קושיות לא רק בפסח. זוהי אחת מאבני היסוד של היהדות

בדיחה ישנה מספרת על יהודי שנשאל מדוע יהודים תמיד עונים בשאלה. תשובתו הייתה: למה לא? אך בנימה רצינית יותר, שאלת שאלות והקשיית קושיות הן אחת מאבני היסוד של היהדות - ולא רק ב"מה נשתנה" שנשיר הלילה במנגינה שלמדנו עוד בגן הילדים.

היהדות רוצה שנשאל, משום שהיא רוצה שנחשוב. היהדות אינה מעוניינת ברובוטים חסרי דעת ובתגובות אוטומטיות נטולות רגשות. "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה", מתלונן הנביא ישעיהו. אברהם אבינו מתווכח עם הקב"ה בניסיון להציל את אנשי סדום; משה רבינו עושה זאת אחרי חטא העגל; דוד המלך מפנה שאלות כלפי מעלה במזמורי תהילים. אין זה אומר שרק ענקים כאלה יכולים להרשות זאת לעצמם. להיפך. זהו מתן רשות לכולנו.

חסידים מספרים על אדם שבא לר' מנחם מנדל מקוצק, מענקי החסידות, והתלונן שיש לו מחשבות זרות קשות. שאל הרבי לטיבן, והאיש השיב שאינו מסוגל אפילו להעלותן על דל שפתיו. אבל הרבי המשיך ולחץ, עד שהיהודי גמגם: לפעמים אני חושב שאין בורא לעולם. ר' מנחם מנדל כלל לא נרעש: אז מה? השיב היהודי: אז מי ברא את העולם?! אמר לו הרבי: אתה יהודי כשר, וליהודי כשר מותר לחשוב.

200 שנה מאוחר יותר שמעתי את הרב שלמה דיכובסקי, מי שהיה ראש הרכב בבית הדין הרבני הגדול ומנהל בתי הדין, בשיעור בליל שבת "בראשית" - הפרשה שמעוררת לכאורה סתירות קשות בין דת למדע. "אתם יודעים מה התשובה הגרועה ביותר שאפשר לתת? 'אל תשאל'", אמר.

• טלפון סלולרי ברחבת הכותל - בהכשר בג"ץ (לפחות בינתיים)
• "יעשה וישנה במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

גיבור התרבות הגדול ביותר של העם היהודי, לעניות דעתי, הוא התלמיד האנונימי בישיבות בבל בזמן האמוראים. התלמוד הבבלי - סטנוגרמות ערוכות של מאות שנות לימוד - מלא בשאלות ותשובות של מי ששמותיהם לא נכתבו בו, משום שלא הגיעו למעמד של רבנים. לא זו בלבד שעל סמך שאלות כאלה ניתן אפילו לדחות את דבריהם של גדולי הדור, אלא שהתלמוד לא היה קיים בלעדיהן.

הגדת לייפניק, 1733 (צילום: הספרייה הלאומית)

היהדות היא הדת היחידה בעולם ובהיסטוריה, שיש לה סוגה ספרותית ענקית של שאלות ותשובות (שו"ת). הקדומות שבהן שהגיעו לידינו הן מתקופת הגאונים (החל מהמאה השביעית לספירה); פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן מכיל כיום 100,000 כאלה. זה לא מקרי. כאשר אמר הלל הזקן בפרקי אבות ש"לא הביישן למד", הוא עודד לשאול. וכאשר הוסיף "ולא הקפדן מלמד", הוא עודד לענות. ר' אלעזר בן עזריה, שנזכיר הערב בהגדה, זכה לשבחים על כך שפתח את דלתות בית המדרש לכל דכפין.

• הביטוח הלאומי חושף: מי באמת משרת במילואים וכמה הם מרוויחים
• דן נדל"ן: הושג הרוב לקידום שלושה פרויקטים לפינוי-בינוי בירושלים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מחשבון: בכמה יעלה השכר שלכם בעקבות השינויים במדרגות המס?

