רואה חשבון
צילום: Shutterstock

רואה חשבון פשט רגל בגלל אשתו - השופט פטר אותו מחובות של מיליוני שקלים

האיש, שותף בכיר לשעבר בפירמת רואי חשבון גדולה גדולה, הסתבך כלכלית, לטענתו בגלל עסק של אשתו שקרס. ההפטר ניתן בכפוף לשיתוף פעולה מלא מצד החייב, לצורך מעקב אחר הכסף והמימוש שלו
עוזי גרסטמן | (1)

בית משפט השלום בתל אביב נתן באחרונה לשותף לשעבר בפירמת רואי חשבון גדולה, שהסתבך כלכלית ונקלע לחובות בהיקף של מיליוני שקלים, הפטר לאלתר על חובותיו. על רקע טענת הנאמן בהליך כי החייב הרוויח לא פחות מ-8 מיליון שקל לפני שנכנס לחדלות הפירעון - סכום שיכול לכסות את החובות העצומים שלו באופן מוחלט, קבע השופט ליאור גלברד כי ההפטר ניתן בכפוף לשיתוף פעולה מלא מצד החייב, לצורך מעקב אחר הכסף והמימוש שלו.

החייב, בן 58, רואה חשבון במקצועו, פנה לבית המשפט בשל הסתבכותו הכלכלית שהביאה אותו לחובות בהיקף של כ-2.8 מיליון שקל, ולחוב אפשרי נוסף לרשות המסים שעדיין לא הוכרע, בהיקף של 4.4 מיליון שקל. לטענתו, הסיבה לחובותיו העצומים היא קריסת העסק של אשתו. כחלק מההליך חולטו כ-2.3 מיליון שקל של החייב, מתוכם כמיליון שקל שהם כספי פרישה שהוא קיבל מפירמת רואי החשבון הגדולה שבה עבד.

החייב, שהוכר ב-2022 על ידי הביטוח הלאומי כאדם שהוא בעל אובדן כושר עבודה מלא, טען כי הגיעה העת להעניק לו הפטר ואף להשיב לידיו מחצית מכספי הפרישה שמומשו, כלומר כחצי מיליון שקל. השיקולים שלטענתו מצדיקים להשיב לו את הסכום הם גילו, נכותו, יוקר המחיה הכללי בישראל והעובדה שבעל הדירה שלו הודיע לו כי בכוונתו להעלות את שכר הדירה שהוא משלם בכל חודש.  

מנגד, טען הנאמן כי אין מקום להשבת הסכום אלא להפך - יש להמשיך ולחפש אחר 8 מיליון שקל נוספים שהוא קיבל בעקבות פרישתו מפירמת רואי החשבון, לצורך כיסוי מלא של החובות שלו.

לטענת הנאמן מיליון השקלים שמומשו זה מכבר הם רק חלק קטן ביחס לסכום הכולל של כספי הפרישה שקיבל החייב, ובנסיבות הנוכחיות צריך להתנות את ההפטר שלו בשיתוף פעולה מצדו בנוגע להמשך מימוש נכסיו והכרעה בתביעת החוב של רשות המסים נגדו. החייב מצדו, טען כי לא העלים דבר מהנאמן, וכי השתמש בכספי הפרישה לצורך החזר של חובותיו לנושיו השונים שלו, כמו בנקים, מס הכנסה, מזונות ועורכי דין – וכן לצורך ההוצאות השוטפות שלו.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בתחילה דחה השופט גלברד את הבקשה של החייב להשיב לו את כספי הפרישה שכבר חולטו. הוא הסביר בקביעתו כי לפי הפסיקה, העברה של כספים לחייבים מקופת הנשייה תיעשה רק בהתקיים צורך רפואי מיוחד, ולא מפאת קושי כלכלי גרידא.

בנוסף, השופט קיבל את הטענה של הנאמן, שלפיה יש עמימות סביב השימוש במלוא כספי הפנסיה, באופן שמביא לדחייה של בקשת החייב והצורך להתנות את ההפטר בשיתוף פעולה מלא מצדו, בנוגע לצורך להבין מה עלה בגורל כספי הפנסיה שלו.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט גלברד אף כתב בפסיקתו כי, "מקובלת עליי עמדת הנאמן שיש קושי מהותי בכך שהיחיד לא נתן הסברים מלאים לעניין השימוש בכספי הפרישה ששולמו לו טרם פתיחת ההליך לרבות אסמכתאות מתאימות. הסבריו של היחיד שלא עלה בידיו לאתר אסמכתאות מפאת חלוף הזמן, בהיעדר פירוט לעניין המאמצים בעניין זה לאתר את המידע, אינם מניחים את הדעת".

כמו כן, ציין השופט כי החייב מקבל כיום סכום של כ-10,000 שקל בחודש מקצבת נכות ומעבודתו במשרה חלקית, ולאחר הגעתו לגיל פרישה אף יקבל קצבת אזרח ותיק. לכן, לדבריו, גם מטעם זה אין כל הצדקה להשיב לו כספים מקופת הנשייה לצורך "מחייתו בכבוד".

בסופו של דבר קבע השופט כי על רקע מצבו הרפואי המורכב של החייב וגילו המתקדם, יינתן לו הפטר לאלתר, אלא שהוא יותנה כאמור בהמשך שיתוף פעולה מצדו עם ההליכים למימוש נכסיו.

צו הפטר ניתן על ידי רשם של ההוצאה לפועל, והוא פוטר את החייב מכל חובותיו - מלבד חובות מסוימים המפורטים בהמשך. צו ההפטר פוטר רק את החייב עצמו, ולא אנשים אחרים כמו שותפים עסקיים או ערבים. צו ההפטר מביא למחיקה של הרישום של החייב ממרשם החייבים המוגבלים. לצורך קבלת ההפטר, על החייב להגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למתן הפטר. 

צו ההפטר פוטר, כאמור, את החייב מכל חוב שעליו הצהיר בבקשתו למתן ההפטר, מלבד החובות הבאים, שהחייב יידרש לשלמם גם לאחר שניתן הפטר: קנסות - חוב שמגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה, לרבות רשות מקומית, בשל קנס; חוב מזונות - חוב לפי פסק דין מזונות, כולל חוב למוסד לביטוח לאומי ששילם קצבת מזונות לזכאי/ת המזונות; חוב שנוצר במרמה - חוב או חבות שנוצרו במרמה שהחייב היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה; דמי נזק בלתי קצובים - חוב שאינו נובע מחוזה או הבטחה, ושעדיין לא נקבע מה היקפו, כך למשל הליך שמתנהל בבית משפט על נזק שגרם החייב, ובית המשפט עדיין לא קבע את ההיקף של החוב; משכנתא - חוב שנובע ממשכנתא שנטל החייב.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אני 25/04/2024 11:31
    הגב לתגובה זו
    לא פשוט.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherמלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicher

העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת

המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב

עוזי גרסטמן |

בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".

מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherמלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicher

העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת

המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב

עוזי גרסטמן |

בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".