למה מקורות קונה מעל למחיר שוק? כי היא יכולה - עם הכסף שלנו
231 מיליון שקל, בניין מוכן, החלטה מהירה - אבל אפס שקיפות. כשחברת מים ממשלתית פועלת בלי שמאות גלויה, בלי הסבר ובלי חשבון לציבור, השאלה היא לא רק מה שווי הנכס, אלא מה שווי האחראיות הציבורית. אם מקורות יכולה להוציא
סכום כזה רק 'כדי למהר' - אולי הגיע הזמן שמישהו יאט אותה
חברת המים הלאומית מקורות רכשה לאחרונה בניין משרדים חדש בקריית אונו תמורת 231 מ' שקל - מחיר שנחשב גבוה ביחס לנכסים דומים באזור. למה? אולי כי היא יכולה. מדובר בחברה ממשלתית שממומנת מכספי הציבור, ללא צורך אמיתי להצדיק כל הוצאה כספית בפני משקיעים או בפני
הנהלה קשוחה. כשאין בוס אמיתי, ואין מנגנון שיבחן אם ההוצאה הייתה יעילה - קל להחליט מהר, לקנות מהר, ולשלם ביוקר. וכמו תמיד - הציבור הוא זה שנושא בעלות.
הבוקר הודיעה מקורות על רכישת מגדל משרדים בן 12 קומות בפרויקט ONYX שבקריית אונו, בעסקה מול קבוצת
סופרין, חברת הביטוח מנורה וקבוצת וייס. התמורה: 231 מיליון שקל לפני מע"מ, לפי כ-10.5 אלף שקל למ"ר. מבלי לזלזל באיכות המגדל או במיקומו - מדובר במחיר גבוה, במיוחד בהתחשב בכך שהאזור (מתחם MYONO) עדיין נמצא בראשית דרכו כמרכז תעסוקה. השאלה המתבקשת: האם מקורות שילמה
יותר ממה שהייתה צריכה - רק כדי למהר ולעבור? על פי הדיווחים, מקורות ביטלה הסכם קודם שכלל בניית מטה חדש עבורה בעיר חולון, והעדיפה לרכוש מבנה שכבר קיים ומוכן - כדי להקדים את המעבר.
ייתכן שמבחינה תפעולית זה מהלך הגיוני, אך לא ברור אם נעשתה השוואת חלופות
מעמיקה, לא שמאות חיצונית בלתי תלויה. כשמדובר בגוף ציבורי, ההנחה הבסיסית צריכה להיות: כל שקל נבחן. כאן, נדמה שמישהו פשוט החליט - והלך עם זה.
הכסף של כולנו
מקורות היא לא חברה פרטית.
זו חברה ממשלתית שמספקת מים לכל אזרח בישראל, וגובה תשלומים ממשקי הבית, התעשייה והעסקים. כלומר - הכסף שהיא מוציאה הוא הכסף של כולנו. ולכן, כל השקעה בסדר גודל כזה צריכה להיות שקופה, מנומקת, ובליווי מסמכים פומביים: חוות דעת משפטית, הערכות שווי, תחשיבים כלכליים,
בדיקת חלופות. אלא שבפועל - שום דבר מזה לא פורסם. הציבור, שממן את העסקה, לא קיבל הסבר, לא קיבל הצדקה, ולא קיבל שורת נימוקים שמבהירים מדוע היה צריך לשלם מחיר גבוה מהמקובל בשוק. ואולי זאת בדיוק הבעיה. כשאין בעלי מניות פרטיים שדורשים תשובות, כשאין דירקטור שמרגיש
באמת אחראי לכסף הפרטי שלו - קשה לדרוש אחריות אמיתית.
וכשמותר להחליט על רכישת נדל"ן מכסף ציבורי ב־231 מיליון שקל מבלי להציג פערים בין שווי השוק למחיר ששולם, המערכת מאותתת מסר מסוכן: מותר לבזבז, מותר למהר, מותר לשלם יותר - פשוט כי אפשר. בסופו של דבר,
המים שזורמים מהברזים שלנו נראים אולי מובנים מאליהם, אבל מאחוריהם עומדת מערכת כלכלית שלמה - שממומנת מאיתנו. אם מקורות יכולה להוציא סכומים כאלה בלי בקרה, בלי שמאות חיצונית ובלי ביקורת ציבורית.
