מסעדות בהודו, מקלחות בדרום קוריאה, חיטה באוסטרליה

1. אינפלציה ואחריה מיתון?

הבורסה בטוקיו איבדה בחודש שעבר 7.3% (צילום: Kakidai, ויקיפדיה)

הכלכלה העולמית כולה נפגעת מסגירת מצר הורמוז, והנזק מחמיר מדי יום. שוקי ההון צופים שהפגיעה לא תהיה זהה, כפי שניתן ללמוד מן הירידות בחודש מארס. S&P 500 ירד בשיעור מתון של 1.5%, בעוד בורסות אירופה איבדו 6%-5%, טוקיו צנחה ב-7.3% וסיאול - ביותר מ-10%. הסיבה הישירה היא מידת התלות בנפט וגז העוברים דרך מצר הורמוז: ארה"ב עצמאית מבחינת אנרגטית, רוב האנרגיה שעברה דרך המצר נועדה לאסיה ומיעוטה לאירופה.

אין זה אומר שהאמריקנים לא ייפגעו. מחירו הממוצע של הבנזין זינק ביותר משליש ל-4.08 דולרים לגלון, הנפט מטקסס המריא ב-63% מאז פרוץ המלחמה ואמש (2.4.26) היה יקר יותר מהברנט - בניגוד למגמה קבועה במשך שנים. יתרה מזאת: המוצרים המיובאים יתייקרו בשל עליית מחירי האנרגיה בשוקי המוצא, במיוחד באסיה, וזה בנוסף למכסים של דונלד טראמפ שהשפעתם טרם מורגשת במלואה.

המשמעות היא שהבנקים המרכזיים - הן בארה"ב והן באירופה - לא יורידו בקרוב את הריבית, מחשש להתפרצות אינפלציונית. וכאן מגיע החשש מפני מערבולת של אינפלציה שבעקבותיה מיתון. כאשר הממשלות ברוב המדינות העשירות כבר מצויות בגרעונות תקציביים משמעותיים, ובמקביל נדרשות להגדיל את הוצאות הביטחון (וזה עוד לפני הסכנה של פרישת ארה"ב מנאט"ו), הן יתקשו מאוד לתמוך בעסקים ובמשקי הבית, למשל בדמות סובסידיה למחירי האנרגיה.

• הכסף החכם חוזר – האם זה הזמן לקנות?
• הבעיה היא שמדובר בהצהרות של טראמפ
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

2. ההשלכות בארה"ב

מחיר הבנזין זינק בשליש ל-4.08 דולרים לגלון (צילום: הריסון קילי, ויקיפדיה)

עוד כמה מילים על הפגיעה ההשלכות הכלכליות בארה"ב. התייקרות הבנזין עד כה הוסיפה 1,000 דולר להוצאה השנתית של משק בית ממוצע - מה שאומר שיהיה פחות כסף להוצאות אחרות. זה משמעותי מאוד, שכן הצריכה הפרטית היא הקטר המרכזי של המשק האמריקני. עם זאת, יהיו חברות שייצאו מורווחות - כך לפחות זה נראה כעת.

חברות התעופה האמריקניות ייפגעו ברובן בשל הזינוק במחיר הדלק הסילוני (נעסוק בהמשך בענף התעופה), וכך גם רשתות מזון וצריכה - אך ייתכן שהמתמחות במוצרים זולים ייהנו מגידול במכירותיהן. מניותיהן של חברות הנפט והכימיקלים האמריקניות עולות, בעוד אלו של יצרניות הרכב יורדות. השאלה האמיתית היא ההשפעה הפוליטית, ונגיע אליה בסיום הדברים.

• שוק העבודה האמריקאי בצומת דרכים: האם 59 אלף משרות יספיקו למנוע זעזועים?
• הממשל מציב אולטימטום לחברות התרופות - הורדת מחירים או מעבר ייצור לארה"ב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אינטל רוכשת מחדש את המפעל באירלנד ב-14.2 מיליארד דולר -...

3. השפעה על חיי הפרט

מסעדות בהודו הוציאו מהתפריט מאכלים המצריכים בישול ארוך (צילום: אמריטה ניטיאננד, ויקיפדיה)

ההשפעות כבר מורגשות ברחבי העולם, עד רמת הפרט. הודו תלויה בגז לצריכה ביתית, לתעשייה ולמסעדות; היא צורכת 31 מיליון טון בשנה, ש-60% מהם מיובאים בעיקר דרך מצר הורמוז. בכמה ערים משתרכים תורים ארוכים למילוי המיכלים, והממשלה צמצמה את האספקה למסעדות, מלונות ועסקים קטנים כדי להבטיח את האספקה למשקי הבית. מסעדות הורידו מהתפריט מנות הדורשות בישול ארוך; מטבחים של בתי חולים מתקשים לתפקד; יצרני לבנים, קרמיקה וזכוכית מתמודדים עם מחסור באנרגיה.

