לבני: על האו"ם להיות יותר נחוש מול איראן

בנאומה בפני העצרת הכללית של האו"ם טענה שרת החוץ לבני כי הארגון מעדיף "לנקוט באפס מעשה" אל מול האיום האיראני, וקראה לנציגי המדינות: "עמדו בהבטחותיכם של 'לעולם לא עוד'"

שרת החוץ, ציפי לבני, קראה היום לאומות העולם החברות באו"ם לפעול ביד קשה ותקיפה יותר נגד איראן, כמתחייב מהמנדט שניתן לארגון עם הקמתו. "רבים מדי רואים את הסכנה, אך נוקטים באפס מעשה, מתוך תקווה שמישהו אחר יטפל בכך", אמר לבני בנאומה בפני העצרת הכללית של האו"ם. "מה עם הערכים האמיתיים של הארגון הזה, אם הוא לא מסוגל לנקוט בפעולה אפקטיבית אל מול התקפה ישירה על העקרונות שעליהם הוא הוקם?", שאלה.

בפתח נאומה התייחסה לבני דווקא ל"קמפיין" החדש של משרדה, שיעסוק בשכנוע אומות העולם בכך שאין לתת למיליציות חמושות וקבוצות החותרות תחת קיומה של הדמוקרטיה, להשתתף במערכות בחירות ברחבי הגלובוס.

למרות שארה"ב היתה זו שדחפה לשיתוף חיזבאללה וחמאס בבחירות האחרונות בלבנון וברשות הפלשתינית, אמרה לבני כי מדינות העולם המאפשרות קיום בחירות שבהן משתתפות מליציות – שלא על אדמתן – למעשה נוקטות במוסר כפול.

"אף דמוקרטיה עלי אדמות לא מרשה למיליציות חמושות או קבוצות גזעניות או בעלות מטרות אלימות להשתתף בבחירות אצלה", ציינה לבני. "עם זאת חלק מן המדינות מפגינות מוסר כפול - הן מתעקשות על אמות מידה גבוהות בתוך המדינה שלהן, אך מוותרות על אמות המידה כאשר הן בוחנות מדינות זרות.

"לקבוצות כמו החמאס והחיזבאללה יש להציב בחירה ברורה בין הנתיב של האלימות לנתיב הלגיטימציה. הן לא יכולות לקבל את שניהם", הסבירה לבני והציעה בפני מליאת האו"ם להכתיב אמת מידה גלובלית שתתיר השתתפות בבחירות על ידי קבוצות ברחבי העולם.

"אנו זקוקים לקוד דמוקרטי בינלאומי שיחייב את כל מי ששואף להליך דמוקרטי לגיטימי על ידי מתן כבוד לעקרונות כגון: ריבונות המדינה לשימוש בכוח, דחיית אלימות וקיצוניות, והגנה על זכויות", הבהירה. "אנו יודעים, בעיקר אחרי הנסיגות מלבנון ומעזה, כי נסיגות טריטוריאליות כשלעצמן לא יביאו שלום".

בהמשך, התייחסה שרת החוץ לנושא האיראני, וקראה לאו"ם להפעיל נחישות גדולה יותר בטיפול בו. "יש עדיין כאלה, שבשם הקונצנזוס והדיאלוג, ממשיכים לחבל במהלכים נחוצים, כדי לעצור את שאיפות הרשע של איראן. רבים מדי רואים את הסכנה אך נוקטים באפס מעשה, מתוך תקווה שמישהו אחר יטפל בכך".

לבני אף הפנתה את חיצי הביקורת כלפי העצרת הכללית של האו"ם. "אנחנו חייבים לשאול, מה עם הערכים האמיתיים של הארגון הזה, אם הוא לא מסוגל לנקוט בפעולה אפקטיבית אל מול התקפה ישירה על העקרונות שעליהם הוא הוקם? הגיע הזמן שהאו"ם, ומדינות העולם, יעמדו בהבטחותיהם של 'לעולם לא עוד'. יגידו 'מספיק', ויפעלו כדי להגן על הערכים הבסיסיים".

באשר למו"מ מול הרשות הפלשתינית ציינה לבני כי אין תחליף לתהליך ישיר בין הצדדים. "כשלון אינו אפשרות, והצדדים לבדם יצטרכו להגדיר מהי הצלחה", אמרה לנוכחים. בנוסף דיברה על פיתרון שתי המדינות והדגישה כי שני עקרונות חשובים עומדים ביסוד הרעיון. "שתי מדינות, שתי מולדות, כמו שישראל הנה המולדת של העם היהודי, כך פלשתין תוקדם כמולדת והתשובה הלאומית לעם הפלשתיני, כולל הפליטים".

העיקרון השני, לדבריה, הוא כנות של המדינות ביחס לשלום ולביטחון. "בדיוק כמו שפלשתין משגשגת וחיונית בעזה ובגדה היא אינטרס ישראלי, כך גם ביטחון מדינת ישראל חייב להיות אינטרס פלשתיני. העולם לא יכול להרשות לעצמו עוד מדינת טרור".

לבני הכריזה פעם נוספת על האינטרס הישראלי שבהקמת מדינה פלשתינית, וקבעה כי היא צריכה להוות את פתרון הקבע לסכסוך. לדברי לבני, "כשם שישראל היא ביתו של העם היהודי, כך פלשתין תיוסד כבית וכתשובה לעם הפלשתיני, כולל לפליטים".

לבני אף הוסיפה כי בימים אלה של סיכונים שעושים הצדדים למען השלום, התמיכה של העולם הערבי חשובה במיוחד. "אנו רוצים שהקהילה הבינלאומית והעולם הערבי והמוסלמי יציעו תמיכה ולא יתעמת בנוגע לתנאים".

באולם עצרת האו"ם ישבו גם משפחות החיילים החטופים ולבני התייחסה בדבריה גם לנושא החזרתם. "עלינו להתייצב בפני אלה בעולם שאין להם שום כבוד לזכויות אדם וחרויות, שמחזיקים את החיילים השבויים, גלעד שליט, אודי גולדווסר ואלדד רגב - אלה שמטווחים על בתים בישראל ויורים טילים על בתים וגני ילדים".

שרת החוץ קראה לקהילה הבינלאומית, ובמיוחד למועצת זכויות האדם של האו"ם, לחדול מהתמקדותה בביקורת על ישראל, תוך התעלמות מטרגדיות גדולות של רצח עם המתרחשות לעתים במקומות אחרים בעולם.

"ישראל מעולם לא ניסתה לחמוק מדיון אמיתי על הרקורד שלה בכל הנוגע לזכויות אדם", הסבירה לבני. "אך עד היום המועצה לזכויות אדם שומרת על הפוקוס הלא פרופורציונאלי שלה על ישראל. הדבר מחליש את השפעתו המוסרית של האו"ם, ומחיר העיוורון הזה משולם על ידי הקורבנות של זוועות האנושיות הגדולות בדרפור, במיאנמר וברחבי העולם כולו".

בהמשך היום תקיים לבני פגישה עם מזכ"ל האו"ם ולאחר מכן תתייצב בפורום המדינות הדמוקרטיות של האו"ם, אירוע שמארחת מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס.

לאתר NRG מעריב

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.