מחשב1
צילום: FREEPIK

עובדת משרד רוה"מ תבעה - ופעיל המחאה ישלם

ציפי נבון, שהצטרפה למשלחת ראש הממשלה לוושינגטון, לחתימה על הסכמי אברהם, תבעה את אביטל למברסקי, לאחר שפרסם פוסט שתקף את העובדה שהיא נסעה ואילו שרי הביטחון והחוץ נשארו בארץ. במסגרת הפוסט, שזכה לתגובות רבות ושיתופים, העלה למברסקי תמונות של נבון מחשבון האינסטגרם שלה. בתמונה אחת היא נראתה מחופשת בתחפושת חושפנית, ובאחרת – בלבוש תקופתי ויקטוריאני

עוזי גרסטמן | (2)

בית משפט השלום בתל אביב קבע באחרונה פיצוי של 25 אלף שקל לטובת ציפי נבון, עובדת לשעבר במעון ראש הממשלה, בעקבות תביעת לשון הרע שהגישה נגד אביטל למברסקי, פעיל מחאה בולט נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. פסק הדין עסק בפרסום פוסט בעמוד הפייסבוק של למברסקי, שבו נטען כי נבון נבחרה למשלחת ישראלית שנסעה לארה"ב, תוך שימוש בשיח שגרר עמו שיח מתלהם ברשתות החברתיות.


האירוע שהוביל לפרסום הפוסט המדובר היה יציאתה של משלחת ישראלית בראשות נתניהו לטקס החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן בוושינגטון, בספטמבר 2020. למברסקי, שלחשבון הפייסבוק שלו יש אלפי עוקבים, הביע ביקורת על כך שבמשלחת לא נכללו שרי החוץ והביטחון דאז, וכתב שבמקום זאת צורפה נבון, שלדבריו שימשה "האופר, המטפלת, הבייביסיטר של 'הקטנים' יאיר ואבנר מאז שהיו ילדים קטנים".


במסגרת הפוסט, שזכה לתגובות רבות ושיתופים, העלה למברסקי תמונות של נבון מחשבון האינסטגרם שלה. בתמונה אחת היא נראתה מחופשת בתחפושת חושפנית, ובאחרת – בלבוש תקופתי ויקטוריאני. התמונות, שצורפו ללא הסכמתה, הובילו לגל תגובות פוגעניות מצד גולשים, לרבות רמיזות מיניות והשמצות על תפקידה לכאורה במשפחת נתניהו. בין היתר, נכתבו תגובות כמו: "נראה לי שהיא מיניקה אותם", "עוזרת של שרה עם הכביסות" ו-"לא פלא שהוא הולך לפוסיקט".


התעלם מבקשותיה להסיר את הפרסום


נבון טענה כי הפרסום שקרי ופוגעני, שכן הוא הציג אותה כמי ששימשה מטפלת לילדי נתניהו, בעוד שבפועל היא שימשה בתפקידים מקצועיים בכירים, כולל מנהלת לשכת רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו. לטענתה, הצגת הדברים באופן הזה פגעה בכבודה וגרמה לה לביזוי והשפלה, בייחוד לנוכח צירוף התמונות ש"הוצאו מהקשרן", לדבריה. עוד טענה נבון כי הנתבע התעלם מבקשותיה להסרת הפרסום והמשיך להפיץ תוכן מבזה.


למברסקי מצדו, טען כי מדובר בתביעת השתקה, שמטרתה לפגוע בחופש הביטוי ולהרתיע ביקורת ציבורית נגד ראש הממשלה. לדבריו, הוא הסתמך על כתבות עיתונאיות קודמות שתיארו את נבון כמטפלת לילדי נתניהו, ולכן עומדת לו הגנת "אמת בפרסום". עוד טען כי מדובר בביקורת על הרכב המשלחת, ולא על נבון עצמה.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט רון גולדשטיין דחה את הטענות של הנתבע וקבע כי הפרסום מהווה לשון הרע. הוא ציין כי עצם השימוש במונח "מטפלת" אינו מהווה לשון הרע, אך בהקשר הכולל – בפרט כשצוין כי מדובר בתפקיד בהווה ולא בעבר – הדבר מטעה ומציג את נבון באור שגוי. בנוסף, צירוף התמונות תרם משמעותית לפגיעה בה, שכן למברסקי, "הוציא אותן מהקשרן ויצר רושם משפיל".


בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "כאשר מטיחים במי שמועסק כעובד ציבור במשך עשרות שנים, כי אינו עוסק בעבודה מקצועית אלא בתפקיד של 'מטפלת' ו'בייביסיטר' לשני בגירים, אז מדובר בפרסום שעלול להשפיל ולעשותו מטרה ללעג". השופט גולדשטיין הוסיף כי העובדה שהנתבע צירף תמונות שהוריד מחשבון האינסטגרם של התובעת, תוך הצגתן באופן מגחיך, מחזקת את הפגיעה. "עצם הפצת התמונות במנותק מהקשרן המקורי, ופרסומן לצד טענות מטעות, העניקו לפרסום מימד ויראלי ופוגעני".

קיראו עוד ב"משפט"


בית המשפט פסק לנבון פיצוי בסכום כולל של 25 אלף שקל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,000 שקל. עם זאת, נדחתה בקשתה לכפל פיצוי, שכן לא הוכחה כוונה זדונית מצד הנתבע לפגוע בה באופן אישי. השופט ציין כי "כוונת הנתבע היתה להעביר ביקורת על המשלחת, אך הוא השתמש בדמותה של התובעת על מנת להעצים את מסריו".


האם הפרסום הוסר על ידי הנתבע?






האם הנתבע התנצל בפומבי?






האם נבון תבעה גם גולשים שהגיבו בצורה פוגענית?





במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום בפתח תקווה בחודש שעבר בתביעה שהגיש נהג המונית דוד כהן, שתבע את חברת הכנסת טלי גוטליב (הליכוד) לאחר שזו כינתה אותו "בן זונה" ו"אפס" בפוסט שהעלתה לרשת החברתית פייסבוק. כהן תבע את גוטליב בגין לשון הרע לאחר שפרסמה פוסטים שבהם תקפה אותו בחריפות בשל סירובו לאפשר לבתה, שסובלת מאוטיזם, לאכול במונית שלו. האירוע התרחש באוקטובר 2019, כשכהן הסיע את בתה של גוטליב, במסגרת עבודתו כנהג מונית שמוביל ילדים עם צרכים מיוחדים למוסדות חינוך. כשהגיע לבית המשפחה, פרץ עימות מילולי בינו לבין גוטליב, שהתעקשה שבתה תאכל חטיף במהלך הנסיעה, בעוד שכהן טען כי אסור לאכול במונית. גוטליב, שהתרגזה על כך, פרסמה פוסט חריף בעמוד הפייסבוק שלה, שבו כתבה: "בן זונה. חתיכת בן זונה. ותתבע אותי יה אפס". היא גם צירפה תמונה של רכבו של כהן, עם מספר הרישוי הגלוי. הפוסט נהפך במהרה לוויראלי, והועתק לעמוד הפייסבוק הפופולרי "סטטוסים מצייצים" ולעמוד נוסף של העיתונאית סיון כהן. אמנם הגרסאות שפורסמו שם צונזרו מעט ונמנעו משימוש בכינויי הגנאי החריפים, אך עיקרי הטענות נותרו בעינן. בעקבות הפרסום, ספג כהן מתקפות רבות מצד גולשים זועמים, ואף קיבל פניות נזעמות מתושבי גבעת שמואל, שקראו לפטרו מעבודתו.


תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    כל הכבוד להכות בנחש הקפלניסטי בכל הכוח (ל"ת)
    אנונימי 13/03/2025 08:17
    הגב לתגובה זו
  • תמשיך להאמין לכל מה שמכונת הרעל מוכרת לך (ל"ת)
    פצ 13/03/2025 13:05
    הגב לתגובה זו
הלוואה חשבונות
צילום: freepik

המלווה דרש כמעט מיליון שקל - ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף

פסק דין בפרשה של הלוואות במינימרקט ממודיעין קובע כי מלווה חוץ־בנקאי, שדרש מהלווה כ-900 אלף שקל בטענה לחוב תופח וריביות, הצליח להוכיח רק שבריר מהסכום. לאחר שנים של התדיינות, בית משפט השלום בפתח תקווה ביטל את ההסכם החוץ־בנקאי וקבע כי יש להשיב למלווה רק את סכום הקרן שנמצא כמשולם חלקית. השופטת הזהירה מהיעדר תיאום מסמכי הלוואה ומהסתמכות על צ'קים שנועדו לשמש בטוחה בלבד

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא, שהגיע אל שולחנה של השופטת לימור חלד-רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נוצר מתוך מצוקה כלכלית יומיומית, כזו שמוכרת היטב לעסקים קטנים בישראל. בין מדפי מינימרקט צנוע במודיעין התפתח קשר שהחל כעזרה לכאורה בין מכרים בבית הכנסת, והסתיים בשורה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל, טענות על ריבית נשך, האשמות הדדיות וחוב נטען שהתנפח עד לכ-900 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע בסופו של דבר כי כל שניתן להוכיח הוא יתרה של כ-60 אלף שקל בלבד.

