ביום קיץ חם ביולי 2023 קיבל משה טולדנו מכתב מהמוסד לביטוח לאומי. ההודעה היתה קצרה וברורה: זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה מופסקת. הסיבה - רכש רכב ששוויו, לפי מחירון הרכב שבו משתמש המוסד, עלה על התקרה המותרת בחוק. מבחינתו של טולדנו היה זה עוול: הוא שילם 30 אלף שקל בלבד עבור רכב סובארו פורסטר מודל 2014, עם נסועה חריגה של 370 אלף ק"מ, אך המוסד העריך את שוויו ב-72 אלף שקל - הרבה מעל הסף השולל זכאות.

טולדנו פנה למוסד והסביר כי מכר את רכבו הקודם ימים ספורים לפני רכישת החדש, אך תשובת המוסד לא השתנתה. לפי התקנות, בדיקות שווי כלי רכב נערכות פעמיים בשנה - בינואר וביולי - והשווי שנקבע ביולי 2023 חרג מהתקרה שנעמדה באותה עת ב-44,611 שקל. הוא פנה לבית הדין האזורי בחיפה, שם נדחתה תביעתו בהתבסס על הלכת מלכי מ-2021, שקבעה כי הקילומטראז' אינו מובא בחשבון בקביעת שווי רכב לצורך זכאות לגמלה.

ההלכה ההיא, שניתנה בדעת רוב, נועדה לשמור על מנגנון פשוט ואחיד, גם במחיר חוסר דיוק. השופטים במקרה של מלכי קבעו כי הנתון המופיע ברישיון הרכב אינו תמיד עדכני, אינו קיים בכלי רכב חדשים ועלול לעורר קשיים טכניים בבדיקתו. אך לצד עמדת הרוב, הובעה אז גם דעת מיעוט שלפיה יש להביא את הנסועה בחשבון, שכן מדובר בנתון מהותי לקביעת שווי רכב, בדומה לשיקוליו של כל מחירון רכב בשוק.

הערעור של טולדנו הגיע תחילה בפני ערכאה מצומצמת, אך בשל "חשיבותה, קשיותה וחידושה" של השאלה המשפטית, הורה מ"מ הנשיא אילן איטח להרחיב את ההרכב. ההרכב המורחב, שכלל חמישה שופטים ושתי נציגות ציבור, בחן מחדש את הלכת מלכי והכריע להפוך אותה, אך לא באופן גורף כפי שביקש המערער.

• ביטוח לאומי לא אישר קצבה לזוג שהיה ברילוקיישן; מה קבע בית המשפט?
• בית הדין חייב את ביטוח לאומי להחזיר מיליוני שקלים לישראלים שעברו לחו"ל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית הדין הארצי ניתח את המסגרת החוקית שהשתנתה בעשור האחרון בעקבות פסק הדין התקדימי בבג"ץ חסן, שבו בוטלה החזקה החלוטה ששללה גמלה מכל מי שבבעלותו רכב. התיקון לחוק והתקנות שנקבעו לאחר מכן קבעו כי השווי יחושב לפי מחירון מקובל בשוק, "תוך התחשבות במשתנים המופיעים ברישיון הרכב בלבד". סעיף זה נחקק ארבע שנים לאחר חוק מכירת רכב משומש, המחייב תחנות בדיקה לציין את הקילומטראז' ברישיון.

