רשות המסים בישראל פרסמה ביום 25.9.2007 את פסיקת בית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, דחה בהחלטה שניתנה ביום 23.9.2007 שבע עתירות שהופנו נגד הסדר הפיצויים לענפי התעשייה, המסחר והשירותים במלחמת לבנון השנייה. בפסק הדין קובעת השופטת עדנה ארבל, כי הסדר הפיצוי שקבע שר האוצר (במסגרת הוראת שעה) לקביעת מנגנון שיאפשר מתן פיצוי על נזק עקיף ביישובים המצויים ב"איזור ההגבלה", הינו במתחם הסבירות ועומד במבחן בג"ץ.

"אזורי הגבלה" הינם אותם אזורים, שהיו נתונים לאיום פגיעת טילי הקטיושות, כפי שהוגדרו על ידי הוראות פיקוד העורף הספציפיות לכל יישוב ויישוב ובימים שנקבעו על ידו. על ניזוקים ביישובי ספר, כהגדרתם בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, המשיכו לחול ההוראות הנוגעות להם, לפי החוק האמור.

בית המשפט התייחס בהכרעתו למספר סוגיות שעלו מהעתירות:

א. השוואת מעמדם של עסקים המצויים ב"איזור ההגבלה" למעמדם של עסקים המצויים ביישובי ספר, לצורך קבלת פיצוי בגין נזקים עקיפים בהתאם להוראת השעה לחודש יולי.

ב. שינוי נוסחת החישוב שבהוראת השעה לחודש יולי, באופן שלא תתבסס אך ורק על שכר עבודה של עובדים שלא הגיעו לעבודתם, לרבות קביעת מסלול פיצוי נפרד לעסקים בתחום התעשייה, המסחר והשירותים, או לחלופין, החלת נוסחת הפיצויים שנקבעה לעסקים בתחום התיירות על עסקים בתחום התעשייה, המסחר והשירותים.

ג. דרישה להחלת הוראת השעה לחודש אוגוסט גם על נזקי חודש יולי.

א. בית המשפט דחה את טענות העותרים בדבר הפליה בין עסקים ביישובי "איזור ההגבלה" לעסקים ביישובי ספר וקבע כי הסמכות שניתנה לשר האוצר בסעיף 35 לחוק להכריז על יישוב כיישוב ספר אינה סמכות שבחובה. סמכות זו נתונה לשיקול דעתו הרחב של השר, במסגרתו יבחן את מכלול השיקולים הנוגעים להכרזה על יישוב או על איזור כ"איזור ספר", ובכלל זאת את המציאות הביטחונית באותו יישוב, לרבות היקף הפגיעה בו ובבעלי העסקים בתחומו, את ההשלכות התקציביות, את סדרי העדיפויות ואת המשאבים שלרשות אוצר המדינה.

יתרה מכך, מציינת השופטת ארבל, כי הרחבת מעגל הזכאים לפיצוי יותר מכפי שמורה החוק אינה מתחייבת, אינה מובנת מאליה וכולה נתונה לשיקול דעת השר, בהתאם למדיניות הממשלה. הממשלה בחרה, על אף שלא הייתה מחויבת בכך ובשונה מכפי שנעשה בדרך כלל בעבר, לפעול ללא דיחוי לגיבוש הסדר פיצויים רחב מזה הקבוע בחוק, ועל כך יש לברך.

בית המשפט ציין, כי ההתארגנות המהירה, שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים, הבטחת תשלום המשכורות לעובדים והענקת פיצוי למעסיקים, מבטאים לא רק שיקולים כלכליים אלא גם רגישות למצב, שבו נמצאו תושבי הצפון. הפיצוי, גם אם לא כיסה את מלוא נזקיהם של המעסיקים, איפשר את תשלום המשכורות לעובדים והבטיח, יחד עם חוק הגנה על עובדים, כי גם אותם עובדים שנבצר מהם להגיע למקום עבודתם מחמת ששהו במקלטים, לא יכלו להגיע אל מקום עבודתם בשל הסיכון המתמשך או שנאלצו לעזוב את ביתם ולחפש קורת גג באזורים אחרים של הארץ, יוכלו להמשיך ולקיים את משפחותיהם בשעה קשה זו.

עוד ציין בית המשפט, כי לצד הכשלים והטעויות יש לציין לשבח את הנכונות להרחיב את הסדר הפיצויים, את המאמץ המשותף וההתארגנות המהירה של הצדדים להסכם המשולש ושל ועדת הכספים לגבש ולאשר את הסדר הפיצויים עוד התותחים רועמים, עת שלא היה זה ברור מתי תיפסק הלחימה ועד היכן ירחיקו הטילים - וכנגזרת ישירה מכך מה יהיה היקף הפיצויים.

בית המשפט שוכנע, כי עמדתה של המדינה, הרואה את המעסיקים ביישובי הספר ואת המעסיקים באזור ההגבלה כנכללים בקבוצות שוויון שונות בשל המאפיינים הייחודיים של הישיבה בספר, אשר מצדיקים את העדפתם של המעסיקים לצורך הפיצוי בגין נזק עקיף, אינה מחייבת התערבות בג"ץ. הסיכון המתמיד, שבו נתונים תושבי יישובי הספר, מאפשר לראות אותם כמשתייכים לקבוצת שוויון שונה מזו אליה משתייכים תושבי אזור ההגבלה. משכך, קובע בית המשפט, כי אין מקום לקבל את טענת העותרים, כי הוראת השעה לחודש יולי היא בגדר הסדר המפלה הפליה פסולה בין המעסיקים ביישובי הספר למעסיקים באיזור ההגבלה.