שקיפות ? תתחילו מלהראות את השמאות
אחד הכללים הבסיסיים בהתנהלות של גוף ציבורי - בטח כזה שמגלגל מיליארדים מדי שנה, הוא שקיפות מלאה מול הציבור. כשחברה ממשלתית מבצעת עסקה של במאות מיליוני שקלים על נדל"ן, היא אמורה לפרסם את מסמכי ההצדקה להחלטה: שמאות,
ניתוחי שוק, הערכות חלופות, חוות דעת משפטיות, והמלצות כלכליות. כל אלה אינם סודות מסחריים - אלא מידע ציבורי, שמגיע לציבור, שמממן את העסקה.
אבל במקרה הזה -שום דבר לא פורסם.אין שמאות פומבית שמסבירה למה המחיר הזה מוצדק, אין ניתוח כלכלי שמבהיר למה נבחר
דווקא המבנה הזה, ואין תיעוד גלוי של תהליך בחינת חלופות (כמו המטה בחולון). אם החומר הזה קיים - מדוע לא חושפים אותו? ואם הוא לא קיים – זו בעיה חמורה בהרבה. השתיקה הזו מטרידה, כי היא מייצרת תחושת "עסקה סגורה" - מישהו החליט,
סגר, קנה, ועכשיו כולנו נישא בתוצאות.
דווקא מקורות, כגוף שאמון על ניהול משאב חיוני כמו מים, הייתה אמורה להוות דוגמה לאחריות, שקיפות וזהירות תקציבית. במקום זאת, העסקה הזו מריחה כמו משהו שקרה בלי פיקוח, בלי בקרה, ובלי דין וחשבון אמיתי לציבור. אם אתם
בטוחים שהעסקה מוצדקת - תציגו את קבלת ההחלטות והסקת המסקנות שלכם בדרך לרכישת הנכס הזה. תראו את השמאות. תראו את הערכות השוק. תסבירו למה המחיר לא חריג. כל עוד זה לא קורה - השתיקה לא מחמיאה לכם.
למה דווקא עכשיו?
על פניו, מקורות לא הייתה בלחץ ממשי לעבור. מדובר בחברה שנמצאת כבר זמן מה במטה שלה ברחוב לינקולן בתל אביב - מבנה משרדי קלאסי, במיקום מרכזי, שלא דווח עליו כל צורך דחוף לעזוב. אבל במקום להמשיך לתכנן מהלך מעבר מדורג, בהתאם
לתוכנית קודמת שכללה הקמת מטה חדש בחולון, מקורות שינתה מסלול – ובחרה לרכוש מבנה כמעט מוכן, בפרויקט שבקריית אונו, במחיר גבוה ובמהירות לא מוסברת.
העסקה הקודמת הייתה בנויה כך: היזמים היו רוכשים את המטה הישן בתל אביב ב־140 מיליון שקל, ובתמורה היו בונים
עבור מקורות מטה חדש בחולון, בעלות מוערכת של כ־170 מיליון שקל. עסקה כוללת, מפורטת, עם חלוקת אחריות וזמן תכנון. אבל במקורות בחרו לבטל את המסלול הזה - ולרכוש בניין מוכן ב־231 מיליון שקל. למה? כדי למהר. מבחינה תפעולית, ייתכן שיש היגיון במהלך - אבל האם "למהר" זו
הצדקה להוציא מאות מיליונים מכספי ציבור? האם נשקלו כלל העלויות האלטרנטיביות? האם הוערכו הסיכונים שבהשקעה באזורים שאינם מבושלים תעסוקתית? האם נבדקה השפעה על תקציב החברה או על תעריפי המים? ובעיקר - מי קבע שזה דחוף?האם זו הייתה דרישה של ההנהלה? החלטה פנימית של
הדירקטוריון? לחצים חיצוניים?כל עוד לא ניתן הסבר פומבי ברור, הציבור רשאי לתהות האם לא קיבלה החברה את ההחלטה פשוט כי... היא יכולה.
