צילום: אתר מכון התקנים
קנסות מנהליים של עד 50 אלף שקל יוטלו בגין הפרות הוראות התקינה
משרד הכלכלה אישר הטלה של קנס מנהלי שיתחיל מ-5,000 שקל, עקס התארכות ההליכים הפליליים נגד מפרי התקינה שפוגעת לדבריו בהרתעה. קיימים כ-600 תקנים רשמיים החלים על מגוון מוצרי צריכה ומוצרי תעשייה
מינהל התקינה במשרד הכלכלה והתעשייה אישר בתחילת החודש הטלת קנסות מנהליים בסך מינימלי של 5,000 שקל וסכום מקסימלי של עד 50 אלף שקל על מפירי הוראות תקינה המחייבות מוצרים שאלה מייבאים, מייצרים או מתחזקים. מדובר במסלול עוקף לזה הפלילי, שכן במשרד אומרים כי בעוד שמדי שנה נפתחים עשרות תיקים פליליים על הפרות, רק בודדים מהם מסיימים מדי שנה את ההליך וברקע מצב עניינים זה יש לחזק את ההרתעה בתחום.
"העיצומים יוטלו במקרים של הפרות אקראיות או מגמתיות בהן מיוצרים, נמכרים, מיובאים, מותקנים ומתוחזקים מוצרים שלא עומדים בדרישות התקן הרשמי, לרבות מתקני משחקים במגרשי שעשועים, זאת בהתאם לחוק ובמטרה לשמור על בטיחות הציבור", אומר הממונה על התקינה במשרד הכלכלה והתעשייה, איגור דוסקולביץ.
ישנם כ-600 תקנים רשמיים החלים על מגוון מוצרי צריכה ומוצרי תעשייה, לרבות מוצרי ילדים ותינוקות, מוצרי חשמל ביתיים, חלק ממוצרי בנייה, לרבות פלדה לזיון בטון, כבלים ועוד. אכיפת התקנים הרשמיים מתבצעת מול כל העוסקים (יצרנים, יבואנים, משווקים, מוכרים) וכן מול רשויות מקומיות (בכל הקשור לתחזוקת מתקני משחקים בשטחים ציבוריים), עליהם חלה אחריות של מילוי הוראות התקן הרשמי.
לפי מנהל התקנים, פעולות האכיפה והפיקוח כוללות: טיפול בפניות ותלונות הציבור בכל הקשור למצרכים שחלים עליהם תקנים רשמיים, ביקורים בבתי עסק ובמידת הצורך נטילת דוגמאות של מצרכים ובדיקת התאמתם לדרישות התקנים הרשמיים באמצעות מעבדות בדיקה של מכון התקנים. במידה ובמהלך תהליך הפיקוח התגלתה הפרה של הוראות חוק התקנים או הפקודה, ננקטים אמצעים מנהליים או פליליים.
- ביטול כתב האישום בפרשת מצלמות המהירות נותר על כנו
- רשות התחרות: "נוח לבנקים לייצר סביבה המקשה על חברות פינטק"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
צילום: Istock
"השמועות על השתלבות חרדים בתעסוקה היו מוגזמות; הפער רק יעמיק"
כך נכתב בניתוח של פורום קהלת; לפחות מ-3% מהגברים החרדים עד גיל 44 בגרות; אלה שהולכים לאקדמיה בוחרים בתחומים פחות מכניסים - וגם מהם נושרים. "אין עדות להתכנסות בהשכלה", נכתב. בנק ישראל קרא להשקיע בהון אנושי? המדינה תוותר על 2.5 מיליארד שקל מהבלו
ברקע הזינוק במחירי הדלק וכשהוא מנמק את שינוי גישתו בגירעון הנמוך במרץ (1.5%), שר האוצר ליברמן החליט לקצץ את מס הבלו על הדלק למשך רבעון. לפי הערכות, המהלך יעלה לקופת המדינה 2.5 מיליארד שקל. רק השבוע צוטט השר כשהוא אומר שאינו זקוק לעצות מבנק ישראל, שקרא לוותר בטווח הארוך על הבלו כשתכנסנה לתוקף אגרות הגודש. בסוף קיבל חלקית את העצה – לטווח הקצר במקום לארוך. עצה אחרת שלא קיבל, ושכתב עליה בנק ישראל בדוחות קודמים היא ההשקעה הדרושה בתשתיות ההון האנושי בישראל והגדלת הפריון. 2.5 מיליארד שקל יכולים היו לשמש למטרה זו, כשהאתגר המהותי מצוי בתעסוקה של שתי קבוצות – נשים ערביות וגברים חרדים. מכון המחקר הליברטריאני פורום קהלת מפרסם היום כמה נתונים שממחישים את מורכבות הסוגיה.
