לארי אליסון (גרוק)לארי אליסון (גרוק)

הילד היתום והעני שהפך לאיש העשיר בעולם - סיפור חייו של לארי אליסון

התחנות בדרך, הכישלונות, התובנות - "יש לי את כל החסרונות הדרושים להצלחה; הרגשתי שאני צריך להוכיח את עצמי כל יום. זה יצר בי רעב שלא נרגע לעולם"; החבר סטיב ג'ובס, המנכ"לית צפרא כץ והדרך ל-400 מיליארד דולר

מנדי הניג | (4)

זה היום של לארי אליסון. הוא הרוויח היום 100 מיליארד דולר במקביל לנסיקה המדהימה במניית אורקל והפך לאיש העשיר בעולם. ההתחלה היתה קשה מאוד. הסיפור שלו השראה לאנשים שמתחילים מלמטה. השראה ליזמים. הרעב שלו להצלחה מעורר קנאה, היכולות שלו פנומנליות. הביצועים שלו מרשימים ומוכיחים שהכישלונות הם השיעורים הטובים ביותר להצלחה. קבלו את הדרך של אליסון מילד יתום ועני לאיש העשיר בעולם.   

לארי ג'וזף אליסון נולד ב-17 באוגוסט 1944 בברונקס, ניו יורק, לעולם שלא רצה אותו. אמו, ססיל, הייתה נערה בת 19 שלא יכלה לגדל אותו. אביו הביולוגי היה טייס קרב של חיל האוויר האמריקני, אך נעלם עוד לפני הלידה. כבר ברגעיו הראשונים היה לארי ילד "דחוי".

בגיל תשעה חודשים בלבד חלה בדלקת ריאות קשה. אמו הצעירה, נואשת וחסרת תמיכה, החליטה למסור אותו לאחותה לואיז ולבעלה לואיס אליסון - זוג יהודים משיקגו. הם אימצו אותו כאילו היה בנם. אבל תחושת היתמות ליוותה אותו לאורך ילדותו והעצימה כשאימו החורגת נפטרה.  

 שיקגו של שנות ה-40-50 הייתה אז עיר תעשייתית קשה, כשהשכונות היו מחולקות אתנית - איטלקים, אירים, יהודים. משפחת אליסון חיה בדרום העיר, בסביבה יהודית מסורתית. מצד אחד, ערכים של חריצות והשכלה; מצד שני, קשיחות.

לארי גדל בידיעה עמומה שהוא לא בדיוק "שייך". אביו המאמץ, לואיס, היה מהנדס חשמל מתוסכל שלא הצליח להגשים את חלומותיו. הוא דרש מצוינות אך לא האמין בבנו המאומץ. "אתה הטעות הגדולה של חיינו", נהג לומר. שנים מאוחר יותר סיפר לארי: "כשהאדם שאמור להאמין בך הכי הרבה אומר לך שאתה טעות - אתה מפתח עקשנות להוכיח לו שהוא טועה".


ילדות קשה

בבית הספר התקשה להשתלב. הוא לא היה תלמיד מצטיין, אלא ילד מרדן, עם נטייה לקטטות. הוא אהב לשאול שאלות "מעצבנות" למורים, בעיקר שאלות של "למה". כבר אז ניכרה אצלו הסקרנות הטכנולוגית, אבל היא עטפה במרדנות ובזלזול במוסכמות.

בגיל 12 גילה את "האהבה לים" באגם מישיגן. שיט הפך למפלט. הוא בילה שעות ארוכות עם סירות קטנות, לומד לשלוט בגלים. "כשהייתי על המים, הרגשתי חופשי - לא ילד מאומץ, לא טעות. רק אני והרוח", סיפר שנים לאחר מכן. אהבתו לשיט תהפוך בהמשך לסמל של חייו האישיים.

קיראו עוד ב"גלובל"

בגיל 15 חווה טרגדיה נוספת - מות אמו המאמצת לואיז ממחלה קשה. מותה ריסק את תחושת היציבות הדלה שהייתה לו. "הייתי לבד בעולם", אמר ודיבר על יתמות כפולה.  

