ארה״ב בדרך לירח: Artemis II יוצאת לדרך
ארה״ב חוזרת לטיסות מאוישות בחלל העמוק לאחר יותר מ-50 שנה, ברקע השקעות של עשרות מיליארדי דולרים, תחרות גוברת מצד SpaceX והתרחבות הפעילות המסחרית בתעשיית החלל
נאס״א מתקדמת לשלב נוסף בתוכנית החזרה לירח, עם שיגור משימת Artemis II - המשימה המאוישת הראשונה בתוכנית החדשה. השיגור מתוכנן לשעות הערב לפי שעון ארה״ב, והוא צפוי לעמוד במוקד תשומת הלב של קהילת החלל והמשקיעים כאחד, בשל היקף הפרויקט והשלכותיו הכלכליות.
תוכנית Artemis נועדה להחזיר אסטרונאוטים אמריקאים לירח ולהקים בו נוכחות קבועה, לראשונה מאז 1972. מדובר בתוכנית רב-שנתית הכוללת מספר משימות עוקבות, כאשר Artemis II מהווה שלב מעבר בין ניסויים טכנולוגיים למשימות מאוישות מורכבות. המשימה הקודמת, Artemis I, ששוגרה בשנת 2022, כללה טיסה לא מאוישת שבחנה את מערכות השיגור והחללית. הצלחתה אפשרה לנאס״א להתקדם לשלב הבא, שבו בני אדם חוזרים לטיסה עמוקה בחלל.
במסגרת Artemis II, ארבעה אסטרונאוטים - ריד ויסמן, ויקטור גלובר, כריסטינה קוך וג׳רמי הנסן - צפויים להקיף את הירח במסלול בן כ-10 ימים. במהלך המשימה הם יעברו מרחק של כ-700 אלף מייל, ויגיעו לנקודה הרחוקה ביותר מכדור הארץ שאליה הגיעו בני אדם עד כה.
החללית שתישא את הצוות היא Orion, שפותחה על ידי לוקהיד מרטין בשיתוף איירבוס. בפרויקט משתתפות גם חברות נוספות כמו נורת'רופ גרומן, L3Harris והוניוול, המספקות מערכות קריטיות, מה שמדגיש את היקף שיתופי הפעולה התעשייתיים סביב התוכנית. Orion משוגרת באמצעות טיל ה-SLS של נאס״א, המתנשא לגובה של כ-320 רגל - גבוה יותר מפסל החירות. למרות גודלו, הוא עדיין קטן מהטיל Starship של SpaceX, שמייצג דור חדש של משגרי חלל עם דגש על שימוש חוזר.
ה-SLS עצמו אינו פרויקט של חברה אחת, אלא מערכת מורכבת של רכיבים שמיוצרים על ידי קבלנים כמו בואינג ונורת'רופ גרומן. עם זאת, ישנה ביקורת על כך שהטיל מבוסס על גישה הנדסית ותיקה יחסית, בניגוד לפתרונות המסחריים החדשים שמובילות חברות פרטיות.
נאס״א השקיעה יותר מ-55 מיליארד דולר
העלות של תוכנית השיגור מדגישה את הפער בין המגזר הציבורי לפרטי. נאס״א השקיעה יותר מ-30 מיליארד דולר בפיתוח ה-SLS ועוד מעל 25 מיליארד דולר בפיתוח Orion - סכומים גבוהים ביחס להשקעות של חברות כמו SpaceX.
SpaceX, לשם השוואה, הצליחה לבנות פעילות שיגורים רחבה ומובילה תוך גיוס כולל נמוך יותר לאורך השנים. כיום היא אחראית ליותר ממחצית מהשיגורים למסלול סביב כדור הארץ, ומפעילה גם את שירות Starlink הכולל אלפי לוויינים ועשרות מיליוני משתמשים. ההבדלים בין המודלים הללו משפיעים גם על האסטרטגיה העתידית של נאס״א, שמסתמכת יותר ויותר על ספקים פרטיים. משימות עתידיות במסגרת Artemis צפויות לשלב מערכות של SpaceX ושל Blue Origin, כולל כלי נחיתה על הירח.
Artemis III, המתוכננת לשנת 2027, אמורה לכלול נחיתה מאוישת על הירח, בעוד Artemis IV ו-V צפויות להרחיב את הפעילות לכיוון הקמת תשתיות קבועות. בכך, התוכנית עוברת מהדגמה טכנולוגית לבניית נוכחות ארוכת טווח.
פוטנציאל מסחרי משמעותי
הפעילות המתרחבת בתחום החלל יוצרת גם הזדמנויות עסקיות. חברות כמו Rocket Lab, AST SpaceMobile 3.64% AST SpaceMobile,Intuitive Machines 6.79% Intuitive MachinesRocket Lab USA ו-Redwire Redwire 8.19% פועלות בתחומים משלימים, החל משיגורים ועד מערכות תקשורת ורכיבי חלל. חלק מהחברות הללו כבר נהנות מהתעניינות מצד משקיעים, כאשר שוויין משקף ציפיות להתרחבות מהירה של שוק החלל בשנים הקרובות. עם זאת, מדובר בחברות עם מודלים עסקיים שעדיין נמצאים בשלבי פיתוח.
במקביל, SpaceX עצמה מוערכת בשווי גבוה במיוחד ומתכננת הנפקה גדולה שעשויה לגייס עשרות מיליארדי דולרים. בין היתר, החברה בוחנת שימושים עתידיים בחלל, כולל הקמת תשתיות מחשוב ואפילו מרכזי נתונים מחוץ לכדור הארץ.
ההתפתחויות הללו מצביעות על שינוי רחב יותר בתפיסת החלל - מעבר מתחום מחקר ממשלתי לתחום בעל פוטנציאל מסחרי משמעותי. משימת Artemis II, מעבר לחשיבותה המדעית, ממחישה את המעבר הזה ואת השילוב ההולך וגובר בין מדיניות ציבורית להשקעות פרטיות.
