שוכר עזב דירה לפני הזמן וטען שהבעלים הסכים - מה קבע השופט?

שוכר דירה בירושלים שעזב את הנכס חודש לפני תום תקופת השכירות הגיש תביעה קטנה בסכום של 24.5 אלף שקל נגד בעלי הדירה, בטענה שהם הסכימו לסיום מוקדם של החוזה. בית משפט לתביעות קטנות בירושלים דחה את התביעה על כל רכיביה, וקבע כי לא רק שהשוכר לא הוכיח את טענותיו, אלא שהתנהלותו היתה חסרת תום לב.

פסק הדין ניתן באחרונה על ידי הרשם הבכיר יגאל ברק-עופר, והוא עוסק במחלוקת שנולדה על רקע מכירת דירה. הסכם השכירות נחתם במאי 2022 לתקופה של שנה, עם אופציה שמומשה עד סוף יוני 2024. דמי השכירות עמדו על הגיע ל-7,000 שקל בחודש. כבר באוגוסט 2023 עדכנו בעלי הדירה את השוכר שבכוונתם למכור את הנכס, אבל הבהירו לו שהמכירה תתבצע רק אחרי שתקופת השכירות תסתיים.

במאי 2024 הודיע השוכר שמצא דירה חלופית ושהוא מתכוון לעזוב כבר ב-1 ביוני - חודש לפני סיום החוזה. לטענתו, בעל הדירה אישר לו בעל פה שאם ימצא דירה לפני הזמן, הוא יוכל לעזוב מוקדם. הוא הצביע על כך שבעל הדירה ליווה את תהליך הפינוי, ראה אותו צובע את הדירה, ואף פעל יחד איתו להעביר את חשבונות החשמל, המים, הגז והארנונה בחזרה על שמו כבר בתחילת יוני.

התשלום חל גם אם השוכר לא מתגורר בדירה בפועל

אבל בית המשפט לא השתכנע. הרשם ברק-עופר הפנה ללשון החוזה עצמו, שקובעת בצורה חד-משמעית כי אם השוכר יפנה את הדירה לפני הזמן, "לא יהא בכך כדי לשחרר את השוכר מכלל חיוביו והתחייבויותיו... ובמיוחד... לשלם למשכיר את מלוא דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות". סעיף נוסף בחוזה חיזק את הקביעה הזו, וציין שהתשלום חל גם אם השוכר לא מתגורר בדירה בפועל. מעבר לכך, בחוזה נכתב כי כל שינוי יכול להיעשות רק במסמך בכתב עם חתימת שני הצדדים. מסמך שכזה, כך קבע הרשם, לא הוצג ולא נטען כי נחתם.

• ניסתה לפנות שוכרים בשלוש תביעות - ותשלם 356 אלף ש'
• מרכז טאוב: שיעור הבעלות על דירות בישראל עלה ל-69%; זינוק בחברה הערבית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

דווקא הנתבעים הם אלה שהצליחו להוכיח את ההיפך מטענות השוכר. הם צירפו תמלול של הודעה קולית מאוגוסט 2023, שבה בעל הדירה עדכן את השוכר על כוונת המכירה, אך הבהיר שזה יקרה רק אחרי סיום השכירות. בנוסף, צורפו הודעות קוליות מ-20 במאי 2024, שמהן עלה שבעל הדירה אמר לשוכר כבר באותו יום שהוא לא מסכים לסיום ההסכם לפני הזמן בלי תשלום.

אך אולי הרגע הדרמטי ביותר בתיק אירע בדיון עצמו. כשנשאל השוכר על ידי בית המשפט "מהי הראייה שלך לכך שהנתבע הסכים להקדים את סיום השכירות בחודש?", הוא השיב כי, "הוא לא הסכים, לא צריך להקדים". תשובה שסתרה את הטענה המרכזית שעליה הוא בנה את כתב התביעה שלו.

גם הטענה הנוספת של השוכר, שלפיה הובטח לו בעל פה שהשכירות תימשך חמש שנים, ולכן הוא זכאי לפיצוי על ההפרש בין שכר הדירה הישן לחדש - נדחתה. ההסכם קבע תקופה של שנתיים בלבד, כולל האופציה, וכלל סעיף מפורש שלפיו אין תוקף להסכמות בעל פה שלא באו לידי ביטוי בחוזה עצמו.

• עיריית חולון דרשה מטמפו 3.4 מיליון שקל - ותסתפק ב-9%
• העליון: חברה קדישא פ"ת הפלתה לרעה את יוצאי בריה"מ-לשעבר וחבר העמים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ניסתה לפנות שוכרים בשלוש תביעות - ותשלם 356 אלף ש'

העברת החשבונות - הליך טכני בלבד

לגבי העברת החשבונות בתחילת יוני, הרשם קבע שאין בכך כדי ללמד על ויתור מצד בעלי הדירה. הנתבע הסביר שמדובר בהליך טכני שנעשה אחרי שהובהר לשוכר שעליו לשלם את מלוא הסכום, ומטרתו היתה לאפשר סגירת חובות והעברת רישומים.

הרשם לא הסתפק בדחיית התביעה, אלא הוסיף הערה חריפה לגבי ההתנהלות של השוכר. מהתכתובות וההקלטות שהוצגו עלה כי השוכר איים "להרוס את כל העסקה" ולמנוע את כניסת הרוכשים לדירה, וזאת במטרה לגרום לבעלי הדירה לוותר על חודש השכירות האחרון. לכן חויב השוכר בהוצאות משפט בסכום כולל של 2,200 שקל "על הצד הגבוה", כלשון הרשם.

ההודעה על כוונת המכירה ניתנה כעשרה חודשים לפני תום תקופת השכירות - זמן סביר בהתאם לחוק השכירות והשאילה, אבל היא שימשה הודעה על כוונה שלא להאריך את השכירות, ולא מעבר לכך. בית המשפט הבהיר כי מכירת הדירה לא הקנתה לשוכר שום זכות לסיים את השכירות לפני המועד.