ההליך המשפטי, שכלל שתי תביעות שטריות (תביעות להוצאה לפועל על סמך שטר, למשל צ'ק) שאוחדו, עסק ביחסי מלווה־לווה שנמשכו שנים. התובע, חיים אוזן, טען כי העניק לנתבע, ישראל מיכאל אביב, הלוואות חוץ־בנקאיות בהיקפים גדולים, וכי כנגד אותן הלוואות הופקדו בידיו צ'קים שנועדו להבטיח את ההחזר שלהן. לטענתו, מרגע שהנתבע הפסיק לפרוע את החוב, פנה לביצוע הצ'קים בלשכת ההוצאה לפועל. אלא שהנתבע טען מנגד כי מדובר במערכת יחסים אחרת לגמרי, שבה המינימרקט שבו עבד הוא זה שנזקק לעזרה תזרימית, וכי התובע הוא שפעל לאורך השנים בניגוד לדין, ללא כל הסכם הלוואה מסודר ומתוך גביית ריביות מופרזות.

במרכז הסיפור עמדו שלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבע, בסכום מצטבר של 670,400 שקל. לאחר פתיחת התיקים ביקש הנתבע, ב-2018, להכריז עליו חייב מוגבל ולהיכנס להליך איחוד תיקים. רק כארבע שנים מאוחר יותר הגיש התנגדות לביצועי השטרות - ובית המשפט, בהחלטה מוקדמת של רשם בכיר, העניק לו רשות להתגונן. כשהתיק הגיע לשלב ההוכחות, הציג התובע גרסה שלפיה הכיר את הנתבע בבית הכנסת, שם סיפר לו האחרון כי הוא בעליו של מינימרקט עם מחזורי פעילות נרחבים. התובע סיפק לו שירותי פריטת המחאות, הפנה אותו לאדם נוסף שעסק בצ'יינג', ואף טען כי שימש ערב להלוואות שקיבל הנתבע מאותו גורם. לדבריו, החוב תפח והלך עם השנים, ובעת פתיחת ההליכים הגיע לסכומים גבוהים מאוד.

המשיך להחזיק צ'קים של בטוחות גם אחרי ביצוע התשלומים

מנגד, טען הנתבע כי תחילה פנה אליו התובע כדי לסייע למינימרקט בתקופת קושי, כשבעליו הקודמים של העסק הם אלה שעמדו במרכז העסקה. רק מאוחר יותר הוא רכש את המינימרקט לעצמו ונטל על עצמו גם חלק מחובותיו, אך לטענתו הוא החזיר לתובע סכומים משמעותיים, בעוד שהתובע המשיך להחזיק צ'קים שניתנו לו כביטחונות ולא השיב אותם גם לאחר שהתשלומים בוצעו. בנוסף, הוא טען כי התובע גבה ממנו ריביות העולות בהרבה על המותר בחוק.

אחד הכלים המשפטיים הבולטים בתיק היה תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות. התובע טען כי החוק אינו חל, משום שההלוואות ניתנו כביכול לתאגיד שהוא המינימרקט, אך השופטת קבעה כי קו טענתו מנוגד לגרסתו שלו לאורך ההליך, שבה הדגיש כי ההלוואות ניתנו לנתבע כאדם פרטי. מאחר שהלווה אינו תאגיד, החוק חל במלואו.

