צביקה בארינבוים הגיש תביעה של 450 מיליון שקל נגד בעלי Payabl
לפי התביעה, רו"ח ניסים צרפתי, המחזיק 50% ממניות הקבוצה בנאמנות, שימש איש קש לדיטמר קנוכלמן ורעייתו. צרפתי התכחש למעמדו כנאמן וסחט את דיטמר ושותפו כדי להוציא מהם עשרות מיליוני יורו. לבסוף גזל צרפתי מדיטמר ורעייתו את המניות וטרפד עסקה למכירת החברה
איש העסקים צביקה בארינבוים וחברות שבבעלותו הגישו היום תביעה על סך כ-450 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשל טרפוד הסכם לרכישת מלוא מניות החברות בקבוצת Payabl (פייבל). התביעה הוגשה נגד ניסים צרפתי, שהוא בעל מניות המחזיק בנאמנות 50% (בשרשור) ממניות Payabl CY Limited הקפריסאית, נגד דיטמר קנוכלמן שהיה בעל מניות בחברה זו עד 2017, ורעייתו איילת קנוכלמן, שמחזיקה באופציה לרכוש מצרפתי את המניות בחברה הקפריסאית.
פייבל היא קבוצה בינלאומית העוסקת בתחום סליקת אשראי ותיווך תשלומים אלקטרוניים, ששוויה המוערך כיום הוא כמיליארד שקל. הקבוצה פועלת תחת רישיון של הרגולטור הקפריסאי והבנק המרכזי בקפריסין, והיא מפוקחת על ידי רשויות נוספות באירופה ובאנגליה.
כתב התביעה מעלה את השתלשלות האירועים הבאה: ב-2020 ניהלו רודיגר טראוטמן ודיטמר, מבעלי פייבל, משא ומתן עם איש עסקים ישראלי מוכר לצורך מכירת הקבוצה. לאחר שהמגעים לא צלחו, שכרו דיטמר ורודיגר את חברת הייעוץ העסקי Rautenberg & Company כדי לנהל הליך התמחרות למכירת פעילות הקבוצה. ב-2022 החלה קבוצת בארינבוים לנהל מו"מ לרכישת הקבוצה. במהלך המו"מ, ובמסגרת אינספור פגישות שנערכו בקפריסין, ישראל וגרמניה, אישרו דיטמר, איילת ושותפם בפייבל רודיגר טראוטמן, שדיטמר ואיילת הם הבעלים בפועל של 50% מהמניות בחברה הקפריסאית ורודיגר מחזיק ב-50% הנוספים.
הרשעת דיטמר בהליך פלילי בישראל בפרשת כ.א.ל ב-2016 גרמה לרגולטור הקפריסאי לדרוש שהוא לא יחזיק במניות פייבל. בהתאם לכך, קנוכלמן העביר בנאמנות את המניות שלו בחברה הקפריסאית (50%) לאיש אמונו ואחד מחבריו הטובים, ניסים צרפתי, כדי שיחזיק עבורו את המניות כאיש קש בלבד, כך על פי כתב התביעה שהוגש היום. בין הצדדים נערכה מערכת הסכמית, שמעגנת בין היתר את התמורה שלה יהיה זכאי צרפתי בגין שירותיו כאיש קש, בסך של כמיליון יורו.
עוד נטען בכתב התביעה כי כדי להבטיח לרודיגר ודיטמר שליטה מלאה בפייבל גם לאחר העברת המניות, נערכו ונחתמו שורת מסמכים נוספים שמעגנים מנגנון נאמנות, ומבטיחים לרודיגר את הכוח הבלעדי לקבל החלטות בנוגע למכירת הקבוצה. כחלק מכך, ישנה, על פי כתב התביעה, התחייבות של צרפתי לחתום על כל מסמך ועסקה שרודיגר מביא למכירת הקבוצה. כחלק מההסכמים, כך נטען, צרפתי גם חתם על הסכם אופציה למכירת המניות שנרשמו על שמו בקבוצה, לרודיגר. זאת בתמורה זהה לשירותיו כ"נאמן" בסך כמיליון יורו, כשמיד לאחר מכן הצדדים המחו את האופציה "גב אל גב" לרעייתו של דיטמר, איילת. בתביעה נטען גם כי במסגרת המו"מ, צרפתי עצמו גם אישר בפני בארינבוים שרודיגר הוא המוסמך הבלעדי לנהל מו"מ ולחתום על מכירה של פייבל, ושצרפתי מחויב לאשר כל עסקה שרודיגר יסגור, על פי שיקול דעתו הבלעדי של רודיגר.
