הסיפור הזה התחיל באולם בית המשפט לענייני משפחה, אך במהרה הוא חצה את גבולותיו והגיע להכרעתו של השופט צחי אלמוג בבית משפט השלום בהרצליה. התובע, מהנדס, שמאי מקרקעין ועורך דין במקצועו, מצוי בהליכי גירושים קשים. עורכת הדין המייצגת את גרושתו שלחה מייל במסגרת ההליך המשפטי, שבו טענה כי הוא עושה שימוש פסול בחשבון בנק הרשום על שם הוריו. מייל זה, לטענתו, לא רק פגע בשמו הטוב, אלא אף הציג אותו כרמאי המועל באמון הקרובים לו. מכאן צמחה תביעת לשון הרע שהגיעה לפתחו של בית המשפט, אך שם נעצרה כבר בצעד הראשון - בהחלטה על סילוק על הסף.

התביעה, שהוגשה על סכום של 160 אלף שקל, נסמכה על פרסום מייל שנשלח ב-15 בפברואר 2024. באותה הודעה נכתב, בין היתר, כי, "למעשה החשבון שרשום על שם הוריו הוא חשבונו של XXX עצמו, אף שאינו רשום על שמו, ו-XXX עושה שימוש בחשבון זה שלא בתום לב ובמטרה להסתיר עובדה זו תוך ניצול עובדת היותו מיופה כח של החשבון של הוריו. את הסכום לתשלום שילם XXX מתוך החשבון של הוריו (כפי שניתן לראות במסמך נוסף אשר צירפנו)". הדברים, שנוסחו כקביעות עובדתיות חד־משמעיות, הוצגו על ידי התובע ככאלה הפוגעים בו פגיעה קשה ומעמידים אותו באור שלילי במיוחד.

לטענתו, עורכת הדין לא הסתפקה בשליחת ההודעה למומחה שמונה בתיק, אלא אף צירפה אליה מסמכים פרטיים של צדדים שלישיים, ערכה אותם תוך הסתרת נתונים מהותיים ואף דאגה, כך הוא טען, שהמידע יגיע לבני משפחתו במטרה להשפילו. בהמשך הוסיף האיש כי הדברים המיוחסים לו במייל עלולים להיחשב עבירה פלילית של ממש, ובוודאי שהם פוגעים בפרנסתו ובשמם של הוריו, שעליהם הוא משמש אפוטרופוס.

עורכת הדין טענה שרק העלתה טענות בשם מרשתה

עורכת הדין מצדה, טענה כי מדובר בתביעת סרק, נדבך נוסף בניסיונו של התובע לפגוע בה במסגרת ההליכים המתנהלים מול גרושתו. לדבריה, כל מה שהיא עשתה היה להעלות טענות בשם מרשתה ולהביאן בפני המומחה שמונה מטעם בית המשפט לענייני משפחה, והכל במסגרת ההליך המשפטי שנערך בדלתיים סגורות. היא הדגישה כי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע מקנה לה הגנה מוחלטת, מכיוון שמדובר בפרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי, על ידי באת כוח של בעל דין, ולגורמים הרלוונטיים להליך.

• כינה אדם "חמאסניק תומך נוחבות" - וישלם 12 אלף שקל
• תביעת הדיבה של היזם נדחתה: הדיירים זעמו - ובצדק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט בחן את טענות הצדדים אחת לאחת. השופט אלמוג קבע כי השאלה המרכזית אינה האם הדברים נכונים או לא, ואף לא אם נאמרו בתום לב. הסוגיה היא האם הם חוסים תחת ההגנה המוחלטת שמעניק החוק לפרסומים הנעשים "תוך כדי דיון" משפטי. "הלכה פסוקה ומושרשת היא כי הגנה זו היא 'הגנה מוחלטת', שאינה מותנית בדרישה של אמיתות הפרסום או של תום לב. משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום לב ואף בזדון, לא יהווה עילה לתביעה," ציין השופט אלמוג בהחלטתו.