מיטב דחתה תביעת נכות בטענה של התיישנות - בית המשפט הכריע
עמית בקרן הפנסיה של בית ההשקעות דרש לקבל פנסיית נכות עקב תאונה שעבר, אך הבקשה נדחתה בטענה שחלה התיישנות על המקרה. התובע טען שמלחמת חרבות ברזל הובילה להארכת התקופה, אך במיטב דחו את הטענה. בית המשפט קיבל את טענות האיש, ויצר תקדים
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בראשות הנשיאה שרה ברוינר ישרזדה, קיבל באחרונה החלטה שעשויה להשפיע באופן משמעותי על אופן הפרשנות של תקנוני קרנות הפנסיה בישראל. במסגרת ההכרעה, קבע בית הדין כי התיקון לחוק ההתיישנות, שנחקק בעקבות מלחמת חרבות ברזל, חל גם על תקופת התיישנות שנקבעה בתקנון קרן פנסיה, ולא רק על תקופות התיישנות שנקבעו בחוק. ההחלטה סותרת את העמדה של קרן הפנסיה מיטב גמל ופנסיה, שעמדה במרכז התיק.
המקרה החל כשתובע, שהוא חבר בקרן הפנסיה, פנה למיטב בדרישה לקבלת פנסיית נכות, לאחר שסבל מתאונה קשה שהביאה להפסקת עבודתו בדצמבר 2020. בקשתו נדחתה על ידי קרן הפנסיה במרץ 2024, בטענה שהתביעה התיישנה. לטענת הקרן, בהתאם להוראות התקנון, תקופת ההתיישנות לתביעות מסוג זה היא שלוש שנים ממועד האירוע המזכה.
מנגד, התובע טען כי לאור התיקון לחוק ההתיישנות מיום 25 בינואר 2024, תקופת ההתיישנות הוארכה בשל המלחמה, ולכן תביעתו לא התיישנה. לדבריו, לשון התיקון לא מבדילה בין תקופות התיישנות שנקבעו בחוק לבין אלה שנקבעו בהסכם או בתקנון.
בתגובה, טענה מיטב כי אין תחולה לתיקון חוק ההתיישנות על תקנון הקרן, שכן התקנון מהווה הסכם מחייב בין הקרן לבין העמיתים, ולכן תקופת ההתיישנות הקבועה בו אינה ניתנת לשינוי באמצעות תיקון חוקי. הקרן הדגישה בתשובתה כי, "תשלום פנסיית נכות לעמית שאינו זכאי לכך על פי התקנון מבוצע על חשבון יתר העמיתים בקרן ומהווה הפרה של חובת הנאמנות של הקרן כלפי כלל העמיתים".
- ביהמ"ש דחה תביעת גבר שהכניס עובדת זרה להריון וטען כי היא סיממה ואנסה אותו
- המל"ל ישלם לקשישה בת 90 הפרשי קצבת זקנה ששולמה לה בחסר במשך 22 שנים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מיטב אף העלתה טענות פרוצדורליות בנוגע לחוקיות של החלת התיקון רטרואקטיבית על תקנון קרנות פנסיה, וציינה כי הדבר פוגע באיזון שעליו מבוססת פעילות הקרן. לטענתה, תיקון שכזה עלול לגרום להשלכות כלכליות רחבות, ולהגדיל את העלויות עבור כלל העמיתים בקרן הפנסיה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענות התובע ודחה את עמדת מיטב. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "לשון התיקון עצמה אינה מבחינה בין תקופת התיישנות של תביעה שקבועה בחיקוק לבין כזו הקבועה בהסכם. היינו, לשון החוק עצמו אינה מצריכה להידרש לפרשנות מצמצמת".
בית הדין הסביר כי תכלית התיקון לחוק ההתיישנות נועדה להתמודד עם נסיבות יוצאות דופן, כמו מלחמה, שבהן נפגעת יכולתם של אזרחים לנהל את ענייניהם המשפטיים. "התיקון נועד למנוע פגיעה באוכלוסיות שונות בשל תקופה שאינה מאפשרת התנהלות רגילה המאפיינת חיי יום-יום", צוין בפסק הדין. עוד הוסיפה הנשיאה ברוינר ישרזדה כי, "אין הצדקה להחריג מתקנון קרנות הפנסיה את תחולת התיקון, שכן הדבר יביא לאפליה לא מוצדקת בין עמיתים שונים".