"נראה שהשמועות על השתלבות חסרת תקדים ועל 'סגירת פערים' של גברים חרדים היו מוגזמות", כותב החוקר אריאל קרלינסקי בפתח המסמך. "שיעור מזערי מן הגברים החרדים הם בעלי השכלה רלוונטית לשוק העבודה המודרני, וזהו חוסר שקשה למלא בגילים מבוגרים יותר, גם כאשר מוקצים לכך תקציבים גדולים. בשנים האחרונות שיעור הגברים החרדים המועסקים הפסיק לעלות ונותר פער עצום בין תעסוקת גברים חרדים לתעסוקת גברים יהודים לא־חרדים".
המקום היחיד בו הפער מצטמצם הוא כשמבודדים את המשתנים ומשווים בין חרדים ליהודים לא חרדים בעלי השכלה וניסיון דומים – גם שם, חרף הכיוון החיובי, הפער נותר גבוה ומלכתחילה "ניתוח זה רלוונטי למתי־מעט מן הגברים החרדים: לבעלי תעודת־בגרות, למי שניגשו לפסיכומטרי ולבעלי תואר אקדמי", כותב קרלינסקי. "נכון לעכשיו, אין שום עדות להתכנסות בהשכלה, כך שסביר שפער ההכנסות רק יעמיק ולא יצטמצם".
"בניתוח לפי גיל, נראה שמה שהתרחש הוא לא עלייה כללית בתעסוקה של חרדים, אלא כניסה מוקדמת יותר של צעירים לתעסוקה", פורט. "כאשר התעסוקה בגילים המבוגרים יותר נשארה דומה למשך רוב התקופה. לא קיימת אף קבוצת גיל שבה שיעור התעסוקה של גברים חרדים עולה על 70% לאורך זמן, ולרוב התקרה נמוכה אף יותר".
פחות מ-3% מהגברים החרדים שבשנת 2022 היו בני 22 עד 44 הם בעלי תעודת בגרות – ולא כל אלה שכן יש להם תעודת בגרות גם ניגשים לפסיכומטרי כדי ללמוד באוניברסיטה. פחות מ-2% מהגברים החרדים מהשנתונים שהוזכרו ניגשים לבחינה הפסיכומטרית עד גיל 30. רוב החרדים שכן הולכים ללמוד באקדמיה פונים למכללות, שכן רובם אינם משלימים בגרות וכאמור לא ניגשים לבחינה הפסיכומטרית. ובמכללות הם בוחרי בתחומי לימוד ממדעי החברה, חינוך, משפטים ועסקים ומדעי הניהול – "תחומים המתאפיינים בתשואה נמוכה יותר במונחי הכנסה לעומת תחומים שלא־חרדים לומדים", בכוונה למקצועות המחשב, ההנדסה והמדעים המדויקים.
כלומר, אותו הפער בתחומי הלימוד שמתרגם בהמשך לתחומי העיסוק, שניכר גם בהבדלים המגדריים בישראל ופועל לרעת נשים, נצפה גם בקרב החברה החרדית, ושם אצל הגברים שנעדרים את ההשכלה המתמטית המוקדמת המספקת לשם השתלבות במקצועות המדעים, ההנדסה ומדעי המחשב.