- 8.סליחה אבל מחיר מעטפת של 10500 שח למר לחלוטין לא יקר! בפת המחירים 12000 שח וצפונה. (ל"ת)אנונימיאדם לושב 22/05/2025 18:06הגב לתגובה זו
- 7.אחד שיודע 21/05/2025 05:34הגב לתגובה זולא רק שזה לא בזבוז כספי ציבור אלה להפך. מקורות מעבירה למדינה את הבניין שלה בתא . מיקום יוקרתי וממה ומהרווח שהמדינה עושה היא עוברת לבניין אחר. ככה שגם המדינה הרוויחה וגם כספי הציבור .למי שלא הבין זה כאילו אתה גר בווילה בסביון . מוכר אותה ועובר לבית בקומות בקרית גת. את הפער של המחיר המדינה לוקחת.שיפסיקו לעבוד עלינו עם כתבות כאלו....
- 6.עובד מדינה 20/05/2025 19:04הגב לתגובה זולא ברור איך נותנים לגוף ממשלתי לרכוש מבנים בסכום כזה. צריך לתת להם צריפים. שיתנו את הכסף שהם מרוויחים כהטבה בחשבונות המים של הציבור
- 5.אנונימי 20/05/2025 17:53הגב לתגובה זולחקור ולהביא ממצאים. זה סתם להפריח שאלות וחשדות באוויר לא נשמע רציני.ניסית לבקש את השמאות והם סירבועשית חקר שוק על מחיר האזור תראה נתונים
- 4.יהודה 20/05/2025 17:16הגב לתגובה זואדוני הכתב...אתה סתם קנאי.
- 3.כל מי שמבין משהו בנדלן יודע שזה מחיר שוק (ל"ת)אנונימי 20/05/2025 16:24הגב לתגובה זו
- 2.תוהה 20/05/2025 16:00הגב לתגובה זומעניין שקופח לאומית ורשות ניע רכשו ושכרו בסכומים גבוהים פר מר אך אין כאן כתבה על מחיר גבוה ממחיר השוק של גופים שהם מלכרים עח הציבור בעוד שמקורות היא חברה עסקית ויצאה מתא ואילו רשות ניע נשארה בתא במחיר שכירות שגבוה ממחיר הרכישה של מקורות מה שמביא למסקנה שהכתבה הזו מוזמנת עי מתחרה שהפסיד כנראה במכרז
- 1.א.כתבה מעולה!!! ב.לדרוש מהם תגובה ג.לחקור שחיתות (ל"ת)יש מצב שכסף יחזור פה כעמלה לנציגי מקורות 20/05/2025 15:57הגב לתגובה זו
- אנונימי 20/05/2025 17:15הגב לתגובה זואולי יכלו לחסוך כתבה מיותרת ומלאת אי דיוקים

יזמי התחדשות עירונית מבקשים מהדיירים להוסיף כסף או שהפרויקט יבוטל - להסכים?
"מצטערים, העלויות גדלו - תוסיפו כסף, או שתוותרו על תוספת של 10 מ"ר, אחרת הפרויקט יבוטל" - המגמה החדשה בהתחדשות עירונית
עשרות פרויקטים להתחדשות עירונית בתל אביב ובערי המרכז תקועים כעת כי ההצדקה הכלכלית לפרויקט הופכת להיות גבולית. יזמי ההתחדשות העירונית, למי שלא יודע, יכולים לשנות את התנאים תוך כדי תנועה, אם התמורות שהם מקבלים מהעיריה משתנות ואם יש שינויים בשוק. במצב כזה - הדיירים שחולמים על דירה גדולה ששווה הרבה יותר, יכולים תוך כדי תנועה, לגלות שהחלום יהיה קטן יותר. הימזים פשוט פונים לבעלי הדירות עם שינוי בתנאי ההצעה - רוצים - רוצים; לא רוצים - העסקה תתבטל.
