כביש 6 צילום: יעקבייצוגית נגד כביש 6 נדחתה: מכשיר פסקל לא מזכה בהטבות
השופטת קבעה כי גביית דמי הגבייה בכביש 6 נעשתה כדין; לדבריה, נהגים שבוטל הסכם המנוי שלהם אינם זכאים להמשיך ליהנות מההטבות שניתנות במסגרת ההסכם רק משום שמכשיר הפסקל נשאר ברכבם. בית המשפט הדגיש כי פרשנות אחרת היתה עלולה לפגוע בתכלית החוק ולעודד הפרת הסכמים.
התובעים אף חויבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל
בפברואר 2022 הגיש נהג ממרכז הארץ בקשה לאישור תובענה ייצוגית שנגעה לאחת הסוגיות המוכרות כמעט לכל נהג ישראלי: דמי הגבייה בכביש 6. הבקשה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כיוונה חץ ישיר למפעילת הכביש, דרך ארץ הייווייז, בטענה שהיא גובה דמי גבייה שלא כדין ואף מחייבת נהגים בתעריף מלא גם כשבידיהם מכשיר פסקל תקין. באחרונה פרסמה שופטת בית המשפט המחוזי יעל מושקוביץ את החלטתה, והיא חד משמעית: כל הטענות של התובע נדחו, והחברה יצאה כשידה על העליונה.
פסק הדין, המשתרע על פני עמודים ארוכים ומנומקים, עוסק בשתי סוגיות מרכזיות שהעלה התובע: האחת, אופן גביית דמי הגבייה בגין הנסיעה בכביש 6, שלטענתו יש לגבותם רק אחת לחודש בעת הפקת החשבון ולא בגין כל נסיעה בנפרד. השנייה, חיוב נהגים שבוטל הסכם מנוי הפסקל שלהם בתעריף של משתמש רגיל, גם אם המכשיר הפיזי עדיין מותקן ברכבם. לטענת התובע, "החזקת מכשיר פסקל ברכב היתה צריכה להספיק כדי לזכות בהטבות שמקבלים המנויים, לרבות פטור מדמי גבייה".
דרך ארץ, שיוצגה על ידי עורכי הדין יובל גרייבסקי ועמית דר ממשרד יהודה רוה, טענה מנגד כי היא פועלת בהתאם לחוק ולתקנות. לטענתה, דמי הגבייה נגבים במטרה לממן את שירותי הגבייה והשירות ללקוחות, וכי אין כל מניעה לגבות אותם בגין כל נסיעה. לגבי טענת הפסקל, הסבירה החברה כי עם ביטול הסכם המנוי, מכל סיבה שהיא, מסתיימת גם הזכאות להטבות שניתנות במסגרת ההסכם, והחזקת מכשיר פסקל ברכב אינה מקנה הטבות נוספות. "במצב זה", נאמר בתשובת החברה, "החיוב מתבצע לפי תעריף המשתמש הרגיל, כפי שנקבע בתקנות".
אין פגם בכך שדמי הגבייה לא נגבים אחת לחודש
השופטת מושקוביץ קיבלה את עמדת החברה וקבעה כי פרשנותה מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו. בפסק הדין שפורסם היא ציינה כי, "דמי גבייה הם תשלום המתווסף לאגרה בשל נסיעה בכביש... מקום בו מתווספים דמי הגבייה לאגרה בגין נסיעה בכביש, נראה כי יש היגיון דווקא בעמדת המשיבה לפיה דמי הגבייה מתווספים לכל סכום אגרה המשולם עבור כל נסיעה בכביש". בכך קבעה השופטת כי אין פגם בכך שהחברה גובה את דמי הגבייה עבור כל נסיעה, ולא אחת לחודש בלבד כפי שביקש התובע.