לארי ניסה פעמיים לימודים אקדמיים. תחילה באוניברסיטת אילינוי - למד פיזיקה ומתמטיקה, אך נשר אחרי שנה. לאחר מכן ניסה את אוניברסיטת שיקגו, שם למד פילוסופיה, אך פרש גם משם.

הוא מעולם לא סיים תואר. לימים אמר בציניות: "הקולג' לא היה בשבילי. לא רציתי ללמוד על דברים, רציתי ליצור אותם. אני חושב שאפילו אם הייתי נשאר - לא הייתי הופך למדען, אלא ליזם בכל מקרה."

לארי  הסתיר שהילדות הקשה עיצבה אותו. באחד הראיונות אמר: "הרגשתי שאני צריך להוכיח את עצמי כל יום. זה יצר בי רעב שלא נרגע לעולם."

ציטוט אחר, שנכנס להיסטוריה: "יש לי את כל החסרונות הדרושים להצלחה."

במובן מסוים, תחושת הדחייה הפכה לדלק. הפחד להיכשל - או גרוע מזה, להיות "כישלון" - הפך למוטיבציה אינסופית.


צעדים ראשונים - הכניסה לעולם המחשוב

בשנות ה-60 אמריקה סערה: תנועות זכויות האזרח, מרד הנעורים, תעשיות חדשות. עמק הסיליקון עוד לא היה מה שאנחנו מכירים היום, אלא אוסף חברות צעירות שהחלו לערער את ההגמוניה של IBM.

לארי, בן עשרים ומשהו ללא תואר, עבד בעבודות מזדמנות: נהג מונית, פועל בניין, מוכר ביטוח. אבל משהו בער בו.

הצעד הראשון - Amdahl - ב-1966 עבר לקליפורניה. העבודה הראשונה שלו בתחום הייתה ב-Amdahl Corporation - חברה שניסתה לבנות מחשבים תואמי IBM. שם למד את יסודות התכנות המתקדם. הוא גילה את עצמו מחדש: לראשונה הרגיש שהוא במקום שבו כישוריו יכולים לפרוח.

Ampex - המפגש הגורלי - ב-1969 הצטרף ל-Ampex, חברה שפיתחה מערכות אחסון נתונים. שם פגש שני אנשים ששינו את חייו: בוב מיינר - מהנדס מבריק, ואד אוייטס - איש מכירות כריזמטי. יחד הם עבדו על פרויקט לבניית מסד נתונים לחיל האוויר האמריקני. באותה תקופה נחשפו למאמר של אדגר קוד מ-IBM, שהציג את רעיון "מסד הנתונים". עבור אליסון זו הייתה התגלות. "קראתי את המאמר של קוד והבנתי - זה העתיד. למה לא לקחת את זה ולהפוך אותו למוצר שכל אחד יוכל להשתמש בו?".


הוא לא הסתפק בעבודה כשכיר. כבר אז אמר לחבריו: "אני לא אוהב לעבוד בשביל מישהו אחר. זה מרגיש כמו להיות כלוא. אני רוצה להיות זה שמכתיב את הכללים." באותן שנים חי בצניעות. הוא שכר דירות קטנות, אך חלם בגדול. כל פרויקט קטן היה עבורו הכנה למסע אמיתי.

מספר כישלונות עד להצלחה

ב-1970 ניסה ליזום פרויקט עצמאי קטן לפיתוח תוכנה לניהול מידע. המיזם נכשל. אבל מבחינתו זה היה רק שיעור. "כישלון הוא לא סוף, אלא תיקון מסלול," אמר לימים. הוא ניסה שוב ושוב, נפל, קם, למד.

עד אמצע שנות ה-70 כבר היה לו רעיון מגובש: לבנות מסד נתונים רלציוני מסחרי, שיתחרה ישירות ב-IBM. הוא שכנע את בוב מיינר ואת אד אוייטס להצטרף אליו.

ב-1977, כשהיה בן 33, הקימו שלושתם את Software Development Laboratories. ההשקעה הראשונית - 1,200 דולר. "הגעתי לסיליקון ואלי עם כיס ריק אבל עם חלום גדול," אמר. "העבודה הייתה הכול בשבילי. לא עניין אותי כסף או מעמד - רק להוכיח שאנחנו יכולים לעשות משהו שונה."


