בית המשפט לענייני משפחה בקריות הכריע באחרונה בתיק שבו הגישו אם ובתה תביעת לשון הרע נגד האב, לאחר שזה שלח מייל המשמיץ אותן לאנשים שונים שהן מכירות - קרובי משפחה, חברים ואף קולגות ממקום העבודה. המייל נשלח ב-18 לדצמבר 2017. בין השאר, נכתב במייל כי "ניסיתי לפתח עסק יחד עם הילדים שלי ורימו אותי, עשיתי השקעה של 103 אלף דולר ברכישת דירה. בתי החליטה שהדירה תירשם על שם האם, לאחר מכן לא נתנו לי כל הסבר שהוא, רק אמרו שלטענתן הן קיבלו את הכסף כמתנה מצדי. בנוסף פיתחנו יוזמה חשובה לייבוא סחורה, על מנת למכור אותה בישראל בהשקעה של 12 אלף דולר. בתי ואשתי לשעבר נשארו עם הסחורה ומעולם לא קיבלתי תשובה בנושא זה". השופטת גילה ספרא-ברנע דחתה את טענות ההגנה של האב, וקיבלה בחלקן את טענות האם ובתה.

עוד נכתב בו כי, "מבחינה רגשית הרסו אותי, נגמר עבורי החלום לבנות מחדש את משפחתי, נגמר החלום ליהנות מנכדי, נגמר החלום ללמוד לחיות בישראל, נגמר הרצון להשתתף בארוחות משפחתיות, במפגשים משפחתיים, נגמר החלום לחיות בקרבתם על מנת לתמוך בהם ולנסות לעזור להם על מנת שיהיו כל יום טובים יותר, נגמר החלום והרצון לראות אותם מאושרים. לסיכום, משפחתי רצחה אותי בעודי בחיים".

התביעה נוצרה הגיעה בעקבות תביעה קודמת, שהגיש האב נגד הבת והאם (תמ"ש 42646-07-18, שבה ניתן פסק דין ב-6 בנובמבר 2022. בתביעה הקודמת תבע האב בדרישה שבתו תשיב לו כספים שקיבלה ממנו. הבת והאם טענו כי הכספים ניתנו כמתנה, ואילו האב טען שניתנו כהשקעה שתניב לו הכנסה. התביעה נדחתה.

לטענת הבת והאם, אין מחלוקת לגבי ביצוע הפרסום שמהווה לשון הרע ופגיעה בשמן הטוב, ואף, כפי שהתברר בחקירה הנגדית, בוצע על ידי האב בזדון ובמטרה לפגוע בהן. התובעות סיפרו שהמייל נשלח בתפוצה רחבה, לגורמים המכירים אותם - הן מקשרי קהילה, הן עבודה ואף קשרי משפחה. התובעות טוענות כי האב שיתף את הנמענים בסכסוך משפחתי ששורר ביניהם, סילף את העובדות ושיקר - וגרם להן בושה ואובדן תמיכה. לדבריהן, לא עומדת לאב כל הגנה חוקית ולא הקלה בטענה כי ביצע את הפרסום שלא בתום לב, ופגע בפרטיותן בתפוצה רחבה ללא הצדקה של עניין ציבורי. השתיים דרשו פיצויים בסכום של 180 אלף שקל (120 אלף שקל לבת ו-60 אלף שקל לאם), וסיפרו כי האב לא רק שסירב להתנצל, אף שנשלח לו מכתב, אלא העיד כי לו יכול היה - היה מפיץ את הדברים לגורמים נוספים. התובעות מבקשות לפסוק להן את הפיצוי ללא הוכחת נזק ולהתחשב בכוונת הזדון, המצדיקה פסיקת כפל הסכום, וכן לחייבו לפרסם הכחשה.

• 10,000 שקל לכל מייל - זה המחיר של ההודעות המבזות
• תבע את עורכת הדין של גרושתו: הציגה אותי כרמאי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, האב ביקש שלא לשפוט את כוונת הפרסום על רקע פסק הדין בתביעה הקודמת, אלא כפי שהיה בעת הפרסום. הוא טען כי התביעה לוקה בהגזמה והפרזה, ולא הוכח כי נגרם למי מהתובעות נזק כלשהו, נפשי, חברתי או אחר. לדבריו, התובעות לא הביאו עדים לאיזה מהנזקים הנתבעים, והנטל להוכחת הנזק רובץ על כתפיהן. עוד לטענתו, לא הוכח כי מי מן הנמענים קיבל את המייל שנשלח או קרא אותו, בהינתן כי המייל נכתב בשפה זרה שרוב הנמענים אינם דוברים אותה. האב אף טען כי הבת התקדמה בעבודתה מאז הפרסום ועד לדיון - הן בתנאים והן בדרגה. התובע הוסיף כי מטרת התביעה היתה השתקתו בתביעה הקודמת, וכי התובעות יכולות היו להגיב לדוא"ל מיידית ובאותה תפוצה, ולמסור את גרסתן, אך כאמור לא ייחסו לו משקל כלשהו עד לאחר הגשת תביעתו. לדבריו, התובעות מציירות את האב כאדם מפחיד, מתעמר, זדוני ועוד, אך הן עצמן הודו כי הזמינו אותו להתארח בביתן, נפשו עמו ועל חשבונו, ולא הזכירו את המייל בכל דרך שהיא.

השופטת ספרא-ברנע קיבלה את הטענות של הבת והאם, והאב מצדו כלל לא הכחיש כי שלח המייל, וטען כי ביקש לעשות זאת בתפוצה כמה שיותר רחבה כדי להזהיר אנשים, כך לדבריו, מפניהן. לדבריה, הפרסום עונה על ההגדרה של לשון הרע בחוק. סביב סוגיית "אמת דיברתי", כתבה השופטת בפסק דינה כי למעשה יש כאן דיון מחדש בנושא שכבר הוכרע על ידי ערכאה משפטית בתביעה שהגיש האב נגד השתיים ונדחתה על בית המשפט, ולכן אין מקום לפתוח זאת מחדש לדיון.

היא אף כתבה כי, "הוכח כי מה שמניע את האב הינו נקמה על משקעי העבר, הכפשת שמן של הבת והאם, וכי ביקש לעשות זאת בפרסום, ומשלא הצליחה מטרתו, כטענתו, הגיש את התביעה הקודמת". האיש ניסה להשתמש הגנת "הבעת דעה" שמופיעה בסעיף 15 לחוק, שעניינו "הגנת תום לב". לדברי השופטת ספרא-ברנע, "הגנה זו עומדת רק למי שיוכיח כי הביע את הדעה בתום לב. ואולם הנתבע לא פירט בכתב ההגנה או בסיכומים על איזו מחלופות סעיף 15 הוא מבסס את הגנתו".

• תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים במיזמי נדל"ן פיקטיביים
• החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים...

עוד לדבריה, "גם לצורך הגנה על עניין אישי כשר, על הנתבע לעמוד תחילה בחובת תום הלב. על הפרסום להיות מידתי ורלוונטי למטרה. האב לא עמד באיזו מהדרישות. ראשית, טען כי ביקש להזים שתי טענות שחשש שהתובעות יפיצו אודותיו, כי נפטר וכי השאיר אחריו חובות. ניתן היה להכיר בעצם משלוח המייל לחבריו, שהתעניינו בשלומו. לא ניתן לקבל את הפנייה למזכירות הקהילה במרכז, לחברה, שבה עובדת הבת ולבעלה של הבת".