בית משפט השלום בחיפה פסק היום (ג') לטובת אבו אמנה דלאל וד''ר ענאן עבאסי בתביעת לשון הרע שהוגשה כנגד אתר האינטרנט נענע.

על-פי תביעת השניים, (זמרת מנצרת ובן זוגה - כותב מילות השיר) האתר העלה כתבה פוגעת ושקרית בשם "ערבים ברשת: זמרת המלחמות של עזה". בכותרת המשנה נאמר כי: "הילדים בעזה ילמדו את השיר החדש של דלאל אבו אמנה, העוסק בכיבוש הישראלי". בגוף הכתבה נאמרו, בין היתר, הדברים שלהלן: "מדבריה, ניתן להבין כי מדובר בשיר אהבה על החיים היפים, אך קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים רק לאחר הניצחון על האויב הציוני".

תרגום לא נכון שהופך שיר שוחר שלום לשיר מלחמה

בני הזוג טענו, כי כתב נענע תרגם לא נכונה ובאופן מסולף את מילות השיר. בהמשך הכתבה, תחת כותרת המשנה: "עם רובים ואבנים נילחם ביהודים", כתבו הנתבעים כי: "הזמרת דלאל אבו אמנה מתגוררת בעיר עזה וידועה בעיקר בשיריה המיועדים לילדים. חלק מהשירים שלה נלמדים במערכת החינוך הפלסטינית. כמעט כל שיריה של הזמרת עוסקים באינתיפאדה ובכיבוש הישראלי".

בהמשך נאמר: "בתשובה לכתב של העיתון 'אל ווטן' בשנת 2003 אמרה הזמרת: 'ההתמודדות שלנו עם האויב הציוני היא באמצעות רובים ואבנים. את זה צריכים להבין הילדים שלנו'. אלבומה החדש של אבו אמנה, מחר חדש, ייצא בתחילת 2006".

על-פי התובעים הם פנו מייד לאתר נענע ומחו כנגד התרגום השגוי של השיר, הכולל "תוספות פרי מוחו של הכתב". עוד הם מחו כנגד ציון מקום מגוריה של הזמרת בעזה במקום בנצרת ועל הפיכת "שיר שוחר שלום לשיר מלחמה".

מאשימים את נענע בביזוי, השפלה וסיכון חייהם

האתר נענע מצידו, סר למספר תיקונים יממה לאחר פניית השניים, אך עשה מספר תיקונים קלים בנוסח השיר ובמקום מגוריה של הזמרת. תיקונים שלא סיפקו את התובעים שטענו ל"פגיעה בשמם, ולנסיון להשפילם ולבזותם בעיני הציבור ולעשותם מטרה לשנאה ולבוז עם סכנה לחייהם".

השופט בקביעתו לטובת התובעים אמר, כי "ההתנצלות שפורסמה מטעמם, בצדה של הכתבה "המתקנת" הייתה בבחינת לעג לרש; מילה אחת לא נאמרה על כך שהציטוטים שהובאו מפיה משוללי יסוד, דבר לא נאמר על התרגום המסולף שנעשה לשיר ואף לא התייחסות לפרשנות האווילית שנעשתה בקשר אליו. הנתבעים בחרו דווקא בפרטים השוליים כדי להתנצל לגביהם, בעוד שלגבי עיקרה של ההכפשה שהביאה לפגיעה בתובעים, מילאו פיהם מים".

השופט: 120 אלף שקל פיצוי ל"מעשה מקומם וקיצוני בחומרתו"

השופט, כאמור שם דגש רב על הפגיעה בשמם הטוב ובקניינים הרוחני של התובעים ובהתאם לכך לא חס על האתר ועל הכותב.

בסיכום דבריו כתב השופט: "למרבה המזל, איננו נתקלים לעתים קרובות בפרסום הנגוע בסילוף כה קיצוני, ללא כל בסיס, אגב התעלמות מן העובדות הפשוטות, הנעשה תוך זלזול בקורא ובמושא הפרסום. למקרא השיר כפי שנכתב במקור והשוואתו עם הכתבות נשוא הדיון, דומה כי ישב לו הכתב בביתו והמציא כתבה מלאה בעלילות מפרי דמיונו, חיבר שיר מהרהורי לבו וראה לייחס כל זאת לתובעים. לא ברור למה ועל שום מה. אך אין זה משנה. המעשה מקומם וקיצוני בחומרתו".