שאלה של פרשנות

מאת: נדב הכהן, רו"ח

המאמר עוסק בשאלה מהו הדין הראוי כאשר פקיד השומה גיבש את החלטתו במהלך שנה מיום הגשת ההשגה, אך המועד שבו נשלח לנישום הצו (המתחייב מאותה החלטה) חרג מתחום אותה שנה.
עו"ד לילך דניאל |

באחת הרשימות הקודמות עסקנו במועד ההתיישנות השומה לאחר הגשת השגה, לאור הוראות סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה.

נזכיר כי בהתאם להוראות הסעיף האמור יראו את ההשגה שהגיש הנישום כנגד השומה כאילו נתקבלה, אם בתוך "תקופת ההתיישנות" של הדוח השנתי, או בתום שנה מיום הגשת ההשגה, לפי המאוחר שבהם, לא הושג הסכם לגבי השומה שבמחלוקת ולא השתמש פקיד השומה בסמכותו - בהעדר הסכם - לקבוע את המס בצו.

השאלה שמתעוררת בהקשר זה, מעת לעת, הינה בדבר הדין הראוי כאשר פקיד השומה גיבש את החלטתו במהלך השנה מיום הגשת ההשגה, אך המועד שבו נשלח לנישום הצו (המתחייב מאותה החלטה) חרג מתחום אותה שנה.

נראה כי בית המשפט העליון יידרש להכריע בקרוב בשאלה זו, שכן לפי עמדתה של השופטת מרים מזרחי, מבית המשפט המחוזי בירושלים, המועד הקוטע את "מרוץ ההתיישנות" - לעניין סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה - אינו מועד שידורו של הצו למחשב מס הכנסה, אלא המועד בו נשלח הצו אל הנישום (ראה עמ"ה 7050/03, בעניינו של משה סמי). מול עמדתה של השופטת מזרחי עומדת עמדתו השונה של השופט מגן אלטוביה, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר אינו רואה בעיכוב במשלוח הצו שהוא "על גבול הסביר" עילה לפסילת הצו, שהרי התכלית הראשית של פקודת מס הכנסה הינה לטעמו הוצאת שומת אמת (ראה עמ"ה 1184/04, בעניינו של חגי רם).

על רקע הדברים הללו נסקור להלן פסק דין "טרי" (מיום 15.3.2005), שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מפיו של השופט אלטוביה, המתייחס לסוגיה דומה אך לא זהה.

המדובר בעמ"ה 1155/04 וכן גם עמ"ה 1156/04 (בש"א 2599/05 ובש"א 2597/05), בעניין ה"ה שירצקי יחזקאל ורון בנימין (המבקשים) נגד פקיד השומה ת"א (4) (המשיב).

המבקשים הגישו השגות לשומות שהוצאו להם ע"י המשיב, לשנות המס 1999 ו-2000.

ההשגות הוגשו ע"י המבקשים ביום 10.3.2003, ובמהלך התקופה הרלוונטית נתקיימו מספר דיונים בין הצדדים.

ביום 9.3.2004 התקיימה פגישה נוספת בין נציגי המבקשים לבין איש המחלקה המקצועית מנציבות מס הכנסה (מטעמו של המשיב) ובאותה פגישה הועלו הסוגיות השנויות המחלוקת ונמסר לנציגי המבקשים באופן מפורש כי המשיב אינו מקבל את עמדתם.

אין חולק על העובדה כי באותו יום ממש (9.3.2004) שידר המשיב למחשב את החלטתו, אך רק ביום 16.5.2004 הומצאו למבקשים הצווים, על נימוקיהם.

המבקשים טענו כי הצווים הוצאו לאחר המועד הקובע (יותר משנה מיום ההשגה) ואילו המשיב טען כי סיום ההליך השומתי התבצע ביום 9.3.2004 במסגרת התקופה הלגיטימית שנקבעה ע"י המחוקק ובהתאם להוראות סעיף 152(ג) לפקודה, ואין חשיבות רבה למועד שבו הגיעו (או נשלחו) הצווים בפועל לידי המבקשים.

השופט אלטוביה פסק כי גילויי ההנמקה ודרך בניית השומה הינם חלק בלתי נפרד מהצווים, ומשהומצאו הנימוקים למבקשים רק כחודשיים ויותר לאחר היום שבו שידר המשיב למחשב את החלטתו, אין לבית המשפט שיקול דעת שיאפשר לו "להכשיר" את הצווים.

