גופי תעופה לאומיים ופדרליים כולל רת"א בישראל, זאת מתוך הבנה חד-משמעית, שנכתבה בדם, בסדקים ובמשברים פסיכולוגיים של טובי המהנדסים, כי בטיחות הנוסעים לעולם לא תוכל להוות שוב משתנה נסבל או קורבן סטטיסטי בטבלת האקסל של רווחי התאגיד.   

עופר הבר הוא מהנדס בכיר, מומחה תעופה ועובד בואינג לשעבר