לידת אורקל - מהימור קטן לאימפריה טכנולוגית

החזון של החברה של השלושה היה מהפכני: לקחת את הרעיונות של אדגר קוד מ-IBM על מסדי נתונים ולהפוך אותם למוצר מסחרי זמין לכל עסק. באותם ימים IBM כבר עבדה על פרויקט ניסיוני בשם System R, אבל התכוונה לשמור אותו כחלק ממערכותיה הפנימיות בלבד. אליסון ראה הזדמנות: "IBM המציאה את הרעיון, אבל אנחנו נהיה הראשונים שנמסחר אותו".

מקור השם "Oracle"

שם המוצר הראשון היה Oracle V2. מדוע "V2" ולא V1? כדי להיראות אמינים יותר מול הלקוחות, כאילו זו כבר הגרסה השנייה. השם "Oracle" נלקח ישירות מפרויקט סודי של ה-CIA שאליסון עבד עליו ב-Ampex. המשמעות הסמלית לא נעלמה מעיניו: אורקל - מגדת עתידות, מקור של ידע. זה היה בדיוק מה שהוא רצה למכור לעולם העסקי: כוח לדעת.

הלקוח הראשון - ה-CIA - באופן אירוני, הלקוח הראשון של אורקל היה אותו גוף שהעניק השראה לשם - ה-CIA. הם חיפשו מערכת לניהול כמויות עצומות של מידע, ו-Oracle V2 נתנה מענה ראשוני. זו הייתה נקודת מפנה: אם ה-CIA, אחד הגופים הקפדניים בעולם, מוכן להשתמש במוצר, גם חברות עסקיות יתחילו להאמין.

מהפכת ה-SQL - אחת ההברקות המרכזיות של אורקל הייתה התמיכה המוקדמת ב-SQL - שפת שאילתות מובנית לניהול נתונים. בזמן שחברות אחרות חשבו ש-SQL היא תיאוריה בלבד, אליסון דחף להטמיע אותה. "האמנתי ש-SQL הולכת להיות השפה הגלובלית של המידע," סיפר שנים מאוחר יותר. ההחלטה הזו הפכה את אורקל לאבן יסוד בתעשייה.

שנות הצמיחה הראשונות - ב-1979 כבר מכרה החברה גרסאות מסחריות ראשונות. ב-1982 שינתה שם ל-Oracle Systems Corporation. המכירות צמחו, החברה גייסה עובדים, והמוצר שודרג לגרסאות חדשות (Oracle V3, V4, V5).

המשקיעים החלו להתעניין. באותן שנים, בעמק הסיליקון, חברות כמו אפל, מיקרוסופט וסאן כבר פרחו. אורקל התמקמה כ"אחות הפחות זוהרת" - חברה שמספקת תשתיות מאחורי הקלעים. אבל אליסון הבין את הערך האסטרטגי: "מי ששולט בנתונים - שולט בעולם העסקי."

ההנפקה בוול סטריט - במרץ 1986 אורקל הונפקה בנאסד"ק וגייסה 31.5 מיליון דולר. זה היה אירוע מכונן. המניה הוכפלה ביום הראשון. אליסון הפך למיליונר רשמי, אך לא נח לרגע. "ההנפקה לא הייתה סוף - היא הייתה התחלה. עכשיו היה עלינו להצדיק את האמון."

כבר אז נודע על הסגנון האגרסיבי של אורקל. אנשי מכירות קיבלו יעדים כמעט בלתי אפשריים, והמנטרה הייתה "מכור בכל מחיר". אליסון דרש נאמנות חסרת פשרות. "אנחנו לא כאן כדי להיות חביבים," אמר, "אנחנו כאן כדי לנצח."


 המשבר של 1990 - רגע לפני התרסקות

בסוף שנות ה-80 נראה היה שאורקל בלתי ניתנת לעצירה. ההכנסות זינקו, החברה התרחבה בעולם, והמוצרים החדשים כבשו את השוק. אבל מתחת לפני השטח התבשלה קטסטרופה.

