מסחר באורניום

קשה להתעלם מסחורה שמחירה נסק ב-1,000% בתוך 5 שנים

התעשייה הגרעינית עוברת בשנים האחרונות שינוי בסיסי מהותי עם הגידול המשמעותי בצריכת האורניום ומעבר לאנרגיה גרעינית נקייה עקב הצמיחה הכלכלית המהירה בעולם ובאסיה במיוחד והמחסור במוצרי נפט. נזקי תזקיקי הנפט והפחם לאיכות הסביבה ברחבי העולם תורמים גם הם ליצירת לובי להגברת השימוש בתעשייה הגרעינית.

איך התחיל המסחר בבורסה?

ב-11 בפאריל 2007 הודיעה בורסת ה-NYMEX על תחילת מסחר באורניום בשוק החוזים העתידיים. תאריך הכניסה של החוזה לשוק היה ב-6 במאי אותה שנה. הבורסה הגיעה למסקנה שקשה להתעלם מסחורה שראתה עלייה של למעלה מ-1,000% ב-5 שנים.

בתאריך ה-23 באפריל אותה שנה מחיר ליברה (pound) אחת של אורניום נסחר ב-113 דולר וזאת לעומת כ-10 דולר בלבד בשנת 2002, בחישוב מהיר, עלייה של פי 11!!! מחיר החוזה עם פקיעה לחודש ספטמבר עומד כרגע על 64 דולר.

נראה כי בורסת החוזים של ניו-יורק הגיעה להכרה כי למוצר המפחיד הזה שנקרא אנרגיה גרעינית יש שוק אמיתי של יצרנים, תחנות כוח וגופים ציבוריים (מה שנקרא בעגה המקצועית "מגדרי סיכונים") מחד, ומשקיעים המעוניינים לסחור ולנצל את הפוטנציאל בחומר המיוחד הזה לשם עשיית רווחים מאידך ("ספקולנטים" בעגה המקצועית).

מי סוחר באורניום?

לפני המסחר בבורסה, הסחורה נסחרה בין חברות אנרגיה, ייצור חשמל ויצרני אורניום, בעיקר בביצוע עסקאות לטווח ארוך, וחלקה הקטן בעסקאות לטווח קצר. עם זאת,המחסור בשחקנים משוק האנרגיה וחסימת היכולת של ספקולנטים לייצר מסחר יעיל בשוק נזיל הביאו למצב שמחיר האורניום אינו שקוף מספיק ונתון לפערי מחירים ניכרים בין עושי שוק ו"מאכרים" של אנרגיה ברחבי העולם. כיום בנוסף לאלו גם ספקולנטים וחברות גידור משתתפים במסחר.

יתרונות ההשקעה באורניום

הכנסת המסחר בחוזי אורניום לבורסת החוזים של ניו-יורק מהווה חידוש של ממש אשר מאפשר לראשונה למשקיעים מרחבי העולם לייצר חשיפה לסחורה תנודתית זו. עד היום, משקיעים אשר היו מעוניינים לרכוש אורניום היו נאלצים לרכוש מניות של חברות כרייה או של תחנות כוח בתחום הגרעיני – השקעה אשר בצד החשיפה לשוק האורניום הכניסה את המשקיע גם לבחינה של יכולותיה של הנהלת החברה המושקעת, הוצאותיה וכו' – אלמנטים אשר שוק החוזים מנטרל כמובן. יתרונות נוספים למסחר בחוזה האורניום הם היכולת למכור בשורט לאלו המאמינים בירידות מחירים של החומר הנדיף, האפשרות למסחר ממונף וכן ביצוע של עסקאות מרווח בין האורניום למוצרי אנרגיה אחרים (רכישה של אורניום ומכירה של נפט או גז טבעי למשל).

קצת פרטים על החוזה

בדומה לחוזים אחרים הפוקעים במזומן בלבד (ללא פקיעה פיזית וקבלת הסחורה בפועל, גם במקרה של חוזה האורניום, סוחרים לא יוכלו לקבל את הסחורה, אלא רק לסחור בה מול ציטוט המחיר מהבורסה, כאשר ביום הפקיעה החוזה יתומחר כאילו נסגרה הפוזיציה בסוף היום.

החוזה נסחר בגדלים של 250 ליברות (סה"כ שווי חוזה 28,250 דולר לפי מחיר של 113 דולר לליברה), ומינימום תנודה במחיר תהיה כ-5 סנט ארה"ב.

שעות המסחר: מסחר רציף, החל משעה 01:00 ביום שני (שעון ישראל) ועד 12:00 בלילה (שעון ישראל) ביום שישי, למעט הפסקה של 45 דקות בכל יום בין 00:15 ל-01:00 (שעון ישראל).

רמת הביטחונות המינימאלית הדרושה למסחר באורניום היא: 4,050 דולר.

איפה סוחרים?

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.