תאונת דרכים תאונה רכב התנגשות
צילום: Istock

המבוטחת הודתה ששיקרה - ועדיין זכתה בכיסוי ביטוחי

אשה שהודתה לחוקר הביטוח כי שיקרה וטענה שבעלה נהג ברכב, הצליחה להוכיח כי למרות השקר, לא היתה לה כוונת מרמה. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור איילון, שקבעה שאין כיסוי ביטוחי בשל "הודעה כוזבת". השופטים קבעו כי חששה של המבוטחת מתשלום ההשתתפות העצמית אינו שקול לכוונה להונות, והזהירו את חברות הביטוח מפני שימוש מרחיב מדי בטענת "מרמה"

עוזי גרסטמן |

בבוקר חורפי אחד בינואר 2023 התרחשה תאונת רכב פשוטה בנתיבות. רכב של פסיפיק רכב ותחבורה נפגע מרכב פרטי שיצא מחניה בנסיעה לאחור. לכאורה מדובר בעוד תיק ביטוחי שגרתי, אך מה שנראה תחילה כעניין טכני נהפך לפרשה משפטית עקרונית, שבמרכזה השאלה: האם שקר אחד קטן, גם אם נובע מחשש כלכלי, יכול לשלול מהמבוטח את צדקו? הנהגת, סיון פרץ, לא הכחישה כי הייתה מעורבת בתאונה, אך בהמשך שינתה את גרסתה וסיפרה לחוקר מטעם חברת הביטוח איילון כי בעלה הוא זה שנהג ברכב. מה שנראה בעיני חברת הביטוח כניסיון להונות, התברר בבית המשפט כמעידה אנושית שנבעה מחשש לשלם את ההשתתפות העצמית.

בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט אבי שליו, תיאר בית המשפט כיצד התגלגלה הפרשה. פרץ, שבאותו יום חזרה מטיפול רפואי עם בנה בן השלוש, יצאה מהחניה ופגעה ברכב החונה של פסיפיק. נהג הרכב הנפגע העיד כי ראה את פרץ יוצאת ממושב הנהג ומחליפה עמו פרטים, ואף חתמה לו על אישור שבו הודתה באחריותה. גם עובדת החברה אישרה בהקלטה סמוכה לאירוע כי פרץ היא זו שנהגה.

בחקירה הראשונה שקיימה עם חוקר חברת הביטוח, אישרה פרץ את הדברים במפורש. אלא שבחלוף זמן קצר יזמה שיחה נוספת, שבה שינתה את גרסתה וטענה כי בעלה היה מאחורי ההגה. היא הודתה מאוחר יותר כי עשתה זאת מחשש שתיאלץ לשלם את ההשתתפות העצמית, בעוד שבעלה, שעבד אצל המעסיקה שביטחה את הרכב, היה פטור מכך. בית המשפט התרשם מכנות דבריה. "נחזה שתכלית ההודעה הכוזבת היתה חששה לשאת בהשתתפות עצמית", כתב השופט שליו בפסק הדין שפורסם, והוסיף כי גרסתה נתמכת בהודעת ווטסאפ ששלחה לבעלה מיד אחרי התאונה, שבה תיארה כיצד בנה הקטן בכה והסיח את דעתה. גם בעלה העיד כי לא היה ברכב בזמן התאונה, והדברים נראו אמינים בעיני בית המשפט.

"העובדה שהתברר בדיעבד שהמבוטחת כן זכאית לכיסוי אינה רלוונטית"

באיילון ראו את הדברים אחרת. מבחינתם מדובר במעשה חמור של מסירת פרטים כוזבים "במטרה להוציא כספים שלא כדין", כהגדרתם. לטענתם, ברגע שהמבוטחת הודתה ששיקרה, אין לה עוד זכות לקבל כיסוי ביטוחי, גם אם בדיעבד הוכח שהיא דווקא זו שנהגה ברכב. החברה הסתמכה על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שקובע כי אם מבוטח מוסר עובדות כוזבות "בכוונת מרמה", המבטח פטור מחבותו. איילון טענה כי שלושת התנאים הדרושים לסעיף מתקיימים: נמסרו עובדות כוזבות, המבוטחת ידעה שהן אינן נכונות, והדבר נעשה כדי להפיק רווח כספי. "העובדה שהתברר בדיעבד שהמבוטחת כן זכאית לכיסוי אינה רלוונטית", טענה החברה, "משום שתכלית הסעיף היא להרתיע מפני מרמה ולהגן על מערכת היחסים בין מבטח למבוטח".

בית משפט השלום לא קיבל את טענותיה. השופט שליו קבע בהכרעתו כי, "אין מקום להפעיל את חזקת השקר נגד הנתבעת", מכיוון שהמניע שלה לא היה מרמה אלא בלבול וחשש כספי. בעקבות כך, הוא חייב את איילון לשלם את מלוא הפיצוי בגין הנזק - 4,954 שקל, בצירוף ריבית, הצמדה ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,500 שקל.