מדיניות המכירות המסוכנת - כדי להראות צמיחה מהירה, הנהיגה אורקל שיטה אגרסיבית: אנשי מכירות עודדו לדווח על עסקאות שעדיין לא נסגרו בפועל. כך הופיעו בדוחות הכנסות "עתידיות" כאילו הן כבר התקבלו. במשך זמן מה זה יצר רושם של הצלחה מסחררת. אבל כשהלקוחות דחו תשלומים או ביטלו חוזים, המציאות הכואבת התפוצצה.

ב-1990 פרסמה אורקל אזהרת רווח קשה. המניה התרסקה מ-15 דולר ל-2 דולר בלבד. החברה פיטרה כ-4000 עובדים - כמעט 10% מהכוח. אנליסטים חזו קריסה מוחלטת. IBM ומיקרוסופט חגגו לאיד.

אליסון הודה: "זה היה הכישלון הגדול ביותר שלי. הרגשתי שאני מאבד שליטה על החלום שבניתי."

בתוך החברה שררה אווירת פחד. עובדים סיפרו שאליסון הסתובב במסדרונות כאריה פצוע, זועף ונחוש. חלק מהדירקטורים רצו להחליפו. אבל הוא סירב לוותר. "אני מוכן להפסיד הכול," אמר לאנשיו, "אבל לא לוותר."

הלקחים הקשים - המשבר אילץ את אליסון לשנות גישה. הוא הבין שתרבות מכירות אגרסיבית ללא בקרה עלולה להרוס את החברה. אורקל החלה להשקיע יותר בפיתוח מוצר יציב, פחות בהבטחות מוגזמות.

ב-1992 הושקה Oracle7. זו הייתה נקודת המפנה: מסד נתונים חזק, יציב, עם תכונות מתקדמות כמו טרנזקציות ומולטימדיה. המוצר כבש את השוק והחזיר את האמון. בתוך שנתיים ההכנסות הוכפלו.

אליסון אמר: "המשבר של 1990 לימד אותי שהכישלונות הם המורים הטובים ביותר. זה היה כמעט סוף - אבל הפך להתחלה חדשה."



שנות ה-90 - צמיחה מחודשת ומלחמות עסקיות

העשור הזה עמד בסימן עימותים מתוקשרים מול מתחרים:

IBM ניסתה להחזיר לעצמה את ההובלה עם DB2. אליסון תקף אותה ישירות: "IBM לא מבינה - העולם זז קדימה ואנחנו מובילים אותו."

מיקרוסופט עם ה-SQL Server שלה שהלך וצבר פופולריות, בעיקר בקרב עסקים קטנים ובינוניים. אליסון לגלג עליו: "זה נחמד אם אתה מנהל חנות צעצועים, לא אם אתה מנהל בנק עולמי."

SAP החלה לכבוש את תחום ה-ERP. אליסון פתח בקמפיין פרובוקטיבי שכותרתו "SAP = Stop All Progress".

בסוף שנות ה-90, עם בועת הדוט-קום, נרשם ביקוש חסר תקדים למערכות ניהול נתונים. אתרי אינטרנט חדשים, מסחר מקוון, פורטלים - כולם נזקקו למאגרי מידע אמינים. אורקל סיפקה את התשתית.

ב-1999 הושקה Oracle8i, גרסה שהותאמה במיוחד לאינטרנט. הסיומת "i" סימלה Internet, והמסר היה ברור: אורקל היא מסד הנתונים של עידן האינטרנט. אליסון הכריז אז: "האינטרנט הוא המהפכה הגדולה ביותר מאז החשמל. מי שלא יהיה שם - יישאר מאחור."




שנות ה-2000 - עידן הרכישות וההתרחבות הגלובלית

עם כניסת המאה ה-21, אורקל כבר הייתה ענקית תוכנה עולמית, אבל אליסון רצה יותר. המטרה שלו הייתה ברורה: להפוך את אורקל למובילה מוחלטת בכל תחום של תוכנה ארגונית. ב-2004 ניהלה אורקל את אחד הקרבות העסקיים המתוקשרים ביותר בהיסטוריה של עמק הסיליקון. היא ניסתה להשתלט בכוח על PeopleSoft, מתחרה גדולה בתחום ה-ERP. במשך שנה וחצי התנהל מאבק משפטי ותקשורתי. בסופו של דבר, אורקל ניצחה ורכשה את PeopleSoft ב-10.3 מיליארד דולר.