ולמרות הבחירה בתחומי לימוד שאמורים יותר להלום את השכלתם, הנתונים עגומים: "חרף הסבסוד המוגבר שנועד לעזור לחרדים להשתלב באקדמיה, הלימודים במכללות ובחירה בתחומי לימוד פחות דורשניים – הרקע ההשכלתי החלש של החרדים מוביל לשיעור נשירה כפול משל עמיתיהם הלא־חרדים". כך, שיעור הנשירה של גברים חרדים שהתחילו ללמוד עד 2013 עומד על 47% - כפול משל היהודים הלא חרדים.
הפערים ההתחלתיים נדמים כה גבוהים כך שהם נשמרים גם כשנצבר וותק בעולם התעסוקה. כלומר, חרדי שממשיך לעבוד לאורך השנים אולי יכניס יותר כסף – אך כך יהיה גם אצל מקבילו מקבוצת היהודים הלא חרדים. "יחס ההכנסות בין הקבוצות זהה כמעט לאורך כל שנות הניסיון התעסוקתי, והכנסתו של המועסק החרדי עומדת על פחות מ-70% מזו של לא־חרדי בעל ניסיון תעסוקתי זהה (במונחי שנות ניסיון)", נכתב.
לפי המחקר, הענף הכלכלי הנפוץ ביותר בקרב גברים חרדים הוא חינוך, והרוב עובדים בישיבות ובבתי-ספר תורניים. בקרב גברים לא־חרדים הענף הנפוץ ביותר הוא ההייטק (אין המשמעות שרוב קבוצה זו מועסקת בהייטק כידוע, אלא שאם יש תחום בודד שמרכז את מספר העובדים הגדול ביותר – זה ההייטק). "למרות ההד הציבורי לתעסוקת חרדים בהיי-טק, בחינת הנתונים שנכון ל-2018 רק 4% מהגברים החרדים המועסקים עבדו בענף זה".
עוד נוגעים בניתוח גם בהבניות החברתיות בקרב החברה החרדים – ובשאיפה שהגברים יהיו אברכים שמקדישים את זמן ללימוד התורה. כ-75% מיוצאי מערכת החינוך החרדית המשיכו ללמידה בכוללים כאברכים, ורק כרבע לא המשיכו למוסדות אלה.
בהיותם בני 28, כ-98% מהאברכים ומהאברכים־לשעבר נשואים, ול־96% מהם יש ילדים – 2.9 בממוצע למשפחה. לעומת זאת, רק 41% מהלא־אברכים בגיל 28 נשואים, רק ל-36% יש ילדים, ומספר הילדים הממוצע שלהם הוא 0.7 בלבד. כלומר – מי שממשיך ללימודי הכולל מתמסד מהר יותר, ופוחתים הסיכויים שכבר ילך לרכוש מקצוע, גם אם בהמשך יעזוב את הכולל ויפרוש מלימוד התורה.
בפורום קהלת מגישים אמנם את המספרים – אך לא מתייחסים למהלכים שלא נעשו ואלה שצריכים להיעשות לתיקון המצב. הפרסום נעשה במקביל לפרישתה של יו"ר הקואליציה עידית סילמן מהממשלה, אך היוזמה של הממשלה לקידום הורדת גיל הפטור מגיוס מ-24 ל-21 מקובלת גם על החברה והמפלגות החרדיות – שמתנגדות למצב כיום בו צעיר חרדי חייב ללמוד בכולל עד גיל 24 אם אינו מעוניין לשרת בצבא, ועד אז אינו רשאי לעבוד. הסוגיה העלתה שאלות על מה שמכונה "שוויון בנטל", ושר הביטחון גנץ היה מהמתנגדים להורדה. בסופו של דבר סוכם כי בהמשך יועלה גיל הפטור, כשבתווך חרדים שיתחילו ללמוד יוכלו להשתחרר מהצבא בגיל 21 – גם אם התגייסו מאוחר ולא השלימו תקופת שירות.