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
במהלך הדיון, התמקדה השופטת בשאלה אם ניתן להחיל את התיקון גם על תקנונים שבהם נקבעה תקופת התיישנות חוזית קצרה יותר. התובע טען כי לשון החוק ותכליתו מחייבות פרשנות מרחיבה, ואילו מיטב התעקשה כי מדובר בהפרה של עקרון הערבות ההדדית שעליה מבוססת קרן הפנסיה.
במסגרת הדיון, הציג התובע דוגמאות למקרים דומים שבהם תוקנו תקנות או חוקים בעקבות נסיבות חריגות. הנשיאה התרשמה מטענותיו, וציינה כי, "המחוקק נקט גישה ברורה שמטרתה להגן על זכויות התובעים במקרים שבהם אינם מסוגלים לממש את זכויותיהם בשל נסיבות שאינן בשליטתם".
פסק הדין מהווה תקדים משפטי חשוב, שכן הוא מרחיב את תחולת תיקון חוק ההתיישנות גם למקרים שבהם התקופה נקבעה באופן חוזי. ההחלטה שולחת מסר ברור לקרנות הפנסיה ולגורמים נוספים המנהלים תקנונים חוזיים, שלפיו, "החובה להגן על זכויות העמיתים אינה מוגבלת לפרשנות מצמצמת של החוק". בית הדין אף קבע כי על מיטב לדון מחדש בתביעת התובע ולבחון את זכאותו לפנסיית נכות - בהתאם להוראות התיקון. עם זאת, בנסיבות המקרה, בית הדין החליט שלא להטיל הוצאות משפט על אף אחד מהצדדים.
החלטת בית הדין האזורי לעבודה מחדדת את האחריות של קרנות הפנסיה לפעול בשקיפות ובהוגנות כלפי עמיתיהן, גם בנסיבות משפטיות מורכבות. היא מדגישה את חשיבות הפרשנות הרחבה של תיקוני חקיקה שנועדו להגן על זכויות האזרח, בייחוד בתקופות חירום. "בנוסף, פסק הדין עשוי להוביל לשינוי רוחבי בתפישת תקנוני קרנות הפנסיה, ולהגביר את הפיקוח המשפטי עליהם", ציינה נשיאת הדין.
מעבר להשפעה המשפטית, פסק הדין מסמן שינוי ביחס למעמדם של עמיתים בקרנות פנסיה, ומחזק את ההגנה עליהם במצבים שבהם נוצרו נסיבות חריגות. הוא מדגיש את האחריות החברתית של קרנות הפנסיה ואת הצורך להתחשב בקשיים שנגרמים לאוכלוסיות מוחלשות או פגועות בשל מצבים בלתי צפויים.
ביולי האחרון קבע בית משפט המחוזי כי בית ההשקעות מיטב ישלם 200 מיליון שקל לחלק מהעמיתים בקופות הגמל שלו, לאחר שדחה את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, בהיקף של 120 מיליון שקל. החלטת בית המשפט התייחסה לשתי תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד החברה, בטענה שגבתה מעמיתיה בקופת הגמל "תגמולים" סכום כולל של כרבע מיליארד שקל שלא כדין. זאת כחלק משינוי שביצעה בגובה דמי הניהול, לאחר שתגמולים נרכשה על ידי דש (שבהמשך התמזגה עם מיטב) ב-2007 מבנק הפועלים. בתחילה בית המשפט המחוזי קבע כי על החברה להשיב לעמיתים 400 מיליון שקל, אך מיטב ערערה לבית המשפט העליון, ששלח את הצדדים לגישור, שהוביל להסכם הפשרה - שנדחה על ידי בית המשפט. בהחלטתם, ציינו שופטי המחוזי כי הסדר הפשרה יאושר רק אם יתוקן כך שסכום הפיצוי הכולל לעמיתים יהיה כמחצית מהסכום שנפסק בפסק הדין המקורי (200 מיליון שקל). בנוסף, נקבע שסכומי שכר הטרחה והגמול יופחתו וישולמו בנוסף לסכום הפיצוי לעמיתים.