התחדשות עירונית היא פתרון מרכזי למצוקת הדיור ומנוע ליצירת אלפי דירות חדשות מדי שנה. אלא שהמציאות הנוכחית הופכת את התוכניות למורכבות הרבה יותר. פרויקטים שנחתמו ב־2020 או 2021, בשיא הביקוש ובסביבת ריבית כמעט אפסית, הופכים היום לבלתי כלכליים. השילוב בין הוצאות בנייה שעלו בעשרות אחוזים, עלויות מימון כבדות ושוק רווי דירות חדשות, מערער את המודל שעליו התבססו מאות מיזמים. היזמים האלו אמורים לעמוד בהסכמים שלהם, אבל לרובם יש פתח מילוט.
היזמים מציעים פחות
היזמים מציעים פחות ועדיין - לרוב הדיירים זה בכל זאת משתלם, במיוחד שהם כבר נמצאים בתהליך. אנשים לא נוטים לשנות החלטות כל כך משמעותיות, במיוחד אחרי אחרי עשרות ישיבות של דיירים, פגישות עם עורכי דין, מפגשים רבים עם היזמים, הם נמצאים כבר עמוק בתוך התהליך, ולכן הם לרוב יתקדמו. הבעיה שזו קרקע נוחה ליזמים לקבל יותר. האם הדיירים באמת מבינים ויודעים בכמה עלו חומרי הבנייה ומה המצב המימוני של היזם. לא, והם גם לא צריכים לדעת, אבל ברגע שהיזם פותח שוב את העסקה, הוא יכול בקלות לשנות לטובתו את התנאים. זאת סוגייה מאוד בעייתית - דמיינו שקניתם דירה ותוך כדי תנועה המחיר שלה עלה משמעותית, או שמורידים לכם 10-20 מטר רבוע משטחה.
בפרויקטים רבים הדיירים כבר נמצאים בשלב מתקדם: התוכניות אושרו, היתר הבנייה בפתח והבנק נערך להעמיד מימון. ואז מגיעה ההפתעה - היזם מודיע כי החישובים שעליהם התבססו ההסכמות אינם רלוונטיים עוד. הדירות שאמורות היו להימכר במחירים של 60 אלף שקל למ"ר לא מצליחות להימכר גם ב-50 אלף שקל, ועלות הבנייה, שעמדה על כ־11 אלף שקל למ"ר, קפצה ל־15 אלף שקל ואף יותר. התוצאה: פרויקטים שהובטחה בהם רווחיות של 15% נכנסים לגרעון, והבנקים מסרבים להעמיד ליווי לפרויקט שאינו עומד ברף הכלכליות.
- מגידו מכרה 133 דירות במחצית הראשונה של 2025
- פרופדו מעדכנת על רוב דרוש בפרויקט התחדשות עירונית ברמת גן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במצב כזה, היזמים מבקשים מהדיירים לשנות את ההסכם: להפחית מהשטח המובטח, לוותר על חניה נוספת, לוותר על דמי שכירות בתקופת הבנייה או לשנות את לוחות הזמנים. אחרת הפרויקט ייעצר לחלוטין. עבור הדיירים, מדובר בדילמה לא פשוטה. מצד אחד, אפשר לעמוד על החוזה ולדרוש אכיפה, אך המשמעות היא להתחיל הכול מחדש עם יזם חלופי ולחכות עוד שנים ארוכות. מצד שני, פשרה מביאה לדירה חדשה בתוך כמה שנים, גם אם בתנאים פחות טובים מהצפוי. השאלה אם להסכים להצעה החדשה של היזם או לא היא תלויה כמובן במקרה עצמו. אבל כמו כל דבר, זה מו"מ. היזמים ינסו להפחית עד כמה שאפשר את התמורות, או לבקש כמה שיותר כסף. הדיירים צריכים לחזור להסכם הבסיסי ולנסות לקבל אותו. בסופו של דבר מול עלויות שעלו, גם מחירי הדירות עלו. במקרים רבים זו תאבת בצע של היזמים, אם כי, יש מקרים רבים שמדובר במצב אמיתי, אבל הדיירים לא אשמים שהיזם לא יודע לחשב את ההוצאות שלו.