על רקע מצגים ומסמכים אלה, התנהל מו"מ ממושך בין בארינבוים לדיטמר ורודיגר לרכישת פייבל. ב-12 לאוקטובר 2023 נחתם הסכם מחייב בין הצדדים למכירת פייבל תמורת כ-120.8 מיליון יורו. כחלק מתנאי ההעסקה, סוכם שיחולקו לבעלי המניות דיבידנדים מהרווחים הצבורים בקבוצה ב-100-60 מיליון יורו נוספים. כלומר התמורה לבעלי המניות בקבוצה היתה יותר מ-200 מיליון יורו. כמו כן, הוסכם כי מאוקטובר 2023 ועד להשלמת העסקה, יהיה זכאי בארינבוים לכ-30% מרווחי הקבוצה, ובהיקף מוערך של עשרות מיליוני יורו.
על פי כתב התביעה, לאחר חתימת ההסכם, החל צרפתי החל להערים קשיים מתוך מטרה להכשיל את העסקה. צרפתי התנער מהתחייבויותיו והחל לסחוט מדיטמר ורודיגר כספים נוספים מעבר למיליון היורו שעליהם הוסכם עמו. צרפתי, הנאמן (או "הקוף", במלותיהם של רודריגר, דיטמר ובאי כוחם) בחר להתכחש למעמדו כ"נאמן" למניות של דיטמר בפייבל, ופעל באופן מכוון לגניבת המניות של דיטמר ונישולו מכל זכויותיו בקבוצה.
צרפתי איים על רודיגר ודיטמר שאלמלא ייכנעו לדרישותיו הכספיות וישלמו לו 50 מיליון יורו, הוא יפנה לרגולטור בקפריסין ויחשוף את העובדה שהוא רק "קוף", באופן שעלול להוביל לקריסת החברה ולהליכים פליליים נגדם. מחשש שצרפתי יממש את האיום שלו, נכנעו דיטמר ורודיגר לדרישותיו הסחטניות, והציעו לצרפתי תשלום של עד 42 מיליון יורו. אבל גם לזה צרפתי סרב. על פי כתב התביעה, פעם אחר פעם פנה בארינבוים לצרפתי, לרבות באמצעות צדדים שלישיים, בניסיון למנוע ממנו לטרפד את העסקה ולסיים את הכל ברוח טובה.
עוד עולה מכתב התביעה כי בשל הסחיטה והאיומים של צרפתי, רודיגר, שחשש ש"הסידור" המיוחד בין בעלי המניות בפייבל יתגלה, על ההשלכות הפליליות והעסקיות שבכך, הודיע לבארינבוים כי הוא נואש מהסחטנות של צרפתי, וכי הוא לא יצליח לקבל את הסכמתו הטכנית להשלמת העסקה מבלי לאכוף אותה באמצעות בתי המשפט (דבר שצרפתי ידע שרודיגר לא יעשה). משכך, רודיגר הודיע כי הוא נסוג מהעסקה עם בארינבוים. בכתב התביעה נטען כי צרפתי גרם שלא כדין, להפרת הסכם רכישת המניות ולאובדן העסקה. לאור הודעת הביטול, בארינבוים הגיש בקשה למתן צו מניעה בבית המשפט בקפריסין נגד רודיגר ופייבל, וכן פתח נגדם בהליך בוררות בפני לשכת הסחר הבינלאומי בקפריסין.
ב-13 ליוני השנה התקיימה בקפריסין פגישת מו"מ בנוכחות בארינבוים, רודיגר, צרפתי והיועצים המשפטיים של הצדדים. לאחר שהפגישה לא צלחה, נכנס דיטמר לפגישה עם צרפתי ורודיגר, שבה נאמר לו כי הם יהיו מוכנים למכור לבארינבוים את הקבוצה רק אם הוא יכפיל את הסכום לכ-250 מיליון יורו - 130 מיליון יורו יותר עבור אותה עסקה שעליה חתם באוקטובר).
בכך יצא המרצע מן השק, על פי טענות התובעים, והתברר כי רודיגר וצרפתי חברו יחד כדי לנסות להפר את ההסכם עם בארינבוים ולהוציא ממנו כספים נוספים שלא כדין. דיטמר, שזעם על הפרת ההסכם וטרפוד העסקה עם התובעים, העלה את הדברים על הכתב במכתב המצורף לתביעה - ובכך הושלם מעגל טרפוד ההסכם וגם בוסס הנזק.

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

רשות המסים תפצה אדם שקיבל שלוש דרישות תשלום שגויות
תושב ירושלים שנקנס בעשרות אלפי שקלים לאחר שנתפס עם שעוני יוקרה בנתב"ג, שילם את הקנס המנהלי במלואו אך המשיך לקבל מכתבי דרישת תשלום - שלוש פעמים ברציפות, ואף שהוא יצר קשר כל פעם כדי לוודא שאין חוב. לדבריו, הדבר גרם לו לחשש תמידי מהרשויות ולעוגמת נפש משמעותית.
בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי יש לפצותו בסכום כולל של 900 שקל בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, והוסיף הוצאות משפט בסכום של 1,000 שקל
זה התחיל באירוע לא שגרתי בקיץ שעבר, כששניאור זלמן גליס נכנס לישראל דרך נתב"ג ובמטען שלו נמצאו שעוני יד בשווי שעולה בהרבה על הסכום הפטור מהצהרה. כפי שקורה במקרים כאלה, העניין הועבר לטיפול של אגף המכס והמע"מ, וב-28 ביוני 2023 קבע הממונה על התפיסות כי גליס יחויב בקנס מינהלי בסכום כולל של 27,429 שקל. לאחר דין ודברים עם הרשות, הופחת הקנס ל-25,215 שקל. גליס לא ערער על עצם החיוב, שילם את הקנס ואף קיבל אישור במייל שלפיו התשלום נקלט. אלא שמכאן התחילה מסכת מתישה ומתסכלת מבחינתו - קבלת דרישות תשלום חוזרות ונשנות, עלאף שהתשלום כבר בוצע.
הפרשה לא התנהלה בצורה חלקה כבר משלב התשלום עצמו. גליס שילם את סכום הקנס באמצעות העברה בנקאית בינלאומית (SWIFT) ב-5 באוקטובר 2023, אך זמן קצר לאחר מכן קיבל הודעה מרשות המסים שלפיה ההעברה בוטלה. הוא נדרש לשלוח מחדש את האסמכתא, ורק ב-26 באוקטובר הוא קיבל אישור סופי במייל לפיו שהקנס שולם. בכתב ההגנה העלתה הרשות את האפשרות שהתקלה הראשונית גרמה לשיבושים המאוחרים יותר. מנגד, גליס טען כי לא בוצע שום ביטול בפועל, וכי האישור שהעביר נותר אותו מסמך לכל אורך הדרך.
אלא שגם לאחר שהנושא נסגר לשביעות רצונה של הרשות, גליס קיבל שלוש דרישות תשלום נוספות. הראשונה נשלחה ב-17 בינואר 2024 וכללה דרישה לשלם לא פחות מ-37,623 שקל - הסכום המקורי בתוספת פיגורים. גליס פנה מיד לרשות במייל ושאל: "קיבלתי מכם מכתב בדואר כאילו אני לא שילמתי את הקנס?". למחרת הוא קיבל תשובה כי מדובר בתקלה מערכתית, ואף הופנה לסעיף במכתב שבו נאמר במפורש: "אם שילמת הקנס, ראה הודעה זו כמבוטלת". גליס הודה על ההבהרה.
אחרי המכתב השלישי - הוא פנה לתביעות קטנות
ואולם בכך לא תמה הסאגה. מכתב שני הודפס ב-4 בפברואר 2024 ובו שוב נדרשה ממנו יתרת הקנס כאילו היא לא שולמה כבר, ובתוספת של אותה תוספת פיגורים. גם הפעם פנה גליס במייל וביקש הבהרה, ואף התלונן על חוסר הסנכרון במערכות - ואיים בהגשת תביעה. הרשות השיבה למחרת כי, "אני מטפלת מול הנהלת לביטול. כמו כן ראה סעיף 4 למכתב", אך למרות ההבטחות קיבל גליס גם מכתב שלישי - הפעם ב-2 במרץ - שבו צוין סכום שונה: 13,869 שקל בלבד, לאחר שהריבית שנוספה במכתבים הקודמים נהפכה לקרן ועליה חושבה ריבית נוספת. לאחר המכתב השלישי, החליט גליס לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות.
- יורחבו תנאי הפטור ממס לקופות גמל
- רשות המסים לא קונה את המשחקים של הקבלנים - דורשת מע"מ על מבצעי 20/80
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתביעתו טען גליס כי עצם קבלת מכתבי הדרישה החוזרים גרמה לו נזקים נפשיים של ממש. "חוסר ודאות, חוסר מנוחה, טרחה מיותרת, והשפעה מתמשכת על איכות החיים ושלוותו של התובע", כתב בכתב התביעה. הוא אף ציין כי עד היום לא קיבל קבלה פורמלית על התשלום, אלא רק הודעת מייל - דבר שהגביר את תחושת חוסר הביטחון. לדבריו, הוא חשש כי ייעצר אם ינסה להיכנס שוב לישראל. עוד טען לרשלנות מנהלית, להפרת חובת ההגינות של רשות ציבורית ולעוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.