בינואר 2017 מצא את עצמו טל ארביב עומד בפני החלטה לא פשוטה. חברו, עו״ד אלי שיליאן, פנה אליו בבקשה יוצאת דופן: לסייע לקרובת משפחתו, קרין ספיר ביטון, שנקלעה לקשיים מול הבנק הבינלאומי הראשון. הבנק כבר פתח תיק הוצאה לפועל למימוש דירה ברמת גן, שבה החזיקה ביטון ברבע מהזכויות, ועמד לפנות את אמה, מרים, שהתגוררה באחת היחידות. התנאי שהציבה ביטון למכירת חלקה היה ברור - בתוך ימים ספורים יש להעביר לבנק כ-191 אלף שקל כדי לסלק את יתרת המשכנתא ולהציל את הדירה ממימוש. באותם ימים הדירה היתה רחוקה ממצב מושלם: היא נשאה עיקולים רבים, הזכויות בה עדיין לא נרשמו על שם ביטון ובעלה לשעבר משה, היה צו הריסה בגין בנייה בלתי חוקית, והתשתיות שלה סבלו מרטיבות ובעיות חשמל ואינסטלציה. למרות ההתלבטות, ארביב נענה להצעה, מתוך הבנה שמדובר לא רק בעסקה כלכלית אלא במעשה הומניטרי - מניעת פינוי של אשה מביתה.

ההסכם נחתם ב־25 בינואר 2017. נקבע כי ארביב ישלם 300 אלף שקל, מתוכם יעבור הסכום הנדרש לבנק והיתרה תועבר לביטון. מרים חתמה בשולי ההסכם והצהירה על שיתוף פעולה ברישום הזכויות. לבקשת ביטון, ההסכם נשמר בסוד, כדי שבעלה לשעבר לא יידע. בתוך ימים ארביב העביר את מלוא הכספים, בתחילה לבנק, ואחר כך לחשבונו של פנחס, בן זוגה של ביטון, מכיוון  שחשבונה היה מעוקל. הוא אף ויתר על שני מועדי שכר דירה ראשונים לטובתה, כדי להקל על מצבה הכלכלי.

ביוני אותה שנה העבירה ביטון את מפתחות היחידה לארביב, וזה החל לגבות את דמי השכירות ולהחזיק בנכס. במשך חמש שנים לא נשמעה מצדה שום טענה, ובמהלך התקופה השקיע ארביב עשרות אלפי שקלים בשיפוץ ובתיקון הליקויים. אפילו כשביטון ובעלה ביקשו ממנו הלוואות נוספות, הוא נעתר פעם אחת, אך כשסירב להמשיך לסייע - חל המפנה.

ביוני 2021 קיבל עו״ד שיליאן מכתב מבא כוחה של ביטון, שבו נטען כי היא מעולם לא מכרה את זכויותיה. בהמשך טענה ביטון בבית המשפט כי ההסכם נחתם תחת עושק, מרמה והטעיה. לדבריה, שיליאן וארביב הציגו בפניה מצג שווא כאילו אין דרך אחרת למנוע את הפינוי, בעוד בפועל ניתן היה להמשיך לשלם את המשכנתא מתוך שכר הדירה. היא הוסיפה כי המחיר, 300 אלף שקל, היה נמוך בהרבה מערך השוק, וכי היא לא הבינה על מה חתמה, לא קיבלה עותק מההסכם ולא היתה מיוצגת.

• הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
• מבצע ענק: רשות המסים גבתה חובות של יותר מ-194 מיליון שקל במבצע שערכה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט נפתלי שילה בחן את גרסאות הצדדים והעדים, ודחה את טענות ההגנה אחת לאחת. הוא קבע כי שלושת התנאים לעילת עושק - מצוקה, ניצול ותנאי חוזה גרועים - לא התקיימו. "הנתבעת לא הוכיחה שהיתה במצוקה כזו שהסיטה את שיקול דעתה", ציין, והוסיף כי דווקא היא ופנחס היו אלה שפנו לשיליאן והציעו את העסקה במחיר שקבעו בעצמם. שיליאן, שהכין את ההסכם ללא תמורה, העיד כי הסביר לביטון את מהותו הן במעמד החתימה והן במועד החתימה של מרים. לדבריו, המניע של ביטון היה רצון אמיתי להציל את אמה מפינוי. ההסכם אף כלל סעיף המפרט את מצב הדירה, לרבות רטיבות, עיקולים וצו הריסה, והגן על זכויותיה של המוכרת.