משבר האלומיניום ואיך הוא יכול להעלות את מחירי הדירות
אחרי ירידה משמעותית במחירי הדירות בחודשים האחרונים, מגיע משבר האלומיניום ויכול לעצור את מגמת הירידה
שוק האלומיניום הישראלי קרס תוך חודשים ספורים. היבוא מסין, שסיפק עד כה כ-60% מצרכי השוק המקומי, צנח בגלל היטל היצף של עד 146% שהטיל משרד הכלכלה על פרופילי אלומיניום סיניים, במטרה להגן על התעשייה המקומית מפני מה שהוגדר כתחרות בלתי הוגנת. יבואנים עצרו משלוחים שכבר היו בדרך מחשש שלא יוכלו לשחרר אותם במחיר סביר, קבלנים מדווחים על מחסור בחומרי גלם, ופרויקטים נעצרו.
האופציה הטורקית, ששימשה כספק חלופי מרכזי וסיפקה כ-30% מצרכי השוק, נחסמה לחלוטין בעקבות האמברגו שהטיל ארדואן על ישראל. המשמעות של האירועים האלו על הרוכשים - עיכובים במסירת דירות ותוספת של 50-100 אלף שקל לדירה. אלא שאנחנו נמצאים בשוק של קונים - הקונים קובעים את התנאים, הקבלנים מתקשים למכור דירות. היקף הדירות הנמכרות יורד מדי חודש ובמקביל יש ירידות מחירים. בשוק כזה, קשה מאוד לגלגל את עליות המחירים לרוכשי הדירות, למרות שהפעם לקבלנים יש "סיבה טובה".
המשמעות כנראה תהיה שהם יספגו חלק מההוצאה הזו מה שיקטין את המרווחים שלהם. הבעיה במשבר האלומיניום שכל אירוע שפוגע במגמה הנמשכת בחודשים האחרונים של ירידות מחירים יכול שוב להצית את הביקושים לדירות. ירידת המחירים צריכה להיות בפועל, בשטוף בנתוני הלמ"ס וצריכה להיות אווירה מלאה של ירידות מחירים וציפייה להמשך ירידה. רק ככה המחירים יורדים בהדרגה. בפעמים הקודמות שהיו ירידות מחירים הגיע אירוע מטלטל שהזניק את המחירים. בפעם האחרונה אלו היו המבצעי קבלן שלא נספרו על ידי הלמ"ס וגרמו לרוכשים לחשוב שיש עליות מחירים ואז הם ירדו מהגדר כדי לרכוש.
משבר האלומיניום יכול להיות טריגר, הוא יכול לשנות את מסלול הירידה במחירי הדירות וזה הסיכון הגדול שלו.
עיכובים במסירה - איך זה משפיע על הרוכשים?
משפחות שתכננו את המעבר לדירה החדשה נאלצות להמשיך לשלם שכירות במקביל להחזרי המשכנתא שכבר החלו. עלויות האחסנה מוכפלות, הוצאות המעבר גדלות. הפיצויים על איחור במסירה, המוגבלים ממילא בחוק, רחוקים מלכסות את הנזק האמיתי..
- דני טל, הממונה על היטלי הסחר: ״עליה במחירי האלומיניום לא תפגע ברוכשי הדירות״
- טראמפ מכריז על מכסים נוספים, סין מגיבה באופן מתון; החוזים מטפסים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מעבר לעיכובים יש חשש כאמור לעליית מחירים. המעבר לספקים חלופיים בהודו, וייטנאם או טייוואן כרוך בהתייקרות דרמטית. המחירים מהספקים החדשים גבוהים ב-30% עד 40% מהמחירים הסיניים המקוריים, וזאת לפני שמחשבים את עלויות ההקמה של קווי האספקה החדשים. התהליך כולל הכנת תבניות ייחודיות לכל פרויקט, התאמה לתקנים הישראליים, בדיקות איכות מקיפות והקמת שרשרת לוגיסטית חדשה לגמרי. מדובר בתהליך שאורך בין ארבעה לשישה חודשים במקרה הטוב, ובהתייקרות כוללת של 50% לפחות בעלות האלומיניום.