הורדת גיל הפטור אמורה לסייע לחרדים לרכוש השכלה או מקצוע בגיל בו הלחץ עליהם להתמסד פחות גדול. כך יכנסו למעגל העבודה מוקדם יותר ויתכן שיצברו כישורים וניסיון שיאפשרו להם להשתכר ברמה גבוה יותר ולתרום לפריון. ואולם, גם בנקודה זו מהמחקר עולה כי עבור רוב הגברים החרדים יהיה זה מאוחר מדי, שכן עוד קודם לגיל הגיוס עליהם ללמוד רקע במקצועות הליבה אנגלית ומתמטיקה כדי להשתלב בלימודים לתארים מכניסים יותר.
והדבר כבר מביא אותנו למערכת החינוך בחברה החרדית, רובה הגדול פרטית ובבעלות המפלגות החרדיות. מדובר ברשת החינוך העצמאי עבור החרדים האשכנזים ומעיין החינוך התורני אצל אלה הספרדים. בשתי הרשתות אין חובת לימודי ליבה, אך התקצוב הממשלתי, שלא מטעם המפלגות ותורמיהן, מועבר כתלות בלימודי הליבה שהן כן מחליטות, באופן וולנטרי ללמד. ואולם הפיקוח אינו מספק והמדינה לא בודק ברמה מעמיקה דיה מה בדיוק מלמדים ברשתות אלה כשהן כוללות זאת תחת ההגדרה "ליבה".
הממשלה הנוכחית בוחנת תמיכה נוספת ברשתות החינוך הפרטיות בחברה החרדית בכפוף להישגים של תלמידיהם בתחומי הליבה (בחסידות בעלז אומרים כי היוזמה מקובלת עליהם) – אך הדבר יכול לעורר מחלוקת משפטית האם מדובר בהעדפה פסולה, ואם כך מדוע שבתי ספר פרטיים מהמגזרים האחרים לא יקבלו גם הם סבסוד שכזה, והרי אין זו כוונת המשורר.
המפלגות החרדיות מצדן אינן מעוניינות שיורחב החינוך החרדי הממלכתי, כלומר מיעוט המוסדות שכן שייכים למדינה ומלמדים ליבה באופן רחב יותר. בעבר התבטא ח"כ משה גפני מיהדות התורה בעד הקמה, בתוך מערכת החינוך העצמאית של המגזר, של מערך ללימודי חול. גם פה, אין מדובר בבתי ספר ממלכתיים.
רמת ההשכלה הנוכחית בקרב גברים ערבים ומכאן יכולת ההשתכרות שלהם לא מספקת להם תמריץ לצאת לעבוד לנוכח הסבסוד הממשלתי שיכולים אברכים שלומדים בכולל לקבל – הנחות בארנונה, בצהרוני ומעונות היום. כל אלה מהווים כביכול תמריצים שליליים, ועל כן שר האוצר ליברמן פעל לצמצמם במהלך שהקים עליו את המגזר החרדי בביקורת על כך שמדובר בצעד כוחני. בינתיים גם בבג"ץ השהו את היוזמה.
פחות מ-3% מהגברים החרדים שבשנת 2022 היו בני 22 עד 44 הם בעלי תעודת בגרות – ולא כל אלה שכן יש להם תעודת בגרות גם ניגשים לפסיכומטרי כדי ללמוד באוניברסיטה. פחות מ-2% מהגברים החרדים מהשנתונים שהוזכרו ניגשים לבחינה הפסיכומטרית עד גיל 30. רוב החרדים שכן הולכים ללמוד באקדמיה פונים למכללות, שכן רובם אינם משלימים בגרות וכאמור לא ניגשים לבחינה הפסיכומטרית. ובמכללות הם בוחרי בתחומי לימוד ממדעי החברה, חינוך, משפטים ועסקים ומדעי הניהול – "תחומים המתאפיינים בתשואה נמוכה יותר במונחי הכנסה לעומת תחומים שלא־חרדים לומדים", בכוונה למקצועות המחשב, ההנדסה והמדעים המדויקים.