- 1.נאוה 23/01/2025 11:52הגב לתגובה זואשמח לדעת מי היה העוד בתיק יש לי תביעה דומה.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
השופטים בבית הדין הארצי לענייני עבודה קבעו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הרוקחים, והביעו חשש מה"פרקטיקה המכבידה" שמחייבת אישור מנהל לכל תשלום נוסף, ועלולה להוביל חלק מהעובדים להימנע מהבקשה. ההליך עשוי להשפיע על מאות עובדים בענף
הרוקחות, ואולי אפילו בתחומים נוספים
באולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שררה אווירה דרוכה כשניתן פסק הדין שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור רוקחים המועסקים בחוזים אישיים בקופות החולים. השופטים, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, קיבלו את ערעורם של קבוצת רוקחים נגד קופת חולים לאומית וקבעו כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם כשמדובר בעובדים בחוזה אישי. ההחלטה לא רק פותחת פתח להליך ייצוגי, אלא גם מבהירה באופן חד משמעי לקופות החולים ולמעסיקים גדולים כי הם מחויבים להבטיח תנאי העסקה הוגנים לכלל עובדיהם.
במרכז ההליך עמדה סוגיה שנשמעת שולית לכאורה אך נוגעת בליבת זכויות העובדים: תגמול עבור שירות שניתן מעבר לשעות המשמרת. הרוקחים טענו כי הם נדרשים לא אחת להישאר לאחר סיום המשמרת או להגיע באופן מיוחד כדי לתת שירותים מצילי חיים, אך הם לא קיבלו שום תמורה אוטומטית עבור הזמן הנוסף הזה. בהתאם למדיניות הנהוגה בלאומית, כך נטען, עליהם לפנות למנהל הישיר בבקשה לאישור תשלום - פרקטיקה שלטענתם מרתיעה עובדים מלדרוש את זכויותיהם. בית הדין הארצי התייחס לכך במלים חדות בפסק הדין שפורסם. לדברי השופטים, "הפרקטיקה של דרישת אישור מנהל כתנאי לקבלת שכר בגין עבודה בפועל היא פרקטיקה מכבידה, העלולה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע עובדים מלעמוד על זכויותיהם".
פסק הדין מתאר כיצד המערערים, קבוצת רוקחים המועסקים בחוזים אישיים ולא במסגרת ההסכמים הקיבוציים, ביקשו לאשר תביעה ייצוגית בגין אי-תשלום גמול עבור עבודה מעבר לשעות שנקבעו להם. בית הדין האזורי דחה בתחילה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא התקיימה עילת תביעה משותפת וכי כל מקרה יש לבחון לגופו. בערעור שהגישו הרוקחים נטען כי מדובר בשיטה מערכתית הפוגעת בכל העובדים, ולכן הדרך הייצוגית היא הדרך ההולמת. השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את עמדתם, והדגישו בהכרעתם כי, "האפשרות הסבירה היא ששאלות המחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה, ולכן מן הראוי לאפשר בירור בדרך ייצוגית".
אין מניעה לאחד את ענייני הרוקחים להליך אחד
בנימוקיהם עמדו השופטים על החשיבות הציבורית של בירור ההליך. לדבריהם, "ההליך הייצוגי הוא כלי חשוב לאכיפת זכויות עובדים במקומות שבהם קיים קושי אינהרנטי לעובד הבודד לעמוד על שלו". עוד הם הוסיפו כי העובדה שמדובר ברוקחים בחוזה אישי אינה שוללת את האפשרות לאחד את ענייניהם להליך אחד, בייחוד כשהטענה נוגעת לפרקטיקה אחידה של המעסיק. בפסק הדין אף צוין כי חיזוק להגשת תובענה ייצוגית טמון בהיבט ההרתעתי. "קיימת חשיבות להבהיר למעסיקים כי אין הם רשאים להתנות תשלום שכר בעבודה בפועל באישור בדיעבד של מנהל, באופן העלול לפגוע בעובדים ולהשאירם ללא תמורה על טרחתם", קבעו השופטים.
המשמעות המעשית של ההחלטה רחבה: מאות רוקחים המועסקים בחוזה אישי בקופת חולים לאומית, ואולי גם בקופות האחרות, יוכלו להצטרף להליך ולתבוע גמול רטרואקטיבי עבור שעות עבודה נוספות. בכך מסיר בית הדין את המחסום שהיה קיים עד כה בפני עובדים בחוזה אישי, שלעתים נמנעו מהגשת תביעות מחשש להשלכות אישיות. "החשש מפני תיוג כבעייתיים או מפני פגיעה ביחסי העבודה הוא מוחשי", כתבו השופטים בהכרעתם, "וההליך הייצוגי נועד לאפשר בירור קולקטיבי שיגן על העובדים מפני חשיפה אישית".
