איש עסקים כסף
צילום: Pixabay

איך חוב של 42 מיליון שקל הפך לחוב של פחות מ-100 אלף שקל?

רשמת הוצאה לפועל בחיפה הכריעה לאחרונה על סגירת 74 תיקים שהתנהלו כנגד פנסיונר בן 71 אשר התמודד עם חובות כבדים במשך 34 שנים. כיצד הגיעה להחלטה?
נחמן שפירא | (6)

 

פנסיונר בן 71 אשר התמודד עם חובות מעל 30 שנים בהיקף של מעל 40 מיליון שקל קיבל לאחרונה החלטה מרשמת הוצאה לפועל ששינתה את חייו באופן דרמטי.

תחילתו של הסיפור בתיק איחוד כנגד הפנסיונר שמונה 74 תיקים שנפתחו בין השנים 1989-1997 כאשר 5 תיקים נפתחו בין השנים 2009-2012. התיקים נפתחו על ידי זוכים שונים, בנקים, כרטיסי אשראי, עיריות ועוד, וסך החוב בכלל התיקים עומד על מעל 42 מיליון שקל.

החייב הוא פנסיונר בן 71, נשוי ואב לשלושה ילדים בגירים, שעבר התקף לב, חולה סכרת, חי מקצבת ביטוח ומקבל פנסיה. הבן שלו נכה צבא ההגנה לישראל הלום קרב וזקוק לטיפול, והבת חולה אף היא ומוכרת כנכה. הם גרים בשכירות ולא מקבלים סיוע מגוף כלשהו".

 

רשמת ההוצאה לפועל בחיפה, סמאח מנאסרה סבאח, קבעה כי "כי יש מקום להפחית ריביות בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. משום העובדה שתיק האיחוד מתנהל כנגד החייב החל משנת 2014 ועד היום,  מזה 9 שנים, וכי מדובר בחובות שנוצרו בין השנים 1989-2012. עוד הודגש, כי לאורך כל שנות פעילות תיקי האיחוד, החל משנת 1997 עד לשנת 2022 פעילות הזוכים הייתה דלה והסעדים שהתבקשו היו סעדים מנהליים וננקטו רק על ידי 2 מהזוכים.

 

הרשמת הוסיפה, כי "אין חולק כי לא הוגשה תגובה עניינית מטעם כל הזוכים בתיקים הפרטניים בהמשך להחלטותיה לעניין הצגת טעמים לאי עשיית שימוש בסמכותה לפי חוק ההוצאה לפועל והפחתת הריביות בתיקים והזוכים לא יתייצבו לדיון. "התנהלות זו של הזוכים אשר מיוצגים על ידי עורכי דין ואף אם אינם מיוצגים על ידי עורכי דין אינה מהווה התנהלות שבתום לב, ובוודאי שאין לזכות הזוכים בגין אותה תקופה בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית על החוב."

 

האור נכנס דרך סדק

הרשמת כתבה בתחילת החלטתה "יש סדק בכל דבר כך נכנס האור.. בספרו של ההיסטוריון ההולנדי רוטחר ברחמן 'המין האנושי היסטוריה של תקווה'  הוא מבחין בין אופטימיות לתקווה. לדבריו אופטימיות היא סוג של שאננות מעין יהיה בסדר, ואילו תקווה היא האמונה בהיתכנות של שינוי".

 

הרשמת ציינה כי התיקים נוהלו כנגד החייב  מזה 34 שנים, בנוסף ציינה כי היו עוד 29 תיקים בהוצאה לפועל כנגד החייב שכבר נסגרו.

 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בדיון שנערך לפני חצי שנה לא התייצבו הנושים לדיון לאחר שהרשמת העמידה אופציה לכל נציגי הנושים להגיע לדיון וקבעה כי באם לא יגיעו היא תחליט בנושא על פי שיקול דעתה, לגבי קביעת סכום התשלום בכל תיק ותיק ובחינת מצבו של החייב. בנוסף קבעה כי כל נושה יכול להתנגד ולהציג את עמדתו וכי זוכים שהם בנקים, חברות אשראי, מועצות מקומיות, עיריות, יגישו חשבון עדכני אודות יתרת חוב החייב בספריהם.

 הרשמת קבעה כי "בנסיבות העניין ולאור נסיבותיו האישיות של החייב, והעמידה הממושכת בצו התשלומים, חוסר המעש מטעם הזוכים, אי ההתייצבות לדיון מטעמם, אי הגשת תגובה עניינית. מדובר בטעמים מיוחדים המצדיקים עשיית שימוש בסמכותי לפי חוק ההוצאה לפועל, ולהפחית או לבטל את הריביות שהתווספו לחוב, ולהורות על סגירת תיקים שקרנותיהם, האגרות והפרשי ההצמדה בהם נגבו מבעוד מועד".

קיראו עוד ב"משפט"

  הרשמת העניקה לפנים משורת הדין  לזוכים אפשרות של מתן תגובה לאור הצעת החייב לשלם סכום הנע בין 10 ל -15 אלף שקל לסילוק חובותיו.

לא התנהלו בתום לב

 

הרשמת ביקרה את התנהלות הזוכים. "התנהלות זו של הזוכים אשר מיוצגים ע"י עורכי דין ואף אם אינם מיוצגים על ידי עורכי דין אינה מהווה התנהלות שבתום לב, ובוודאי שאין לזכות הזוכים בגין אותה תקופה בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית על החוב.