כלומר, אותו הפער בתחומי הלימוד שמתרגם בהמשך לתחומי העיסוק, שניכר גם בהבדלים המגדריים בישראל ופועל לרעת נשים, נצפה גם בקרב החברה החרדית, ושם אצל הגברים שנעדרים את ההשכלה המתמטית המוקדמת המספקת לשם השתלבות במקצועות המדעים, ההנדסה ומדעי המחשב.
ולמרות הבחירה בתחומי לימוד שאמורים יותר להלום את השכלתם, הנתונים עגומים: "חרף הסבסוד המוגבר שנועד לעזור לחרדים להשתלב באקדמיה, הלימודים במכללות ובחירה בתחומי לימוד פחות דורשניים – הרקע ההשכלתי החלש של החרדים מוביל לשיעור נשירה כפול משל עמיתיהם הלא־חרדים". כך, שיעור הנשירה של גברים חרדים שהתחילו ללמוד עד 2013 עומד על 47% - כפול משל היהודים הלא חרדים.
הפערים ההתחלתיים נדמים כה גבוהים כך שהם נשמרים גם כשנצבר וותק בעולם התעסוקה. כלומר, חרדי שממשיך לעבוד לאורך השנים אולי יכניס יותר כסף – אך כך יהיה גם אצל מקבילו מקבוצת היהודים הלא חרדים. "יחס ההכנסות בין הקבוצות זהה כמעט לאורך כל שנות הניסיון התעסוקתי, והכנסתו של המועסק החרדי עומדת על פחות מ-70% מזו של לא־חרדי בעל ניסיון תעסוקתי זהה (במונחי שנות ניסיון)", נכתב.
לפי המחקר, הענף הכלכלי הנפוץ ביותר בקרב גברים חרדים הוא חינוך, והרוב עובדים בישיבות ובבתי-ספר תורניים. בקרב גברים לא־חרדים הענף הנפוץ ביותר הוא ההייטק (אין המשמעות שרוב קבוצה זו מועסקת בהייטק כידוע, אלא שאם יש תחום בודד שמרכז את מספר העובדים הגדול ביותר – זה ההייטק). "למרות ההד הציבורי לתעסוקת חרדים בהיי-טק, בחינת הנתונים שנכון ל-2018 רק 4% מהגברים החרדים המועסקים עבדו בענף זה".
עוד נוגעים בניתוח גם בהבניות החברתיות בקרב החברה החרדים – ובשאיפה שהגברים יהיו אברכים שמקדישים את זמן ללימוד התורה. כ-75% מיוצאי מערכת החינוך החרדית המשיכו ללמידה בכוללים כאברכים, ורק כרבע לא המשיכו למוסדות אלה.
בהיותם בני 28, כ-98% מהאברכים ומהאברכים־לשעבר נשואים, ול־96% מהם יש ילדים – 2.9 בממוצע למשפחה. לעומת זאת, רק 41% מהלא־אברכים בגיל 28 נשואים, רק ל-36% יש ילדים, ומספר הילדים הממוצע שלהם הוא 0.7 בלבד. כלומר – מי שממשיך ללימודי הכולל מתמסד מהר יותר, ופוחתים הסיכויים שכבר ילך לרכוש מקצוע, גם אם בהמשך יעזוב את הכולל ויפרוש מלימוד התורה.