רכישת Siebel Systems - ב-2006 רכשה אורקל את Siebel Systems ב-5.8 מיליארד דולר. זו הייתה כניסה משמעותית לשוק ניהול קשרי הלקוחות (CRM), שבו Salesforce החלה לעלות.

ב-2008 באה רכישת BEA Systems ב-8.5 מיליארד דולר, שחיזקה את אורקל בתחום ה-Middleware, שכבת התוכנה שמקשרת בין מערכות שונות.

ב-2010 ביצעה אורקל את אחת העסקאות החשובות בתולדותיה: רכישת Sun Microsystems ב-7.4 מיליארד דולר. העסקה העניקה לה את Java, שפת התכנות הפופולרית ביותר בעולם, ואת Solaris, מערכת הפעלה לשרתים, וכן קו מוצרי חומרה.

העסקה הזו סימנה מעבר של אורקל מחברת תוכנה נטו לחברת טכנולוגיה אינטגרטיבית, עם חומרה ותוכנה גם יחד. אליסון התגאה: "עכשיו אנחנו יכולים לספק ללקוח את כל החבילה - מהצ'יפ ועד האפליקציה."

הרכישות האלו נועדו לבנות אקוסיסטם מלא של תוכנה ארגונית: ERP, CRM, Middleware, בסיסי נתונים, ואפילו חומרה. אליסון הסביר: "העולם העסקי רוצה ספק אחד. אנחנו נהיה אותו ספק."

במקביל, החל העימות המתוקשר מול מארק בניוף,  שהיה באורקל וייסד את Salesforce. בניוף דחף את הרעיון של תוכנה בענן כעתיד. אליסון, לפחות בתחילה, זלזל: "הענן זה בסך הכול שם חדש לשרתים ישנים."

אבל בהמשך הבין שטעה, והחלה תקופה חדשה - המעבר לענן.


המעבר לענן - מהספקנות להשתלטות

אליסון כאמור היה ספקן בקשר לענן, אבל כשהבין שהלקוחות אוהבים את מודל התשלום החודשי והיכולת להתרחב בקלות, הוא שינה אסטרטגיה. "הייתי סקפטי – אבל אז ראיתי את המספרים. והמספרים לא משקרים," הודה בראיון ב-2013.

ב-2012 הכריזה אורקל רשמית על שירותי הענן הראשונים שלה. המהלך התקבל בספקנות, החברה נחשבה כבדה ומסורתית. אבל אליסון התעקש. ב-2016 הושקה Oracle Cloud Infrastructure (OCI) דור שני, עם דגש על אבטחה, ביצועים גבוהים ועלות נמוכה. אליסון הכריז: "אנחנו נבנה ענן מהיר יותר, בטוח יותר וזול יותר מאמזון." זו היתה יריית הפתיחה בקרב מול AWS של ג'ף בזוס, שעד אז שלטה ללא עוררין.

הבידול של אורקל בענן - בזמן שאמזון וגוגל פנו בעיקר לסטארט-אפים וחברות טכנולוגיה צעירות, אורקל התמקדה בארגונים גדולים, גופים ממשלתיים, בנקים וחברות בריאות. היא הציעה לא רק תשתיות (IaaS) אלא גם פלטפורמות ניהול נתונים, ERP בענן, HCM ו-SCM.

אחד הרגעים הזכורים היה ב-2016, כשאליסון עלה לבמה בכנס Oracle OpenWorld ואמר: "אמזון גמרה. אנחנו הולכים לעבור אותה." זו הייתה הצהרה נועזת. אמזון המשיכה לצמוח בקצב מסחרר, אבל המסר היה שאורקל לא מתכוונת לוותר.

במהלך העשור נבנו עשרות דאטה סנטרים של אורקל ברחבי העולם. החברה חתמה על חוזים עם ממשלת ארה"ב, צבאות אירופה, בנקים בסין, ותאגידי ענק באפריקה ובאמריקה הלטינית. עד סוף שנות ה-2010 הייתה אורקל במקום השלישי בשוק הענן אחרי AWS ו-Azure, אך בנישה שלה, של לקוחות ענק שמחפשים אמינות, היא הפכה לשחקנית דומיננטית.


