צביקה בארינבוים הגיש תביעה של 450 מיליון שקל נגד בעלי Payabl
לפי התביעה, רו"ח ניסים צרפתי, המחזיק 50% ממניות הקבוצה בנאמנות, שימש איש קש לדיטמר קנוכלמן ורעייתו. צרפתי התכחש למעמדו כנאמן וסחט את דיטמר ושותפו כדי להוציא מהם עשרות מיליוני יורו. לבסוף גזל צרפתי מדיטמר ורעייתו את המניות וטרפד עסקה למכירת החברה
איש העסקים צביקה בארינבוים וחברות שבבעלותו הגישו היום תביעה על סך כ-450 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשל טרפוד הסכם לרכישת מלוא מניות החברות בקבוצת Payabl (פייבל). התביעה הוגשה נגד ניסים צרפתי, שהוא בעל מניות המחזיק בנאמנות 50% (בשרשור) ממניות Payabl CY Limited הקפריסאית, נגד דיטמר קנוכלמן שהיה בעל מניות בחברה זו עד 2017, ורעייתו איילת קנוכלמן, שמחזיקה באופציה לרכוש מצרפתי את המניות בחברה הקפריסאית.
פייבל היא קבוצה בינלאומית העוסקת בתחום סליקת אשראי ותיווך תשלומים אלקטרוניים, ששוויה המוערך כיום הוא כמיליארד שקל. הקבוצה פועלת תחת רישיון של הרגולטור הקפריסאי והבנק המרכזי בקפריסין, והיא מפוקחת על ידי רשויות נוספות באירופה ובאנגליה.
כתב התביעה מעלה את השתלשלות האירועים הבאה: ב-2020 ניהלו רודיגר טראוטמן ודיטמר, מבעלי פייבל, משא ומתן עם איש עסקים ישראלי מוכר לצורך מכירת הקבוצה. לאחר שהמגעים לא צלחו, שכרו דיטמר ורודיגר את חברת הייעוץ העסקי Rautenberg & Company כדי לנהל הליך התמחרות למכירת פעילות הקבוצה. ב-2022 החלה קבוצת בארינבוים לנהל מו"מ לרכישת הקבוצה. במהלך המו"מ, ובמסגרת אינספור פגישות שנערכו בקפריסין, ישראל וגרמניה, אישרו דיטמר, איילת ושותפם בפייבל רודיגר טראוטמן, שדיטמר ואיילת הם הבעלים בפועל של 50% מהמניות בחברה הקפריסאית ורודיגר מחזיק ב-50% הנוספים.
הרשעת דיטמר בהליך פלילי בישראל בפרשת כ.א.ל ב-2016 גרמה לרגולטור הקפריסאי לדרוש שהוא לא יחזיק במניות פייבל. בהתאם לכך, קנוכלמן העביר בנאמנות את המניות שלו בחברה הקפריסאית (50%) לאיש אמונו ואחד מחבריו הטובים, ניסים צרפתי, כדי שיחזיק עבורו את המניות כאיש קש בלבד, כך על פי כתב התביעה שהוגש היום. בין הצדדים נערכה מערכת הסכמית, שמעגנת בין היתר את התמורה שלה יהיה זכאי צרפתי בגין שירותיו כאיש קש, בסך של כמיליון יורו.
עוד נטען בכתב התביעה כי כדי להבטיח לרודיגר ודיטמר שליטה מלאה בפייבל גם לאחר העברת המניות, נערכו ונחתמו שורת מסמכים נוספים שמעגנים מנגנון נאמנות, ומבטיחים לרודיגר את הכוח הבלעדי לקבל החלטות בנוגע למכירת הקבוצה. כחלק מכך, ישנה, על פי כתב התביעה, התחייבות של צרפתי לחתום על כל מסמך ועסקה שרודיגר מביא למכירת הקבוצה. כחלק מההסכמים, כך נטען, צרפתי גם חתם על הסכם אופציה למכירת המניות שנרשמו על שמו בקבוצה, לרודיגר. זאת בתמורה זהה לשירותיו כ"נאמן" בסך כמיליון יורו, כשמיד לאחר מכן הצדדים המחו את האופציה "גב אל גב" לרעייתו של דיטמר, איילת. בתביעה נטען גם כי במסגרת המו"מ, צרפתי עצמו גם אישר בפני בארינבוים שרודיגר הוא המוסמך הבלעדי לנהל מו"מ ולחתום על מכירה של פייבל, ושצרפתי מחויב לאשר כל עסקה שרודיגר יסגור, על פי שיקול דעתו הבלעדי של רודיגר.
