מסחר באורניום

קשה להתעלם מסחורה שמחירה נסק ב-1,000% בתוך 5 שנים

התעשייה הגרעינית עוברת בשנים האחרונות שינוי בסיסי מהותי עם הגידול המשמעותי בצריכת האורניום ומעבר לאנרגיה גרעינית נקייה עקב הצמיחה הכלכלית המהירה בעולם ובאסיה במיוחד והמחסור במוצרי נפט. נזקי תזקיקי הנפט והפחם לאיכות הסביבה ברחבי העולם תורמים גם הם ליצירת לובי להגברת השימוש בתעשייה הגרעינית.

איך התחיל המסחר בבורסה?

ב-11 בפאריל 2007 הודיעה בורסת ה-NYMEX על תחילת מסחר באורניום בשוק החוזים העתידיים. תאריך הכניסה של החוזה לשוק היה ב-6 במאי אותה שנה. הבורסה הגיעה למסקנה שקשה להתעלם מסחורה שראתה עלייה של למעלה מ-1,000% ב-5 שנים.

בתאריך ה-23 באפריל אותה שנה מחיר ליברה (pound) אחת של אורניום נסחר ב-113 דולר וזאת לעומת כ-10 דולר בלבד בשנת 2002, בחישוב מהיר, עלייה של פי 11!!! מחיר החוזה עם פקיעה לחודש ספטמבר עומד כרגע על 64 דולר.

נראה כי בורסת החוזים של ניו-יורק הגיעה להכרה כי למוצר המפחיד הזה שנקרא אנרגיה גרעינית יש שוק אמיתי של יצרנים, תחנות כוח וגופים ציבוריים (מה שנקרא בעגה המקצועית "מגדרי סיכונים") מחד, ומשקיעים המעוניינים לסחור ולנצל את הפוטנציאל בחומר המיוחד הזה לשם עשיית רווחים מאידך ("ספקולנטים" בעגה המקצועית).

מי סוחר באורניום?

לפני המסחר בבורסה, הסחורה נסחרה בין חברות אנרגיה, ייצור חשמל ויצרני אורניום, בעיקר בביצוע עסקאות לטווח ארוך, וחלקה הקטן בעסקאות לטווח קצר. עם זאת,המחסור בשחקנים משוק האנרגיה וחסימת היכולת של ספקולנטים לייצר מסחר יעיל בשוק נזיל הביאו למצב שמחיר האורניום אינו שקוף מספיק ונתון לפערי מחירים ניכרים בין עושי שוק ו"מאכרים" של אנרגיה ברחבי העולם. כיום בנוסף לאלו גם ספקולנטים וחברות גידור משתתפים במסחר.

יתרונות ההשקעה באורניום

הכנסת המסחר בחוזי אורניום לבורסת החוזים של ניו-יורק מהווה חידוש של ממש אשר מאפשר לראשונה למשקיעים מרחבי העולם לייצר חשיפה לסחורה תנודתית זו. עד היום, משקיעים אשר היו מעוניינים לרכוש אורניום היו נאלצים לרכוש מניות של חברות כרייה או של תחנות כוח בתחום הגרעיני – השקעה אשר בצד החשיפה לשוק האורניום הכניסה את המשקיע גם לבחינה של יכולותיה של הנהלת החברה המושקעת, הוצאותיה וכו' – אלמנטים אשר שוק החוזים מנטרל כמובן. יתרונות נוספים למסחר בחוזה האורניום הם היכולת למכור בשורט לאלו המאמינים בירידות מחירים של החומר הנדיף, האפשרות למסחר ממונף וכן ביצוע של עסקאות מרווח בין האורניום למוצרי אנרגיה אחרים (רכישה של אורניום ומכירה של נפט או גז טבעי למשל).

קצת פרטים על החוזה

בדומה לחוזים אחרים הפוקעים במזומן בלבד (ללא פקיעה פיזית וקבלת הסחורה בפועל, גם במקרה של חוזה האורניום, סוחרים לא יוכלו לקבל את הסחורה, אלא רק לסחור בה מול ציטוט המחיר מהבורסה, כאשר ביום הפקיעה החוזה יתומחר כאילו נסגרה הפוזיציה בסוף היום.

החוזה נסחר בגדלים של 250 ליברות (סה"כ שווי חוזה 28,250 דולר לפי מחיר של 113 דולר לליברה), ומינימום תנודה במחיר תהיה כ-5 סנט ארה"ב.

שעות המסחר: מסחר רציף, החל משעה 01:00 ביום שני (שעון ישראל) ועד 12:00 בלילה (שעון ישראל) ביום שישי, למעט הפסקה של 45 דקות בכל יום בין 00:15 ל-01:00 (שעון ישראל).

רמת הביטחונות המינימאלית הדרושה למסחר באורניום היא: 4,050 דולר.

איפה סוחרים?

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.