הבריאות והבינה המלאכותית - מנועי הצמיחה החדשים

אם שנות ה-2010 היו עידן הענן, הרי ששנות ה-2020 הן עידן ה-AI והבריאות הדיגיטלית.

ב-2020, עם התפרצות הקורונה, קיבלה אורקל הזדמנות נדירה. ממשלת ארה"ב בחרה בה להקים מערכת לניהול החיסונים, מעקב אחרי מלאי, הפצה, תיעוד חיסונים. הפרויקט היה מורכב ומבוקר, אבל הוא הציב את אורקל בלב מערכת הבריאות האמריקנית. אליסון אמר אז: "אם אנחנו יכולים לנהל טריליוני עסקאות פיננסיות ביום, נוכל גם לנהל נתוני בריאות של אומה שלמה."

ב-2022 ביצעה אורקל את אחת העסקאות הגדולות בתולדותיה: רכישת Cerner, ספקית מערכות רשומות רפואיות אלקטרוניות, ב-28 מיליארד דולר. המהלך סימן כניסה בגדול לשוק הבריאות. אליסון הסביר: "מערכת הבריאות היא השוק החשוב ביותר בעולם. המידע שם הוא קריטי. עם הענן שלנו והטכנולוגיה של Cerner, נוכל להציל חיים."


ב-2017 השיקה אורקל את Autonomous Database, מסד נתונים שמנהל את עצמו באמצעות למידת מכונה. ב-2024 הושקה הגרסה החדשה 23ai, עם בינה מלאכותית מובנית. היא מאפשרת ללקוחות להריץ שאילתות בשפה טבעית, לחזות בעיות, ולתקן תקלות עוד לפני שהן מתרחשות. אליסון הכריז: "זה כמו להחזיק רובוט שינהל עבורך את המידע. זה יחסוך מיליארדים בשעות עבודה."


האיש העשיר בעולם


אורקל המשיכה להתקדם ולצמוח, אבל היום - 10 בספטמבר ייזכר לעד. ב-9 בספטמבר אחרי המסחר החברה פרסמה דוחות כספיים מצוינים ודיווחה על הזמנות ענקיות ממובילות ה-AI. אליסון חגג בשיחה עם אנליסטים את ההצלחה והסביר איך הוא רואה את ההמשך - האנליסטים - "וואוו; אירוע נדיר" מה אמר לארי אליסון שהזניק את אורקל ב-27%? קריאת חובה. המניה טסה ב-42%, לארי אליסון הרוויח ביום אחד מעל 100 מיליארד דולר והפך לאיש העשיר בעולם עם שווי של כ-390 מיליארד דולר. 


החיים האישיים של אליסון מטלטלים. הוא דמות צבעונית, גרוש ארבע פעמים, אוהב לחיות על הים או באי שרכש, טייס וחסיד של תרבות הסמוראי היפנית. 

אהבתו לשיט נולדה כבר בילדותו באגם מישיגן. בבגרותו הפכה לסמל של אורח חייו. במשך שנים החזיק יאכטות ענק, שהמפורסמת שבהן היא Rising Sun, אחת היאכטות הפרטיות הגדולות בעולם, באורך 138 מטר. ב-2010 השקיע מאות מיליוני דולרים.

מלבד האי לנאי בהוואי, שבו השקיע מיליארדים, אליסון רכש גם אחוזות ענק בקליפורניה, ביפן ובמקומות נוספים.

הוא טייס מוסמך ומחזיק אוסף מטוסים, כולל מטוסי קרב משוחזרים מדגמי מלחמת העולם השנייה. תחביב זה מצביע על משיכתו למהירות, סיכון ושליטה.

אליסון נישא ארבע פעמים, וכל הנישואין הסתיימו בגירושין. יש לו שלושה ילדים, שחלקם נכנסו לתחום ההשקעות והקולנוע. חייו הרומנטיים זכו לחשיפה תקשורתית רבה

אחת ההשפעות הבולטות על חייו היא התרבות היפנית. אליסון אימץ פילוסופיה של סמוראי, משמעת, נאמנות, אומץ. בביתו יש ספריית זן גדולה, והוא מצטט לעיתים קרובות עקרונות בושידו.“אני מאמין שהחיים הם קרב מתמשך. צריך לקום כל יום מוכן להילחם. זו לא מטאפורה - זו דרך חיים”.