על רקע מצגים ומסמכים אלה, התנהל מו"מ ממושך בין בארינבוים לדיטמר ורודיגר לרכישת פייבל. ב-12 לאוקטובר 2023 נחתם הסכם מחייב בין הצדדים למכירת פייבל תמורת כ-120.8 מיליון יורו. כחלק מתנאי ההעסקה, סוכם שיחולקו לבעלי המניות דיבידנדים מהרווחים הצבורים בקבוצה ב-100-60 מיליון יורו נוספים. כלומר התמורה לבעלי המניות בקבוצה היתה יותר מ-200 מיליון יורו. כמו כן, הוסכם כי מאוקטובר 2023 ועד להשלמת העסקה, יהיה זכאי בארינבוים לכ-30% מרווחי הקבוצה, ובהיקף מוערך של עשרות מיליוני יורו.
על פי כתב התביעה, לאחר חתימת ההסכם, החל צרפתי החל להערים קשיים מתוך מטרה להכשיל את העסקה. צרפתי התנער מהתחייבויותיו והחל לסחוט מדיטמר ורודיגר כספים נוספים מעבר למיליון היורו שעליהם הוסכם עמו. צרפתי, הנאמן (או "הקוף", במלותיהם של רודריגר, דיטמר ובאי כוחם) בחר להתכחש למעמדו כ"נאמן" למניות של דיטמר בפייבל, ופעל באופן מכוון לגניבת המניות של דיטמר ונישולו מכל זכויותיו בקבוצה.
צרפתי איים על רודיגר ודיטמר שאלמלא ייכנעו לדרישותיו הכספיות וישלמו לו 50 מיליון יורו, הוא יפנה לרגולטור בקפריסין ויחשוף את העובדה שהוא רק "קוף", באופן שעלול להוביל לקריסת החברה ולהליכים פליליים נגדם. מחשש שצרפתי יממש את האיום שלו, נכנעו דיטמר ורודיגר לדרישותיו הסחטניות, והציעו לצרפתי תשלום של עד 42 מיליון יורו. אבל גם לזה צרפתי סרב. על פי כתב התביעה, פעם אחר פעם פנה בארינבוים לצרפתי, לרבות באמצעות צדדים שלישיים, בניסיון למנוע ממנו לטרפד את העסקה ולסיים את הכל ברוח טובה.
עוד עולה מכתב התביעה כי בשל הסחיטה והאיומים של צרפתי, רודיגר, שחשש ש"הסידור" המיוחד בין בעלי המניות בפייבל יתגלה, על ההשלכות הפליליות והעסקיות שבכך, הודיע לבארינבוים כי הוא נואש מהסחטנות של צרפתי, וכי הוא לא יצליח לקבל את הסכמתו הטכנית להשלמת העסקה מבלי לאכוף אותה באמצעות בתי המשפט (דבר שצרפתי ידע שרודיגר לא יעשה). משכך, רודיגר הודיע כי הוא נסוג מהעסקה עם בארינבוים. בכתב התביעה נטען כי צרפתי גרם שלא כדין, להפרת הסכם רכישת המניות ולאובדן העסקה. לאור הודעת הביטול, בארינבוים הגיש בקשה למתן צו מניעה בבית המשפט בקפריסין נגד רודיגר ופייבל, וכן פתח נגדם בהליך בוררות בפני לשכת הסחר הבינלאומי בקפריסין.
ב-13 ליוני השנה התקיימה בקפריסין פגישת מו"מ בנוכחות בארינבוים, רודיגר, צרפתי והיועצים המשפטיים של הצדדים. לאחר שהפגישה לא צלחה, נכנס דיטמר לפגישה עם צרפתי ורודיגר, שבה נאמר לו כי הם יהיו מוכנים למכור לבארינבוים את הקבוצה רק אם הוא יכפיל את הסכום לכ-250 מיליון יורו - 130 מיליון יורו יותר עבור אותה עסקה שעליה חתם באוקטובר).
בכך יצא המרצע מן השק, על פי טענות התובעים, והתברר כי רודיגר וצרפתי חברו יחד כדי לנסות להפר את ההסכם עם בארינבוים ולהוציא ממנו כספים נוספים שלא כדין. דיטמר, שזעם על הפרת ההסכם וטרפוד העסקה עם התובעים, העלה את הדברים על הכתב במכתב המצורף לתביעה - ובכך הושלם מעגל טרפוד ההסכם וגם בוסס הנזק.
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
