בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? המקרה עסק באם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר ברכישת דירה. לאחר פרידתן של השתיים, טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה שניתנה ללא תנאי. הנתבעת ניסתה לשכנע כי עצם העובדה שהאם בחרה במנגנון של משכנתא הפוכה מלמדת שלא היה כל צפי להחזר, משום שבהסדרים מסוג זה נהוג שהפירעון מתבצע רק לאחר פטירת הלווה. לטענתה, הדבר מחזק את המסקנה שמדובר במתנה ולא בהתחייבות כספית.

בית המשפט קיבל את עמדת האם והכריע כי מדובר בהלוואה, בין היתר משום שבת הזוג לשעבר הודתה שהשתיים הן אלה שהיו אמורות לשאת בתשלומי המשכנתא ההפוכה. בנוסף, הובהר כי הנתבעת היתה מעורבת בכל שלבי נטילת ההלוואה מהבנק. בית המשפט גם התרשם מחוסר מהימנות מצדה. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה כי מועד הפירעון ייחשב למועד שבו ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה המשותפת, וכי בנסיבות שנוצרו אין מדובר במתנה חד-צדדית אלא בהלוואה ברורה. בהתאם לכך, נקבע כי עליה להחזיר את חלקה, ובנוסף היא חויבה בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל. ההכרעה אינה רק משפטית אלא גם מסר חברתי ברור: כספים שמועברים בתוך המשפחה - גם כשיש אמון הדדי - עלולים להפוך למוקד לסכסוכים יקרים ומורכבים אם לא נחתם הסכם כתוב וברור.

מה ההבדל בין מתנה להלוואה? מבחינה משפטית, ההבחנה בין מתנה להלוואה קריטית.

• מתנה - לפי חוק המתנה, ברגע שהכספים הועברו, ההתחייבות הושלמה ואין למי שנתן את המתנה זכות לדרוש את החזרתה, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות מאוד. העברה כזו מתאפיינת באופי חד-צדדי וללא תמורה.

• הלוואה - היא הסכם דו-צדדי. גם אם לא נחתם חוזה בכתב, ניתן להוכיח באמצעות ראיות נסיבתיות שהיתה כוונה להחזיר את הכספים, למשל אם הצדדים סיכמו על תשלומים או אם יש מסמכים המעידים על החזר בפועל.

בתי המשפט נוטים לראות בהעברות כספים בתוך המשפחה מתנה, בעיקר כשמדובר בהורים לילדיהם, אלא אם קיימות ראיות ברורות ההפוכות לכך.

• עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
• רכשה דירה לבנה - ואחרי שהתגרש דרשה את הכסף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מקרים נוספים מהפסיקה

פסקי דין קודמים מלמדים עד כמה הגבול בין מתנה להלוואה הוא דקיק:

בבית המשפט בבת ים התבררה באחרונה תביעה לא שגרתית, שנגעה לעסקת מכר דירה בצפון תל אביב. התובע, בעל הנכס, היה בטוח שהעסקה כבר סגורה: הצדדים ישבו בבית קפה, קבעו מחיר, ולחצו ידיים. אלא שכמה ימים לאחר מכן פרשה הרוכשת המיועדת מהמשא ומתן, בטענה שאינה מסוגלת נפשית לחתום על ההסכם בלוחות הזמנים שהציב המוכר. התוצאה: תביעה כספית גבוהה שנדונה בפני סגנית נשיאת בית משפט השלום בבת ים, השופטת רונית אופיר, והסתיימה בדחייה מוחלטת של דרישת הפיצוי.

הסיפור החל בדצמבר 2021, כשבעל הדירה, ארווין שטרן, ביקש למכור את הנכס שלו ברחוב הרצל רוזנבלום בתל אביב. המחיר המבוקש היה 7.2 מיליון שקל, אך בשל לחץ למכור לפני תום השנה, כדי לחסוך בתשלום מס רכישה על דירה אחרת שרכש, הוא היה מוכן להפחית את המחיר. הרוכשת הפוטנציאלית, ששמה לא נחשף בפסק הדין, התעניינה בדירה, ובן זוגה היה זה שניהל בעיקר את המגעים מול המוכר.

בפגישה שנערכה בבית קפה ב-10 בדצמבר, טען שטרן כי הוסכם על מחיר של 6.4 מיליון שקל, בתנאי שהעסקה תיחתם בתוך ימים ספורים. הוא אף הדגיש כי יש לו קונה פוטנציאלי נוסף, אך בן הזוג של הרוכשת ביקש ממנו לבטל את הפגישה עמו, משום ש"העסקה סגורה". השניים לחצו ידיים, ובעל הדירה ראה בכך התחייבות מחייבת. מנגד, גרסת בן הזוג היתה שונה לחלוטין: לדבריו, עדיין היו נושאים פתוחים - החל ממיקום הדירה, דרך בעיות רטיבות ועד דרישתם לשתי חניות ותכולת הדירה - ולכן לא ניתן היה לדבר על עסקה חתומה.

ביום החתימה התקבלה הודעה מפתיעה

בימים שלאחר מכן הוחלפו טיוטות הסכם בין עורכי הדין של הצדדים. סכום העסקה עודכן ל-6.575 מיליון שקל כדי לכלול חניה כפולה, ונראה היה שהמו"מ מתקדם. ואולם ביום החתימה המיועד, 16 בדצמבר, התקבלה הודעה מפתיעה: עורך דינה של הרוכשת הודיע כי בשל "נסיבות אישיות ורפואיות" היא לא מסוגלת לחתום, והמוכר רשאי למכור את הדירה לאחרים. שטרן לא השלים עם ההודעה, ודרש כי תועבר התמורה הראשונה. משזה לא קרה, הוגשה התביעה.

• ביהמ"ש נגד חברת ייעוץ: "אי בהירות בהסכם תפורש לרעתה"
• בעלי הבית התחרטו בדקה ה-90 - וישלמו 850 אלף ש'
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בפני בית המשפט טען התובע כי מדובר בהסכם מחייב שהופר באופן יסודי. גם אם לא נחתם מסמך פורמלי, לדבריו, הרי שהטיוטה האחרונה גילמה את כל התנאים המסחריים. הוא דרש פיצוי מוסכם של יותר מ-650 אלף שקל, לצד החזר מס רכישה והוצאות נוספות - סכום כולל של כמיליון שקל. בנוסף, הוא טען כי הנתבעת פרשה מהמו"מ בחוסר תום לב, וכי אילולא פרישתה העסקה היתה נחתמת.