השותפים למסע

בוב מיינר - המהנדס הגאון

מייסד שותף, המוח הטכנולוגי מאחורי הגרסאות הראשונות של אורקל. אליסון תמיד אמר עליו: "אני הייתי האיש עם הפה הגדול, בוב היה האיש שגרם לזה לעבוד." מיינר נפטר מסרטן ב-1994, ואיבד את מקומו כקול מאזן לצידו של אליסון.

אד אוייטס - איש המכירות

אחראי על הבאת החוזים הראשונים עם ה-CIA ולקוחות גדולים נוספים. פחות מוכר בציבור, אבל קריטי בשלבים הראשונים.

צפרא כץ – "המוח הפיננסי"

הצטרפה לאורקל ב-1999. היא הובילה את אסטרטגיית הרכישות האגרסיביות. ב-2014 מונתה למנכ"לית משותפת, ומ-2019 למנכ"לית יחידה. אליסון אמר עליה: "צפרא היא אחת המוחות העסקיים החריפים ביותר שראיתי. היא יודעת איך להפוך מספרים ליתרון אסטרטגי."

צפרא כץ
צפרא כץ - קרדיט: טוויטר


מארק הרד - השותף שנפטר

לשעבר מנכ"ל HP, הצטרף לאורקל ב-2010 והיה מנכ"ל משותף לצד כץ. נחשב ליד ימינו של אליסון, עד שנפטר ממחלה ב-2019.

סטיב ג'ובס – החבר הקרוב

ידידות נדירה קשרה בין שני ענקי הטכנולוגיה. אליסון היה חבר אישי קרוב של ג'ובס, ואף שקל לרכוש את אפל ב-1995 כדי להציל אותה. "סטיב היה אחי," אמר אחרי מותו, "שנינו חלקנו תשוקה לשנות את העולם."

מארק בניוף - התלמיד שהפך ליריב

בן-אוף עבד תחת אליסון באורקל בשנות ה-80, אך עזב והקים את Salesforce. הוא הפך ליריב עסקי עיקש, אך גם נשאר "בן חורג" מבחינה רגשית. "מארק למד ממני איך להיות אגרסיבי," אמר אליסון פעם בחיוך.



מה הוא אמר - ציטוטים של אליסון

על ילדותו אמר ב-2002: "הייתי בטוח שאני כלום. אבל זה מה שגרם לי להיות מישהו. הפחד להיות חסר ערך היה הדלק שלי."

בהרצאה לסטודנטים ב-2016: "אל תחששו לנשור מהקולג'. לפעמים זה הדבר הכי טוב שיקרה לכם. אני נכשלתי כל כך הרבה פעמים - עד שזה הפסיק להפחיד אותי."

על השנים ב-Ampex: "זה היה המקום שבו הבנתי איך צוות קטן יכול לנצח ענק כמו IBM. זה היה בית הספר האמיתי שלי."

במסיבת עיתונאים ב-1991 שאלו אותו אם הוא חושש שיאבד את החברה. תשובתו הייתה: "הפחד מכישלון הוא מה שהביא אותי עד כאן. אז לא, אני לא מפחד - אני פשוט עובד קשה יותר."

עובדים סיפרו שבאותן שנים היה ישן במשרד ימים רצופים, אוכל פיצה קרה ועובד על קוד בעצמו. הוא רצה להראות לכולם שהוא לא רק מנהל - הוא גם מהנדס.

בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" אמר: "כשהמניה ירדה ל-2 דולר, זה היה רגע של השפלה. אבל ידעתי שאם נשרוד - נהפוך לחזקים פי כמה."

"כשאתה מחדש, תהיה מוכן שכולם יגידו שאתה משוגע."

"אם אתה עושה מה שכולם עושים – תפסיד. הדרך היחידה לנצח היא להיות שונה."

"הפחד מכישלון הוא הדלק להצלחה יוצאת דופן."

