האם ניתן להעביר הפסד מב"ז רשום ב"ז בחישוב נפרד

העובדות

חנה בן אליהו [להלן - "המערערת"] עבדה כמטפלת שכירה וכמנהלת חנות נעליים. בעלה, בנימין בן אליהו [להלן - "המערער"], עובד כשכיר ברשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"].

בדוחות מס לשנים 2003-2001, המערערת הייתה "בן הזוג הרשום", והמערער נרשם כ"בן זוג", כהגדרתם בסעיף 64ב לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"].

המערער ביקש, שייערך חישוב נפרד על הכנסתו, על פי סעיף 66 לפקודה.

בדוחות לשנים 2003-2001 נרשם הפסד מן העסק, והוא קוזז מהכנסות ממשכורות של המערערת שהיו נמוכות. לעומתן, משכורות המערער באותן השנים היו גבוהות.

המערערת ביקשה בחודש מאי 2004 לתקן שומות לשנים 2002-2001, שרשות המסים תכיר בהוצאות שכר דירה ואש"ל שלא נדרשו בתחילה, וכן שהפסדיה מן העסק יקוזזו מהכנסותיו של המערער.

בחודש נובמבר 2005 הוצאה שומה על פי מיטב השפיטה לשנים 2004-2001. צוין בה, כי את הפסדי המערערת יש לנכות מהכנסות המערערת ולא מהכנסות המערער.

המערערת פנתה לפקיד השומה והלינה, שהתיק לא נבדק בטרם הוצאת השומות. פקיד השומה קיבל את המכתב כהשגה. הדיון בה התקיים בחודש פברואר 2006, והשומות אושרו כפי שהוצאו בתחילה.

טענות הצדדים

פקיד שומה ירושלים 1 [להלן - "המשיב"] טען, שאין אפשרות לבקש חישוב נפרד וקיזוז הפסדים של בן הזוג הרשום - מן ההכנסות של בן הזוג השני.

המערערים צירפו חוות דעת של רשות המסים וחוות דעת, שמקורה במשרד עורך דין. מחוות הדעת עולה, שניתן לבצע קיזוז, כאמור, גם בחישוב נפרד.

קיימים פסקי דין שרומזים לכיוון, שבני זוג הנם נפרדים באשר לניכוי המס, וראה את פסקי הדין בעניין עמ"ה 119/97 קלס, בעניין עמ"ה 6/97 ניר יוסף, בעניין עמ"ה 28/93 שבי מיכאל, וכן בעניין ע"א 337/61 לובינסקי. מכל אלה התגבשה עמדת המשיב, שאי אפשר לבצע בחישוב נפרד העברת הפסדים מבן הזוג הרשום לבן הזוג השני.

המערערים הסתמכו על לשון סעיף 66(א)(1) לפקודה, ששם נאמר כדלקמן: "... יעשה חישוב נפרד של המס...", ולא נאמר: "חישוב נפרד של ההכנסה". המשיב חולק על עמדה זו.

המערערים הסתמכו גם על פסק הדין בעניין ע"א 2/69, הילכת לה נסיונל, על אף שבפסק הדין, בעניין ע"א 210/74, סויגה ההלכה האמורה. עקרון החישוב הנפרד נפגע, אם ניתן להעביר הפסדים של בני זוג מאחד לשני.

דיון

החישוב הנפרד משליך גם על נושא קיזוז ההפסדים, ובחישוב נפרד, קיזוז ההפסדים יהיה על פי הוראות סעיף 28 לפקודה. אין הוראה שמטפלת בנושא קיזוז הפסדים, אם קיימים חישוב נפרד והעברה של הפסד בין בני הזוג.

גם המלומדים לא התייחסו לכך, אך יש התייחסות לקיזוז הפסדים בעת חישוב מאוחד.

על אף שאין הצדקה, שנישום יקזז הפסד מהכנסה שאינה פטורה ממס, לשון ההוראה שבסעיף 28 לפקודה הנה ברורה. באשר להוצאות רכב, הוצאות שהוצאו שלא בייצור הכנסה, הרי על פי פסקי הדין בעניין בג"צ 164/56 מלך, ובעניין ע"א 190/61 בורק, ההוצאה אינה מותרת בניכוי.

הוצאות שכר דירה ואש"ל לא הוכחו כנצרכים לייצור הכנסה ולא הוכחו כלל.

לעניין נימוקי השומה הוכח, שהכול הוסבר בטרם הוצאה השומה מכל האמור לעיל.

הערעור נדחה.

בבית המשפט המחוזי בירושלים

לפני: כב' השופטת מרים מזרחי

ניתן ב-20.7.2008