הבנקים החזירו 13 מיליון ש' ב-2007 ללקוחות: דיסקונט במקום ה-1 בתלונות
בשנת 2007 טיפל הפיקוח על הבנקים ב- 3,122 תלונות, ו- 2,846 פניות לקבלת מידע ובקשות שונות שנענו בכתב. 25.4% מסך התלונות שנקבעה לגביהן עמדה בשנת 2007 נמצאו מוצדקות או מוצדקות חלקית, כך עולה מדו"ח שפורסם הבוקר באתר האינטרנט שהפיקוח.
מבין חמשת הבנקים הגדולים, בשנת 2007 נמצא שיעור התלונות המוצדקות הגבוה ביותר בבנק דיסקונט לישראל - 33% (לעומת 31% בשנת 2006) אחריו הבנק הבינלאומי - 27.9% (לעומת 23.1% בשנת 2006), בנק הפועלים - 24.6% (לעומת 27.4% בשנת 2006) ובנק מזרחי טפחות - 23.1% (לעומת 31.1% בשנת 2006). אחוז התלונות המוצדקות הנמוך ביותר נמצא בבנק לאומי - 15.5% (לעומת 16.5% בשנת 2006).
עבור חמשת הבנקים הגדולים במערכת, השוואת אחוז הפניות המוצדקות של הבנק ביחס לקריטריונים שונים לגודלו, מעלה, כי היחס הטוב ביותר הוא בבנק לאומי לישראל והנמוך ביותר בבנק דיסקונט לישראל.
מבין חברות כרטיסי האשראי, בשנת 2007 נמצא שיעור התלונות המוצדקות הגבוה ביותר בחברת ישראכארט - 16.7% (לעומת 12.3% בשנת 2006), אחריה לאומיקארד - 6.9% (0% בשנת 2006). אחוז הפניות הנמוך ביותר נמצא בחברת כ.א.ל - 3.4% (לעומת 19.4% בשנת 2006).
הפיצוי הכולל ששילמו הבנקים ללקוחות כחלק מהסעד הניתן להם על ידי הפיקוח על הבנקים במסגרת הטיפול בתלונות ספציפיות הסתכם בכ- 3 מיליון שקל. בנוסף, ניתן סעד לרוכשי דירות מחברת חפציבה אשר הגישו תלונות לפיקוח על הבנקים, בסכום כולל של כ- 40 מליון שקל.
הנושאים המרכזיים בהם עסקו הפניות הם: ניהול חשבון בנק - 20.5%, משכנתאות - 14.3%, עמלות - 9.6% ואשראי - 8.7%. בנוסף, טיפל הפיקוח על הבנקים בתלונות בשני נושאים בולטים שעלו כתוצאה מאירועים ייחודיים: 420 תלונות של נפגעי חפציבה, ו- 137 תלונות על בנק דיסקונט למשכנתאות בעקבות מבצע "משכנתא מסובסדת".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