- מהפכה בכביש 6: שינויים חדשים שיקצרו את זמני הנסיעה
- פורסם המכרז להארכת כביש 6 עד בית העמק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לגבי שאלת מכשיר הפסקל והטבות המנוי, פסקה השופטת כי עצם החזקת המכשיר אינה מקנה כל הטבה. לגבריה, "מקום בו לא קיים הסכם, לא ניתן לחייב את בעל הרכב כבעל 'תג החיוב' רק מכוח החזקתו הפיסית במכשיר". היא הסבירה בהכרעתה כי קבלת עמדת התובע היתה עלולה לפגוע בתכלית ההסדר ולרוקן מתוכן את התמריץ להצטרף להסכם מנוי ולהקפיד על קיומו. השופטת אף הדגישה כי במקרה הנוכחי הסכם המנוי בוטל בשל הפרתו על ידי התובע עצמו, שלמרות זאת ביקש להמשיך וליהנות מההטבות. "תובענה ייצוגית שמטרתה לעודד את אי קיום הוראות הסכם המנוי... נועדה למעשה להיטיב עם קבוצת מפירי ההסכם", כתבה השופטת מושקוביץ, והוסיפה כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התכלית של כלי התובענה הייצוגית.
פסק הדין מרחיב גם על התכלית החקיקתית של דמי הגבייה ועל הצורך בשימור המנגנון הכלכלי שמאפשר את הפעלת הכביש וגביית האגרות. השופטת ציינה בהכרעת הדין כי מדובר בתשלום שנועד לכסות את העלויות הנלוות לגבייה, וכי "יש היגיון בגבייתו עבור כל נסיעה, שכן מדובר בהוצאה הנגרמת לחברה עם כל שימוש בכביש". קבלת עמדת התובע היתה, לדבריה, מחייבת פרשנות מרחיבה שאינה נתמכת בלשון החוק ואף עלולה להוביל לפגיעה כלכלית במפעילת הכביש.
בסיום פסק הדין דחתה השופטת את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית וחייבה את התובע בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל בתוספת מע"מ לטובת דרך ארץ. החיוב הכספי נועד, לדבריה, לשקף את הטרחה שנגרמה לחברה ואת הצורך להרתיע מהגשת תובענות שאינן עומדות באמות המידה שנקבעו בחוק.
- 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המפשט העליון ההחלטה בו
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- "במצוקתי חתמתי": ביקשה לבטל את הסכם הגירושים
אם יש לי מכשיר פסקל ברכב אבל ביטלתי את המנוי, אני עדיין אקבל הנחה?
לא. פסק הדין קובע במפורש שההנחה והפטור מדמי הגבייה תלויים בכך שיש לך הסכם מנוי בתוקף. עצם זה שהמכשיר נמצא ברכב לא נותן לך את ההטבות.
למה בעצם גובים דמי גבייה על כל נסיעה ולא רק פעם בחודש?
בית המשפט קיבל את העמדה של כביש 6 שדמי הגבייה קשורים לכל נסיעה - הם נועדו לכסות את העלויות של מערך הגבייה והשירות. לכן הגיוני שהם ייגבו בכל פעם שעוברים בכביש ולא רק בחשבון החודשי.
מה יקרה אם המנוי בוטל כי לא שילמתי חשבונות, אבל אחר כך אני רוצה לחדש אותו?
לפי ההיגיון של פסק הדין, אפשר לחדש את המנוי, אבל עד שהוא לא פעיל תשלם תעריף של נוסע רגיל עם דמי הגבייה. רק אחרי שההסכם נכנס לתוקף שוב, תקבל את ההטבות.
ומה אם המכשיר התקלקל אבל ההסכם שלי בתוקף?
במצב כזה, ככל הנראה תהיה זכאי להטבות של המנוי, כי מה שחשוב זה קיום ההסכם. תצטרך לדווח לחברה כדי להחליף מכשיר, אבל הזכויות שלך נשמרות.
למה בית המשפט דחה את הבקשה לתובענה ייצוגית ולא נתן לזה להתקדם לדיון מלא?
השופטת קבעה שאין כאן עילה משפטית אמיתית, כלומר שגם אם יתקיים משפט מלא, אין סיכוי שהתביעה תתקבל. היא אפילו כתבה שהבקשה "נועדה להיטיב עם קבוצת מפירי ההסכם", ולכן לא ראוי להשתמש בכלי הייצוגי במקרה כזה.