"יש לי את כל החסרונות הדרושים להצלחה."

"אנחנו לא מוכרים מוצרים – אנחנו מוכרים יתרון תחרותי."

"אני לא מפחד מכישלון. אני מפחד להיות כישלון."

"AI הוא ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית."


תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    סיפור חיים מרשים (ל"ת)
    אורי 10/09/2025 22:51
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    כשיצא מהעולם הוא הוא ישאר בלי סנט בכיס כמו שהעני הכי גדול בעולם יצא (ל"ת)
    שלמה 10/09/2025 22:49
    הגב לתגובה זו
  • ומה זה קשור (ל"ת)
    אנונימי 10/09/2025 22:51
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    איזה יופי תענוג לקרוא (ל"ת)
    אנונימי 10/09/2025 22:16
    הגב לתגובה זו
אנטליה טורקיה (AI)אנטליה טורקיה (AI)

קריסת התיירות בטורקיה: 3 מיליארד דולר הפסדים, 30% ירידה באנטליה ובריחה המונית ליוון

אינפלציה של 33.5% הורסת את היתרון של הלירה החלשה;  מלונות מחזיקים מעמד עם "הכול כלול" בזמן שעסקים קטנים קורסים;  1.5 מיליון טורקים נוטשים לטובת האיים היווניים; מאנטליה ועד איסטנבול: המספרים שמטלטלים את הענף שמניב 12% מהתמ"ג

עמית בר |
נושאים בכתבה תיירות טורקיה

ענף התיירות הטורקי, שהיווה במשך עשורים את אחד מעמודי התווך של הכלכלה המקומית, נמצא בצניחה חופשית. הנתונים העדכניים מציירים תמונה קשה: ירידה של 5% במספר התיירים הזרים ביולי, צניחה של 30% במבקרים באנטליה ברבעון הראשון, והפסדים צפויים של 3 מיליארד דולר בהכנסות השנתיות. מדובר ברעידת אדמה כלכלית עבור מדינה שבה התיירות מהווה 12% מהתמ"ג ומעסיקה מעל 3 מיליון עובדים.

המשבר מתבטא בירידה חדה במספרים: גרמניה, שהיא השוק הגדול ביותר של מבקרים, רשמה ירידה של 8%, בריטניה 10%, וארצות הברית צנחה ב-22%. אבל מעבר לסטטיסטיקה היבשה, מדובר בסיפור של ענף שלם שמתמוטט תחת העומס של אינפלציה דוהרת, אסונות טבע חוזרים ומדיניות כלכלית כושלת עם תדמית שהולכת ונהית בעייתית יותר לעולם המערבי - ארדואן נגד להקת בנות - "לבוש ומעשים לא הולמים". ארדואן נלחם באופוזיציה הליברלית, שם מנהיגים שלה בכלא, ומדבר יותר ויותר על קיצוניות דתית. זה עלול להפחיד את התיירים.

וכל זה קורה כשטורקיה נתפסת זולה מאוד. המטבע שלה איבד מעל%5 ב-20 שנה, אלא שהאינפלציה של 335 שהיא אומנם בירידה, מחסלת את היתרון התחרותי. משפחה של ארבעה משלמת כיום 150-200 דולר ללילה במלון בינוני באנטליה, לעומת 100-130 דולר לפני כשלוש שנים. 

המודל של "הכול כלול": כך שורדים המלונות הגדולים בזמן שהמסעדות המקומיות נסגרות

הפתרון שמחזיק את הענף בחיים הוא דווקא מודל הכל כלול. המלונות מרכיבים חבילות מיוחדות לתיירים רוסים כדי לשמור על תפוסה גבוהה. השוק הרוסי, שמהווה 14% מהמבקרים, נשאר יציב יחסית בזמן שהאירופים בורחים.

אבל יש לזה מחיר כבד. המודל יוצר "בועה" שבה התיירים לא יוצאים מהמלון ולא מוציאים כסף בכלכלה המקומית. התוצאה: בעלי עסקים קטנים באנטליה מדווחים על ירידה של 40% במכירות. מסעדות משפחתיות נסגרות, חנויות מזכרות מורידות תריסים, ומדריכי טיולים מקומיים נשארים ללא עבודה.