ב. לעניין טענת העותרים בדבר אי סבירותה של הוראת השעה לחודש יולי, מאחר שהיא מתבססת על מספר העובדים שלא הגיעו לעבודתם במהלך ימי המלחמה כאומדן להיקף הנזק שספג מעסיק, קובעת השופטת ארבל, כי הנחת המוצא לעת בחינת סבירותה של הוראת השעה לחודש יולי הינה, כי קיים "מתחם סבירות" האוצר בקרבו חלופות שונות של הסדרי פיצוי שכולן סבירות ובסמכותו של השר לבחור ביניהן. בית המשפט אינו בוחן האם ההחלטה הראויה או הטובה ביותר היא שנבחרה. הבחינה השיפוטית מצטמצמת לשאלה האם הבחירה שנעשתה מצויה בין גדריו של מתחם הסבירות, שאם לא כן מוצאת היא עצמה מחוץ למתחם החוקיות. במתחם הסבירות קובע בג"ץ כי אף על פי שקיימים קשיים בהוראת השעה לחודש יולי, הרי הסדר הפיצוי בגין חודש יולי מביא בחשבון את הצורך של המעסיקים בסיוע מהיר, ואת הצורך של המדינה בוודאות תקציבית ושיקולי יעילות מנהלית בעת הטיפול בבקשות - מנגנון הפיצוי שבהוראת השעה לחודש יולי עונה על דרישות אלה - הגשת התביעה, קביעת שיעור הפיצוי ותשלום הפיצוי פשוטים לביצוע ולחישוב, למרות שאינו נותן פיצוי מלא בגין נזק עקיף שנגרם לענפי התעשייה, המסחר והשירותים.

מצד שני, מציינת השופטת ארבל, שהסדר הפיצויים לענפי התעשייה, המסחר והשירותים המתבסס על מדד אחד - תשלום שכר עבודה - אינו מבטא מאפיינים נוספים של עסקים אלה שיש להם השפעה על היקף הנזק שנגרם להם. בנקודה זו קובעת השופטת, כי מכלול ההיבטים מבסס אי סבירות בביסוס הוראת השעה לחודש יולי על רכיב השכר, שכן היא יוצרת פער משמעותי בין הסדרי הפיצוי למעסיקים ביישובי הספר למעסיקים באיזור ההגבלה.

עם זאת, קובעת השופטת ארבל, מאחר שהעתירות מהוות עניין שבמדיניות כלכלית, שכן נוגעות הן בסדרי העדיפויות של הממשלה בהקצאת התקציבים העומדים לרשותה, הרי שעם כל הצער שבדבר וחרף חוסר הסבירות שבהוראת השעה לחודש יולי, אין המקרה שבפנינו מצדיק התערבות.

יתרה מזאת, מוסיפה השופטת ומציינת, כי התמונה של חוסר הסבירות שבהוראת השעה לחודש יולי, אינה תמונה שלמה. מדובר בתמונה המשקפת את תמונת המצב באשר להסדר הפיצויים לחודש יולי. ברם, מקובלת עליה טענת המדינה, כי על הסדרי הפיצויים לתקופת המלחמה יש להסתכל כמכלול. המלחמה ארכה חודש בלבד ובמהלכה נעשו שלושה הסדרי פיצויים. בחינתו של כל אחד מן ההסדרים בנפרד אינה מבטאת נאמנה את מצב הדברים, היא יוצרת תמונה חלקית, מלאכותית, בעוד שבחינת ההסדרים כולם כחוליות בשרשרת אחת מאפשרת לעמוד על הסדרי הפיצויים לתקופת המלחמה מתוך זוית ראיה רחבה ומלאה יותר.

לדברי השופטת ארבל, בחינת הסדרי הפיצוי כמיקשה אחת, ובפרט העובדה שהסדר חודש אוגוסט כולל פיצוי עודף או חלופה של פיצוי על פי מחזור העסק, מצמצמת את הפערים שבין ההסדרים והניזוקים השונים. במצב דברים זה קשה לסבור, כי לפנינו אי הסבירות הקיצונית, המהותית המצדיקה ביטולה של חקיקת משנה שעברה את מכבש הביקורת של ועדת הכנסת ועניינה במדיניות כלכלית.

ג. לגבי החלת הסדר חודש אוגוסט על נזקי חודש יולי קובעת השופטת, כי משהוברר טיבה המשופר של הוראת השעה לחודש אוגוסט ובהתחשב במגבלות התקציב, קיים קושי לחייב את המדינה לילך דווקא בדרך זו, מאחר שהכרעה שכזו משמעותה המעשית צמצום מתחם הסבירות לאפשרות אחת ובחירתה תחת השר. אין זו דרכו של בית משפט זה לנהוג בדרך זו ואיני רואה לחרוג מכך.

יצוין כי השופטת א' פרוקצ'יה, בדעת מיעוט, סברה כי הסדר חודש יולי עומד במבחן הסבירות והעדר הפליה גם כשהוא נבחן לגופו, במנותק מהסדר אוגוסט.