הרשמת קבעה כי "אי יכולתו של החייב לשלם את חובו הוכחה בפני רשמי ההוצל"פ בנקודות זמן שונות במשך השנים היא זו שהביאה לקביעה כי החייב מוגבל באמצעים ולכן אושרה פתיחת תיק האיחוד שלוש פעמים משנת 1997 עד היום. אי התייצבות הזוכים לדיון, למרות קביעה מפורשת בהחלטה קודמת וכן אי הגשת תגובה עניינית וכן העדר קיומם של פס"ד ושטרות שמכוחם נפתחו התיקים לפני כ-25 שנים, ואי הגשת עותק חדש מהם לתיק בהמשך להחלטות שניתנו".

 

850 שנים

הרשמת ציינה כי אין תועלת בהמשך ההליכים, "בנוסף להעדר קיומה של תועלת מהמשך ניהול התיקים אשר לפי צו התשלומים הקיים, הזוכים עלולים לקבל את כספם בעוד כ-850 שנים, וזאת ככל והנושות תמציא דרך להארכת חיי בני הנושים למעל ל- 1,000 שנים, וכן העדר קיומה של הוכחה המצביעה על שינוי לטובה במצבו הכלכלי של החייב ופוטנציאל השתכרותו, נהפוך הוא.

הרשמת קבעה כי "עמידת החייב בשקידה רבה בצו התשלומים במשך 26 שנים ותשלום סכומים משמעותיים, וכן גיל החייב, מצבו הרפואי, נסיבותיו האישיות מהווים לטעמי, "טעמים. מיוחדים" המצדיקים לשקול הפחתת ריביות והצמדה בתיק. לשיטתי, התנהלות זו מוכיחה כי אותם זוכים אשר ישבו בחוסר בחיבוק ידיים לאורך כל השנים, ויתרו או מחלו על חובו של החייב כלפיהם".

 

הרשמת ציינה  כי "התנהלות זו מוכיחה כי אותם זוכים אשר ישבו בחוסר בחיבוק ידיים לאורך כל השנים, ויתרו או מחלו על חובו של החייב כלפיהם. כלומר, לא נדרשת הוכחה חד משמעית שהזוכה ויתר על החוב, אלא יש להסיק מהתנהגותו וחוסר הפעילות מצדו בתיק שמצביעה על אי קיומו של עניין לגבות את החוב".

 

 

החייב נשוי, הוא ואשתו מתקיימים מדמי פנסיה. לבני הזוג שלושה ילדים בוגרים. אין לו נכסי מקרקעין, רכב או כל נכס אחר. לדיון שהתקיים בינואר 2021 לא התייצב אף אחד מהנושים, חרף החלטה קודמת שזימנה אותם ובה נכתב שהרשמת תבחן כל הצעה של החייב לשם סילוק חובותיו בתיק האיחוד ותבחן את יכולתו הכלכלית. לפנים משורת הדין נתנה הרשמת לנושים הזדמנות נוספת להגיב להצעת החייב לשלם סכום שנע בין 10 ל-15 אלף שקל לסילוק חובותיו.

הנושים לא הגישו תגובה עניינית כולל לעניין האפשרות שהעלתה הרשמת להפחתת ריביות.

 

תוך 45 יום

 

הרשמת קבעה כי "לא מדובר בחייב שבחר להשתמט מתלום חובו והוכח בפני רשמי ההוצאה לפועל בנקודות זמן שונות בשנים האחרונות כי הוא לא בעל יכולת לשלם את חובותיו" הבהירה הרשמת והוסיפה כי בנסיבות אלה אין כל תמריץ לשימור הריביות. בסופו של דבר וכדי למנוע עיוות דין חמור הורתה הרשמת על סגירת התיקים ועל הפחתת סכומי הריבית שהתווספו לחובות החייב החל מיום הכרזתו כמוגבל באמצעים ב-1997 ועד היום.

הרשמת הורתה על הפחתת ריביות ב-74 תיקי הוצאה לפועל שהתנהלו כנגד חייב, שסך החובות בהם היה למעלה מ-40 מיליון שקל. והחליטה כי "לשם סגירת כלל התיקים הפרטניים המנוהלים נגד החייב תחת תיק האיחוד ישלם החייב סך של 67,767 שקל תוך 45 יום. לאחר תשלום הכספים וחלוקתם, המזכירות תפזר את תיק האיחוד ותסגור את התיקים הפרטניים, התיקים יסגרו גם כנגד החייבים הנוספים ככל וקיימים כאלה. לאחרונה, הגיע החייב ושילם את הסכום שנקבע בהחלטה, ותיקיו נסגרו.

 

 

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אהרון 24/06/2023 23:46
    הגב לתגובה זו
    איך אדם חןלה ללא הכנסה ובגיל 71 יכול לשלם הוא בקושי מתקיים . ממש טמטום של המערכת
  • 3.
    גוס 24/06/2023 08:21
    הגב לתגובה זו
    אם אתה חייב לבנק 100000₪ יש לך בעיה, אם אתה חייב לבנק כמה מיליונים, לבנק יש בעיה.
  • 2.
    כל הכבוד לרשמת אבל איך אדם ללא אמצעים מוצא 67000 שח לשל (ל"ת)
    אריה 23/06/2023 17:18
    הגב לתגובה זו
  • הלוואה כמובן.... (ל"ת)
    ברור 24/06/2023 11:50
    הגב לתגובה זו
  • הלוואות בריביות מטורפות (ל"ת)
    אליק 25/06/2023 10:34
  • 1.
    כל הכבוד לרשמת ! (ל"ת)
    שרון 23/06/2023 14:54
    הגב לתגובה זו
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.