פתאום נזכרנו בחפציבה - תופעת "הבאים בתור"

ערן סטפק, מנהל השקעות בכיר במיטב בית השקעות, סוקר את השבוע שהיה בשוק האג"ח בישראלי
ערן סטפק |

שבוע המסחר החולף היה שקט מאד בשוק אגרות החוב הממשלתיות, בעוד ששוק אגרות החוב הקונצרניות המשיך, כהרגלו, גם השבוע, לספק לנו סיפורים וארועים מענינים.

נתחיל באגרות החוב הממשלתיות, שם כאמור נסחרו כמעט כל אגרות החוב כמעט לאורך כל השבוע בתנודות שער קטנות ביותר וזאת על אף הזינוק החד יחסית בשער הדולר.

נראה, שהמשקיעים מבינים שהשפעתו של זה האחרון על האינפלציה איננה כה גדולה כפי שהיתה בעבר, בעיקר עקב שינוי שוק הדיור משוק שהמחירים בו נקבעים דולרית לשוק שקלי כמעט לחלוטין, ולכן ההשפעה של התחזקות הדולר אמנם היתה קיימת השבוע, אבל כאמור באופן מאד מינורי. כתוצאה, נותרו פערי האינפלציה החזוים במח"מים של למעלה משנתיים ברמה של 3%- 2.9%.

אבל בניגוד לשוק אגרות החוב הממשלתי השקט, שוק אגרות החוב הקונצרניות לא הפסיק השבוע לספק לנו שורה של התרחשויות ברמת המיקרו שחלקן אף השליכו על השוק כולו.

אז לאחר שבשבועות החולפים כיכבו כאן ארזים ובוימלגרין כ"בולטות השבוע", אין ספק שסיפור השבוע שייך לחברת נידר אשר שיגרה לבורסה שורת הודעות רעות שהחלו בצ'ק של החברה שחזר עבור תשלום לרכישת קרקע בחיפה, והמשיך בהודעת בעלי השליטה על כך שאינם יכולים כעת לעמוד בהתחיבויותיהם כלפי מחזיקי האג"ח, מה שגרר את הבורסה להפסיק את המסחר בכל ניירות הערך של החברה, ו"לקינוח" נתבעת החברה ע"י משרד עו"ד בסך 9 מיליון שקל עבור שכר טרחתם.

כתוצאה מהארועים הנ"ל קרסו אגרות החוב של החברה ב-45% למחיר של 17 אג' (עוד בטרם הופסק בהם המסחר) ואילו אגרות החוב הסטרייט של החברה כמעט ולא נסחרו כך ששערם "נתקע" במחיר של 27 אג'. בינתיים, כאמור הופסק המסחר בנירות הערך של החברה ולא נראה כי יחודש בטווח הנראה לעין. ואגב, לקוראים המתמידים של טור זה, שזוכרים בודאי את חשיבות המעקב אחרי פעולות בעלי העניין, אציין כי לא ראינו קניות של החברה או מי מבעלי השליטה בה באגרות החוב שלה.

אבל השפעת הארועים בנידר חרגה מגבולות החברה עצמה שכן בדומה למקרה חפציבה, המשקיעים "נזכרים" כי קיימים סיכונים רבים באג"ח חברות ולעיתים, כמו גם השבוע, הם ממהרים לזרוק את מרכולתם לשוק בשל חששם כי הם "הבאים בתור".

כתוצאה מכך, ניתן היה לראות השבוע בחלק מאגרות החוב הבלתי מדורגות לחץ כבד של היצעים, שככל הנראה בחלקו לפחות נובע מאירוע נידר, מה שהוביל בחלק מהמקרים (כדוגמת מליבו , מנופים דיגל ואחרות) לירידות שערים חדות.

אבל לא רק רע היה השבוע ובמסגרת החדשות הטובות למחזיקי אגרות החוב אציין כאן את החברות אנטר הולדינגס ובוימלגרין.

באנטר, כזכור צריכה החברה לשלם עד סוף חודש יולי קצת פחות מ 30 מיליון שקל בגין ריבית ופדיון חלקי של קרן, ולצורך כך ניסתה החברה לממש את אחזקתה בחברת פרפקט, תחילה לבעל השליטה בחברה, עמית ברגר, ומשלא צלחה בכך, בוצעה המכירה לחברת קמור. יחד עם זאת, החברה נתקלה במרוץ נגד השעון על מנת שכל האישורים הרלוונטיים בעסקה מאין זו יתקבלו עד ה- 31.7.08, שהוא יום התשלום למחזיקי אגרות החוב. השבוע הודיעה החברה כי התקבלו כל האישורים הנ"ל ונראה כי החברה לא תתקשה כעת לשלם את התשלום בזמן, מה שישמח את מחזיקי האג"ח, שנסחר, אגב, בתשואות של כ-80% לאחר שבוצע כבר האקס בנייר.

גם בבוימלגרין חייכו השבוע מחזיקי האג"ח מעט, וזאת לאחר שאגרות החוב של החברה עלו השבוע בשיעורים דו ספרתיים לאחר שצללו מתחילת השנה בשיעור של למעלה מ-50%.

העליה נובעת מזינוק חד של כ-50% בשבוע במניית אזורים, שהיא האחזקה המרכזית של החברה, מה שכאמור החזיר מעט צבע גם למחזיקי האג"ח.

אסיים, גם השבוע, בבעלי העניין שביצעו רכישות משמעותיות של אגרות החוב שלהם, כשהשבוע הצטרפו לרוכשים החברות פאנאגאיה ואביב, שרכשו בעבר, אך כבר זמן רב לא ראינו קניות שלהן. השבוע, ככל הנראה בשל ירידת המחירים החדה, הן שבו אל השוק ומילאו סליהן באג"חים (מיליונים רבים כ"א). בנוסף אליהן המשיכו חברות רבות לקנות, כשאציין במיוחד את אלעזרא שקונה כמעט כל יום, קבוצת שרם (בפולאר תקשורת ובשרם טכנולוגיות ) ושפיר, שם קנתה גם החברה וגם בעלי העניין באופן אישי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.