ממשלת דרום קוריאה הכריזה על מסע חיסכון באנרגיה בן 12 רכיבים. בין היתר נקראים האזרחים לקצר את המקלחות, להשתמש במכונות כביסה ושואבי אבק רק בסופי שבוע, ולהעדיף תחבורה ציבורית בכלל ואופניים לנסיעות קצרות. הממשלה גם השביתה את כלי הרכב שלה למשך יום אחד בשבוע.

סרי לנקה קיצרה את שבוע העבודה לארבעה ימים. לאוס עברה לשלושה ימי לימודים פרונטליים בשבוע והאריכה את שנת הלימודים, בתקווה שהמשבר ייפתר עד אז. התייקרות הדשנים הובילה לצמצום זריעת החיטה באוסטרליה, להגבלת הייצוא שלהם בסין ולקריאה של יצרני התירס והסויה בארה"ב לסיוע ממשלתי.

4. הפגיעה בתעופה

נמל התעופה של דובאי הפך לנקודת מפתח בין אירופה לאסיה (צילום: עומר שייח, ויקיפדיה)

בעוד אנחנו מדברים על חברות התעופה הזרות המפסיקות את הטיסות לישראל וממנה, ענף התעופה העולמי כולו נמצא בטלטלה, הן בגלל מחיר הדלק הסילוני (הדס"ל) והן בשל חשיבותן של מדינות המפרץ בנתיבים הבינלאומיים.

מחיר הדס"ל הוכפל מאז פרוץ המלחמה לכמעט 200 דולר לחבית; הוא מהווה 20% מעלויות התפעול של החברות המסורתיות ו-35% מאלה של חברות הלואו-קוסט. כמה חברות כבר החלו להעלות את המחירים בעשרות דולרים לכרטיס, כאשר המשך ההתייקרות מציב אתגר של ממש במיוחד למודל העסקי של חברות הלואו-קוסט. רוב החברות הגדולות נמנעו מגידור של מחיר הדס"ל בשל מחירו של מכשיר זה, וכעת ייאלצו להתמודד עם ההתייקרות.

נמלי התעופה במפרץ, ובמיוחד זה של דובאי, הפכו למוקדי פעילות מרכזיים בין אירופה לאסיה. לפני המלחמה צפה יאט"א (ארגון התעופה הבינלאומי), כי הרווח הנקי של מדינות המזרח התיכון מהפעילות בענף יגיע השנה ל-7 מיליארד דולר - 17% מכלל הרווח העולמי. זה כמובן לא יקרה, וכל יום שעובר מגדיל את הפגיעה בענף התיירות (הפרטית והעסקית) אותו טיפחו מדינות המפרץ בקפידה בשנים האחרונות. גם קווי המטען השתבשו, ובין היתר קיימת סכנה מוחשית שתרופות לסרטן לא יגיעו במועד מהודו לאירופה.

5. חודשים עד לחזרה לשגרה

יידרשו ארבע-חמש שנים לשיקום מתקן הגז ראס פאטאן של קטאר (צילום: מתיו סמית, ויקיפדיה)

גורם חשוב במיוחד שיש להבין הוא שאפילו אם המלחמה תסתיים מחר - יידרשו חודשים רבים עד שתעבורת הנפט והגז דרך הורמוז תחזור לקדמותה. בתקופה זו עדיין יחסרו נטו ב-10% מכמות הנפט העולמית (בסביבות 10 מיליון חביות ליום) ו-20% מתפוקת הגז הנוזלי (משום שקטאר הפסיקה לחלוטין את הייצור שלו במתקן ראס פאטאן), על כל ההשלכות ברמות המקרו והמיקרו.

בשל חוסר היכולת לייצא את הנפט שלהן - כולו או חלקו - מדינות המפרץ צמצמו את התפוקה; מסיבות גיאולוגיות והנדסיות, אי-אפשר להעלות אותה מחדש בבת אחת ויידרשו לשם כך בין שבועיים לארבעה שבועות. מצב הגז חמור בהרבה: מתקן ראס לאפאן ספג פגיעות קשות מצד איראן, יכולת התפוקה שלו ירדה ב-17% (שהם 3% מהאספקה העולמית) ויידרשו שלוש-חמש שנים לתקן אותו. בתי זיקוק בסין, הודו, תאילנד ומלזיה נסגרו חלקית, והפעלתם מחדש תצריך כמה שבועות.

התובלה היא בעיה נוספת. 480 מיכליות תקועות בשני צידי הורמוז, והן ימתינו לפחות מספר ימים כדי לוודא שהאש אינה מתחדשת. פרמיות הביטוח זינקו מ-0.4%-0.2% משווי המטען ל-1% ואף ל-10% בנתיבים המסוכנים ביותר, והפכו את התובלה לבלתי כדאית; הן לא יירדו לפני שיהיה ביטחון בכך שהמיכליות לא יותקפו. חוץ מזה, מיכליות רבות עברו מאז פרוץ המלחמה לשוט בקווי ארה"ב-סין, ויידרשו להן שלושה חודשים לחזור לקווי הורמוז.

6. האם הפוליטיקה תכריע

הרפובליקנים צפויים לאבד את השליטה לכל הפחות בבית הנבחרים