עובדות וטענות:

התובע צולם על ידי צלם של אחת מסוכנויות הידיעות בעודו צועד במצעד הגאווה שהתקיים בירושלים כשהוא לבוש מדי צה"ל, כומתה לראשו ודגלה של הקהילה ההומו-לסבית בידיו. תמונתו פורסמה לאחר מכן בעיתון, אותו מוציאה לאור הנתבע 1 - ידיעות אחרונות. התובע טוען כי פנה לעיתון לאחר מכן, שוחח עם רכזת הכתבים וביקש להימנע מפרסום התמונה בעתיד בעוד שהעיתון מכחיש את הפנייה הזו. זמן מה לאחר מכן פרסם העיתון בשנית את תמונתו של התובע במסגרת כתבה על השתלבות חיילים הומוסקסואליים בצבא, אף שלא היה בה כל קשר לתובע.

אין חולק כי לאחר מכן פנה התובע באמצעות בא כוחו לעיתון ומחה על הפרסום תוך דרישת פיצוי ונדחה על ידי העיתון. חודשיים לאחר מכן תמונתו פורסמה שוב אגב דיווח חדשותי על היחס השונה בין צבא ארה"ב לצה"ל בהתייחסות לחיילים הומוסקסואליים. מכאן התביעה דנן לצו מניעה שימנע מהנתבעים להוסיף ולפרסם את תמונתו של התובע ופיצוי כספי בסך של 1,000,000 ש"ח בגין הנזק המיוחד והנזק הכללי שנגרם לו בשל הפרסום, משלטענתו בשל חשיפת נטיותיו המיניות על ידי העיתון נגרמו לו נזקים במישור המשפחתי ובמישור הכלכלי. נטען, כי קודם לכן, נטייתו נשמרה בסוד בינו לבין אימו המנוחה ובשל חשיפתה סולק מבית אביו, הוכה על ידי אחיו תוך היזקקות לטיפול רפואי, נושל מירושתו ואף נאלץ לעזוב את מקום עבודתו. התובע אינו מלין על הפרסום הראשון אך הוא טוען כי בפרסומים השני והשלישי עשו הנתבעים שימוש שלא כדין בתמונה מבלי לקבל את הסכמתו וכי השימוש שנעשה מהווה פגיעה בפרטיותו; הוצאת לשון הרע; פגיעה בקניינו ועשיית עושר שלא במשפט.

דיון משפטי:

כב' הש' א' דראל:

במקרה דנן יש לבחון האם בהנחה שיש לראות בהשתתפותו של התובע במצעד הגאווה הסכמה לחשיפת נטיותיו המיניות, המאפשרת את הפגיעה מצד העיתון בצנעת הפרט שלו, התובע יכול לחזור בו מאותה הסכמה ולמנוע שימוש עתידי בתמונתו בכלל או בהפיכתו לסמל ההומוסקסואליות בצבא.

אין מחלוקת כי הזכות לאנונימיות מהווה יסוד מרכזי בזכותו של אדם לפרטיות ומהווה כיום חלק ממארג הזכויות הכלולות במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

פגיעה כזו, הנובעת מחשיפת נטיותיו המיניות של התובע בדרך של פרסום תמונתו צועד במצעד הגאווה, מהווה פגיעה בפרטיות ובאנונימיות מכוח חוק היסוד ומכוח סעיף 2 (11) לחוק הגנת הפרטיות. האיסור על הפגיעה בפרטיות קבוע בסעיף 1 לחוק ולפיו 'לא יפגע אדם בפרטיות, ללא הסכמתו'. סעיף 3 קובע, כי 'הסכמה' – היא 'הסכמה מדעת במפורש או מכללא'.

במקרה דנן, הצדדים אינם חלוקים למעשה כי בעצם הליכתו של התובע במצעד הגאווה הייתה הסכמה מכללא לפרסום הראשון המתאר אותו צועד במצעד. ואולם, התובע היה רשאי לחזור בו מהסכמתו, בין שזו ניתנה במפורש ובין שמכללא, ומרגע שעשה כן לא היו הנתבעים רשאים להשתמש עוד בתמונתו ולהפוך אותו לסמל לקשר בין הומוסקסואליות ושירות בצבא.

לאור חשיבותה של הזכות לפרטיות ולאנונימיות, על רקע היותה זכות יסוד חוקתית ראשונה במעלה הרי שבנסיבות מסוימות לא ניתן יהיה "לתפוס" אדם בהסכמתו אשר ייתכן וניתנה מתוך מצוקה או בשל שיקול דעת מוטעה.

הנתבעים לא הצביעו על כל עניין ציבורי שיש בפרסום דמותו של התובע דווקא, להבדיל מהלבוש, הכומתה והדגל, בעת דיווח על נושא אחר שאינו נקשר לתובע ולהשתתפותו במצעד הגאווה. הנתבעים לא הראו מדוע לא ניתן היה להשיג את אותו ערך חדשותי או עיתונאי בפרסום התמונה בפרסומים השני והשלישי תוך הסוואת פניו של התובע או תוך מציאת תמונה אחרת שהמצולם אינו מתנגד לפרסום דמותו.

מכאן, המסקנה כי התובע היה רשאי לחזור בו מהסכמתו, כפי שנלמדה מהשתתפותו במצעד הגאווה, לפגיעה באנונימיות שלו. הפרסומים השני והשלישי נעשו אפוא שלא בהסכמת התובע והם מהווים פגיעה בפרטיותו. הנתבעים אף לא הוכיחו כי מתקיימות ההגנות שבחוק ובחוק איסור לשון הרע.

במקרה דנן, אין מקום לפסוק לתובע נזק מיוחד, משלא הוכח שיעורו של נזק זה. סעיף 29א(ב) לחוק הגנת הפרטיות מאפשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 50,000 ש"ח. בענייננו מדובר בפגיעה חמורה, שגרמה לתובע עוגמת נפש רבה, תוך התעקשות העיתון על זכותו לשוב ולהשתמש בתמונה למרות התנגדותו של התובע. מנגד, יש להתחשב בכך שהתובע בחר להשתתף באירוע פומבי ונטל על עצמו מבחירה את הסיכון לכך שנטיותיו המיניות ייחשפו גם אם לא בהיקף שבו פורסמו בעקבות הפרסומים נשוא תביעה זו. אשר על כן, דין העתירה לצו מניעה האוסר פרסום תמונתו של התובע, להתקבל. הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי של 50,000 ש"ח.