בפורום קהלת מגישים אמנם את המספרים – אך לא מתייחסים למהלכים שלא נעשו ואלה שצריכים להיעשות לתיקון המצב. הפרסום נעשה במקביל לפרישתה של יו"ר הקואליציה עידית סילמן מהממשלה, אך היוזמה של הממשלה לקידום הורדת גיל הפטור מגיוס מ-24 ל-21 מקובלת גם על החברה והמפלגות החרדיות – שמתנגדות למצב כיום בו צעיר חרדי חייב ללמוד בכולל עד גיל 24 אם אינו מעוניין לשרת בצבא, ועד אז אינו רשאי לעבוד. הסוגיה העלתה שאלות על מה שמכונה "שוויון בנטל", ושר הביטחון גנץ היה מהמתנגדים להורדה. בסופו של דבר סוכם כי בהמשך יועלה גיל הפטור, כשבתווך חרדים שיתחילו ללמוד יוכלו להשתחרר מהצבא בגיל 21 – גם אם התגייסו מאוחר ולא השלימו תקופת שירות.
הורדת גיל הפטור אמורה לסייע לחרדים לרכוש השכלה או מקצוע בגיל בו הלחץ עליהם להתמסד פחות גדול. כך יכנסו למעגל העבודה מוקדם יותר ויתכן שיצברו כישורים וניסיון שיאפשרו להם להשתכר ברמה גבוה יותר ולתרום לפריון. ואולם, גם בנקודה זו מהמחקר עולה כי עבור רוב הגברים החרדים יהיה זה מאוחר מדי, שכן עוד קודם לגיל הגיוס עליהם ללמוד רקע במקצועות הליבה אנגלית ומתמטיקה כדי להשתלב בלימודים לתארים מכניסים יותר.
והדבר כבר מביא אותנו למערכת החינוך בחברה החרדית, רובה הגדול פרטית ובבעלות המפלגות החרדיות. מדובר ברשת החינוך העצמאי עבור החרדים האשכנזים ומעיין החינוך התורני אצל אלה הספרדים. בשתי הרשתות אין חובת לימודי ליבה, אך התקצוב הממשלתי, שלא מטעם המפלגות ותורמיהן, מועבר כתלות בלימודי הליבה שהן כן מחליטות, באופן וולנטרי ללמד. ואולם הפיקוח אינו מספק והמדינה לא בודק ברמה מעמיקה דיה מה בדיוק מלמדים ברשתות אלה כשהן כוללות זאת תחת ההגדרה "ליבה".
הממשלה הנוכחית בוחנת תמיכה נוספת ברשתות החינוך הפרטיות בחברה החרדית בכפוף להישגים של תלמידיהם בתחומי הליבה (בחסידות בעלז אומרים כי היוזמה מקובלת עליהם) – אך הדבר יכול לעורר מחלוקת משפטית האם מדובר בהעדפה פסולה, ואם כך מדוע שבתי ספר פרטיים מהמגזרים האחרים לא יקבלו גם הם סבסוד שכזה, והרי אין זו כוונת המשורר.
המפלגות החרדיות מצדן אינן מעוניינות שיורחב החינוך החרדי הממלכתי, כלומר מיעוט המוסדות שכן שייכים למדינה ומלמדים ליבה באופן רחב יותר. בעבר התבטא ח"כ משה גפני מיהדות התורה בעד הקמה, בתוך מערכת החינוך העצמאית של המגזר, של מערך ללימודי חול. גם פה, אין מדובר בבתי ספר ממלכתיים.
רמת ההשכלה הנוכחית בקרב גברים ערבים ומכאן יכולת ההשתכרות שלהם לא מספקת להם תמריץ לצאת לעבוד לנוכח הסבסוד הממשלתי שיכולים אברכים שלומדים בכולל לקבל – הנחות בארנונה, בצהרוני ומעונות היום. כל אלה מהווים כביכול תמריצים שליליים, ועל כן שר האוצר ליברמן פעל לצמצמם במהלך שהקים עליו את המגזר החרדי בביקורת על כך שמדובר בצעד כוחני. בינתיים גם בבג"ץ השהו את היוזמה.