באופן טבעי, שאלות מובילות למחלוקות - כי לא תמיד יש תשובה אחת, לא תמיד השואל מרוצה מהמענה, לא תמיד השומעים מסכימים. כאן נכנסת לתמונה תפיסה בסיסית, הבאה לידי ביטוי באמירה המיוחסת בגמרא הן לאליהו הנביא והן לבת-קול שמימית: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

במקור המייחס אותה לאליהו, הוא אומר זאת בתגובה על מחלוקת בפרשנות למעשה פילגש בגבעה שבסוף ספר שופטים. ניחא: סיפור מעשה ניתן לפרש בכמה וכמה אופנים. אבל בת-הקול המדוברת מתייחסת למחלוקות ההלכתיות בין בית הלל ובית שמאי - וכיצד ייתכן ששני הצדדים יצדקו? הרי הלכה היא בינארית - כך ולא אחרת.

הכוונה היא לכך ששתי הדעות לגיטימיות באותה מידה. בניגוד לשיח שאנו עדים לו כיום, של פסילת דעה רק משום שיצאה מפיו של פלוני, הגמרא מדגישה: זה שאני חולק עליך, אינו שולל את זכותך להביע את דעתך בדיוק כמו שזכותי להביע את דעתי. אני אקשיב לך, אני אתווכח איתך, אני אחלוק עליך - ואני אכבד אותך.

כך גם נוכל להבחין בין מחלוקת לשם שמים ובין מחלוקת שאינה לשם שמים. המשנה בפרקי אבות מציבה כדוגמא לראשונה את מחלוקת הלל ושמאי, ולאחרונה - את מחלוקת קרח ועדתו. כפי שראינו, אצל הלל ושמאי היה כבוד הדדי והוויכוח היה לגופו של עניין. קרח ועדתו ביזו את משה אישית וניהלו ויכוח לגופו של אדם. אם תרצו: האם הוויכוח הוא על האיש או על ה-issue. היהדות מגנה בכל לשון את הראשון ומעודדת בכל מאודה את השני.

כתב-יד רוטשילד, צפון איטליה, 1450 בערך (צילום: הספרייה הלאומית)

בהלכות שבת נקבע, כי אסור לדבר בה דברי חולין, אך מותר להרהר בהם. מדוע? כי אדם אינו יכול לכלוא את מחשבותיו. גם במובן הרחב ביותר, כפי שאמר הרבי מקוצק, ליהודי מותר לחשוב. וזה אומר: לשאול על השואה, לשאול על שבעה באוקטובר, לשאול על אסונות פרטיים. אבל יש תנאי: להישאר בגבולות המגרש. לדעת שגם אם אינני מוצא תשובה, אין זה משום שאינה קיימת, אלא משום שלא הגעתי אליה.

בפארק קרסו למדע שבבאר שבע יש הסבר על אנרגיה גרעינית וכורים אטומיים. הייתי שם פעמיים עם ילדי, ואני מודה ומתוודה שלא הבנתי. האם זה אומר שסיפור הגרעין הוא שטות או בדיה? ודאי שלא; זה רק אומר שאני לא הבנתי, למרות שיש רבים וטובים שמבינים היטב. האם אני מבין על מה מבסס הרופא שלי את אבחוניו? לא, כי הוא הרופא ואני המטופל. דומני שהנמשל ברור.

בהינתן גבולות הגזרה, היהדות מבוססת על שאלות. ליל הסדר - יום ההולדת של העם היהודי - חייב להיפתח בשאלות. "והיה כי ישאלך בנך", אומרת התורה בעיצומו של סיפור יציאת מצרים. עקרון השאלות כל כך חשוב, עד שאם אין מי שישאל - עורך הסדר חייב לשאול את עצמו. אולי זה מה שגרם לכך שהעם היהודי תרם לאנושות ענקי מחשבה, מדע ותרבות בלא כל יחס לגודלו המספרי: סקרנות אין קץ, חתירה אין סופית לידע, שאלות ושאלות ושאלות.

אחרי "מה נשתנה", מגיעה גם האמת הנצחית: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם". עברנו מסעי צלב, פוגרומים, תאי גזים וטילים. נפגענו, נשדדנו, נאנסנו, נרצחנו. אבל לא הושמדנו ולעולם לא נושמד. חג פסח כשר, שמח ושקט.