שוק האג"ח: חלק מבעלי העניין מדברים וחלק קונים

בשוק אגרות החוב הקונצרני נמשך גם השבוע הפיצול בין אגרות החוב המדורגות גבוה ונכללות במדדי התל בונד השונים לבין אלו הבלתי מדורגות
ערן סטפק |

בהעדר התפתחויות מרעישות, ועל אף עליית התשואות המתמשכת בשוק אגרות החוב בארה"ב, נסחרו השבוע אגרות החוב הממשלתיות השקליות כמעט ללא שינוי מהשבוע שעבר כמו גם אגרות החוב הצמודות שרשמו שינוים קלים בשערן, בעיקר כלפי מעלה ובעיקר בטווח הארוך מאד (מח"מ למעלה מ 10 שנים). הנתון המשמעותי המרכזי שהתפרסם השבוע היה מדד המחירים לצרכן שעלה ב 0.7%, אך היות והפעם, באופן חריג מאד, הצליחו חזאי האינפלציה לדייק בתחזיותיהם (לפחות בקרוב) לא היה צורך כמעט בהתאמת מחירים, כפי שראינו לאחר פרסום המדדים האחרונים, שהיו מעל ומעבר לתחזיות המוקדמות.

בשורה התחתונה השווקים מתייצבים זה מספר שבועות על פערי אינפלציה חזויים של כ-3% לאורך כל טווחי הזמן כמעט (בטווח הקצר הציפיות אף גבוהות יותר) והשבוע אפילו התרחבו מעט הפערים בין אגרות החוב הצמודות לבין אלו השקליות כך שהציפיות במקטעים מסוימים בעקום עלו לרמה של 3.05%.

בשוק אגרות החוב הקונצרני נמשך גם השבוע הפיצול בין אגרות החוב המדורגות גבוה ונכללות במדדי התל בונד השונים לבין אלו הבלתי מדורגות.

בעוד שאגרות החוב המדורגות המשיכו את מסע העליות המרשים שלהן וצמצמו את הפערים בינן לבין אגרות החוב הממשלתיות, הרי שאגרות החוב הבלתי מדורגות נסחרו במגמה מעורבת, בד"כ לכיוון מטה, אולם מדובר בשונות גבוהה מאד.

קוראיו הותיקים של הטור זוכרים כי באחד הטורים האחרונים ציינתי את חשיבות המעקב אחרי פעולות בעלי העניין, ובפרט האם הם מנצלים את רמות התשואות, הגבוהות מא , של אגרות החוב שלהם על מנת להקטין את חובם במחירים נוחים ו"על הדרך" להביע את אמונם בחברה.

גם השבוע יכולנו לראות עד כמה לא ניתן להפריז בחשיבות פעילות בעלי העניין כאשר הכותרת מיום ראשון של ארקדי גאידמק "התרוששתי" , שלחה חלק מאגרות החוב שלו לירידות שערים חדות . כך למשל ירדו אגרות החוב של פטרו גרופ ואמריס בשיעורים של 9% ו-12% ותשואתן זינקה לרמה של 31% (פטרוגרופ) ו-53% (אמריס) שזו אחת התשואות הגבוהות ביותר בבורסה.

באוסיף מזרח אירופה המצב לא טוב בהרבה מכיוון שלמרות שהתשואה באג"ח הינה "רק" 18% לא הצליחו המוכרים למכור ולו אג"ח אחת במהלך כל שבוע המסחר, למרות שהציעו את מרכולתם בירידות שערים חדות.

מנגד , נראה שבעלי עניין לא מעטים מנצלים את המחירים הנמוכים מאד של אגרות החוב לרכישה מסיבית של אגרות החוב שלהם וגם השבוע הם לא קפאו על שמריהם.

סטאר נייט למשל קנתה השבוע קרוב ל-2 מיליון אג"חים (תשואת האג"ח כ-35%!) וכך גם בוימלגרין. חברת הקבלנים המשיכה לרכוש השבוע אגרות חוב והגיעה לאחזקה של יותר מחצי סדרת האג"ח , שבמקור היתה 40 מיליון וכעת נותר ממנה בשוק החופשי כ-18 מיליון .

גם טאו, שהיתה בכותרות השבוע קנתה קרוב ל-4 מיליון אג"חים ואילו בארקו אף עברו את רף 4 מיליון האג"חים.

עוד בקונים - חברת אקסטרא פלסטיק, שקונה בעקביות את אגרות החוב שלה כבר תקופה ארוכה. כאמור גם השבוע החברה המשיכה במסע הרכישות ומסדרה שבמקור היתה כ-60 מיליון ע"נ אג"ח נותרו בשוק החופשי רק קצת למעלה מ-40 מיליון.

אבל את המקום הראשון בקונים תופסת השבוע חברת סובריין שרכשה השבוע באגרסיביות רבה את אגרות החוב שלה - רכישה במספר ימים של קרוב ל-6 מיליון ע"נ מתוך סדרה של 50 מיליון.

המקרה של סובריין הוא לא ייחודי בבורסה, מדובר בחברות שגייסו עשרות מיליוני שקלים מהציבור באגרות חוב ולא הספיקו להשקיע את הכסף , או לפחות את חלקו, כך שלפעמים סכומים לא מבוטלים עדיין שוכבים בקופת החברה ומשמשים את החברות לרכישה חוזרת של אגרות החוב במחירים הרבה יותר נמוכים ממחירי ההנפקה. כך היה בסובריין השבוע, וכך למשל היה בחברת יולי בחודשים האחרונים, שעה שהחברה אספה כמות נכבדה מאד של אגרות החוב שלה.

רציתי, גם השבוע, לסיים עם אגרות החוב של חברת טופספין אולם מחזיקי האג"ח עדיין לא קיבלו החלטה סופית בקשר עם הצעת החברה להסדר עמם, כך שאאלץ לסיים עם מצבם העגום של מחזיקי אגרות החוב של חברת פסיפיקה, שכבר למעלה מ 4 חודשים (!) לא יכולים לסחור בנירות הערך שלהם, כיוון שמתקיימת הפסקת מסחר ולא ברור אם ומתי יחודש המסחר בנירות הערך של החברה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.