כחלק מהמאמצים להפחתת הגודש בכביש, החל מאפריל האחרון ניתן תמריץ כלכלי לנהגים של כלי רכב כבדים - מעל 4 טון. האגרה לנסיעה בכביש 6 הופחתה ב-50% עבורם, אך ההנחה ניתנת רק בין השעות 05:30-3:00 בבוקר. מטרת הצעד היא לעודד חברות הובלה להסיט את הנסיעות לשעות שבהן הכביש פנוי יחסית, ובכך להפחית את העומסים בשעות השיא.

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המפשט העליון ההחלטה בוטלה
החלטה שהפכה פסק דין קודם: בית המשפט העליון קבע שלמרות "תקלה ניסוחית" בחוק יש להעדיף את כוונת המחוקק ולא את "הלשון המילולית" וכך הפסידו מאות אלפי ישראלים החזרי מס במאות מיליונים
בפסק דין חריג שניתן לאחרונה, דחה בית המשפט העליון תובענה ייצוגית שביקשה להשיב מאות מיליוני שקלים לשכירים ישראלים, וקבע כי כאשר מתעוררת "תקלה ניסוחית" בחוק - יש להעדיף את כוונת המחוקק על פני הלשון המילולית. ההחלטה, שניתנה ברוב דעות של שניים מול אחד, עוסקת בשאלה מורכבת ביותר של פרשנות חקיקת מס, ויש לה השלכות על מאות אלפי שכירים ישראלים.
בית המשפט קבע כי רשות המיסים לא גבתה מס גבוה מדי משכירים ישראלים שהפקידו כספים לקרן הפנסיה שלהם ועל כן, הם אינם אמורים לקבל אותם בחזרה. לא אמור "מחלוקות בתחום דיני המס מחייבות לעיתים צלילה לנבכיהן של הוראות חוק מורכבות, המשלבות הגדרות והפניות; תנאים וחלופות; מדרגות ותקרות", כתב השופט עופר גרוסקופף בפתח פסק הדין. "קריאתן והבנתן של הוראות אלה, למרות שהן כתובות בשפה העברית, קשה לעיתים מפיענוח טקסט הכתוב בלשון זרה".
המחלוקת: מי זכאי להטבת מס על חיסכון פנסיוני?
במרכז המחלוקת עומדת סוגיה טכנית ביותר הנוגעת לסעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה - סעיף שקובע את תנאי הזכאות להטבת מס בגין הפקדות לחיסכון פנסיוני. השאלה הקונקרטית היא האם שכיר שיש לו גם הכנסות שאינן מבוטחות (כגון שעות נוספות שהמעסיק אינו מפריש בגינן לפנסיה, או הכנסה כעצמאי מפרקטיקה פרטית), זכאי להטבת מס נוספת גם אם לא ביצע הפקדה נפרדת כעמית עצמאי?
כדי להבין את המחלוקת, חשוב להבין את המצב התקין: כאשר עובד שכיר מקבל משכורת, המעסיק מפריש עבורו כספים לקרן פנסיה (כיום מינימום 12.5%), והעובד עצמו מפריש נוסף (כיום מינימום 6%). על הפרשות אלו מקבל העובד הטבת מס בשיעור 35%, שניתנות עד לתקרה מסוימת. אבל מה קורה כאשר לעובד השכיר יש גם הכנסות נוספות? כמו למשל משיעורים פרטיים, מפרקטיקה עצמאית, או משעות נוספות שהמעסיק לא מפריש בגינן.
- רפורמת מס טורקית תפגע במשקי הבית, בעסקים קטנים ובינוניים וייתכן שאף בשוק ההון
- הצעד הבא הוא לקצר את הבירוקרטיה? "המדינה מסירה את החסם, עכשיו תור הרשויות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים המייצגים, ניב נוימן ומתן לבנון, טענו כי על פי לשון החוק, די בעצם קיומה של הכנסה לא מבוטחת כדי לזכות בהטבת מס נוספת, גם אם לא בוצעה הפקדה נפרדת כעצמאי. לדבריהם, רשות המסים "קוראת לתוך החוק" מגבלה שאינה כתובה בו, ובכך גובה מיליארדי שקלים מהציבור שלא כדין.