מסתבר, כי במקרה זה החליט השופט אלטוביה (כפי שנכתב במפורש בפסק הדין) לסטות מהלכה קודמת, שניתנה בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 17.2.2003, בעמ"ה 663/02 (בנימין מוסאי נגד פקיד שומה ירושלים 1).

באותו מקרה קבע בית המשפט (מפיו של השופט יצחק ענבר) כי המצאת הנימוקים לצו באיחור (לאחר כארבעה חודשים מיום המצאת הצו) איננה סיבה לקבלת ההשגה, שכן אין קיפוח של ממש בזכויות המערער (באותו מקרה הצווים עצמם הגיעו לידי המערערים, ככל הנראה, במועד).

ואלו דברי השופט אלטוביה:

..."בעניין זה דעתי שונה מכפי שנפסק בעבר ולאחרונה בעמ"ה 633/02, בנימין מוסאי נגד פקיד השומה ירושלים 1"...

תם ולא נשלם...

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משקיע סוחר בקריפטו (רשתות)משקיע סוחר בקריפטו (רשתות)

העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים תפסו אותם

תושב חולון, תושב באר שבע ותושב נצרת נחקרו בחשד להעלמת הכנסות מקריפטו בסך עשרות מיליוני שקלים

רן קידר |
נושאים בכתבה העלמת מס קריפטו

במסגרת מבצע חקירות כלל ארצי: תושב נצרת, תושב באר שבע ותושב חולון נחקרו בחשד להעלמת הכנסות מקריפטו בסך עשרות מיליוני שקלים. לא ברור איך אנשים חושבים שרשות המס לא תעלה עליהם. בסוף יש עקבות דיגיטליות ועקבות בכלל ששמים את כל המעלימים בסיכון גדול. השיטה הבסיסית היא מודיעין מהשטח והלשנות. השיטה השנייה היא מעקב דיגיטלי. רשות המסים מתקדמת טכנולוגית וחוקרים שלה יכולים לעלות על כתובות IP מישראל שמשתתפים ונמצאים בפלטפורמות דיגיטליות. 

החוקרים גם נמצאים בפורומים, ברשתות ומזהים גורמים חשודים ואז מרחיבים את החקירה גם במישורים נוספים. חוץ מזה, בסוף אנשים רוצים להשתמש בכסף שהרוויחו. זה מחלחל לחשבון הבנק, זה נמשך דרך כרטיסי אשראי, יש סימנים. 

יש עוד הרבה דרכי פעולה, כשהיום מדווחת רשות המסים כי במסגרת החקירה התגלה כי לחשוד ששמו איגור שרגורודסקי, תושב חולון, שנחקר על ידי פקיד שומה חקירות מרכז יש דירות ונכסים שלא מוסברים דרך השכר השוטף שלו. מחומר החקירה עולה חשד כי לפיו הוא פעל בזירות מסחר למטבעות וירטואליים בחו"ל בהיקפים גבוהים בשנים 2020 - 2024 ולא דיווח לרשויות המס. כמו כן עולה חשד כי הוא לא דיווח על הכנסות שהיו לו מחברות בחו"ל ובסך הכל התחמק מדיווח על הכנסות בסך עשרות מיליוני שקלים. 

שרגורודסקי שגר בחולון מחזיק מספר דירות בבעלותו, ששוויין עולה פי כמה וכמה על פוטנציאל הנכסים שלו בהינתן הכנסותיו המדוחות. נבדק חשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון, בכך שרשם נכס שבו עשה שימוש בעלים על שם אדם אחר. הוא חשוד שהרוויח עשרות מיליונים בקריפטו בלי לדווח לרשות המס. 

מחיר
צילום: FREEPIK

העלאות הארנונה ב-2026: האם גם לכם הארנונה תעלה?

המדינה מאשרת חריגות נקודתיות בתל אביב, ירושלים ורחובות, ודוחה מהלכים רחבים יותר. מאחורי המספרים עומד מנגנון עדכון חדש שמחזק רשויות חלשות ומצמצם מרווח תמרון לאחרות

ליאור דנקנר |

הארנונה לשנת 2026 עולה כמעט בכל הארץ כבר בנקודת הפתיחה. העדכון האוטומטי עומד על 1.626%, והוא נגזר משילוב של ממוצע מדד המחירים לצרכן ומדד השכר במגזר הציבורי. מעבר לזה, משרדי הפנים והאוצר מסכמים בחודשים האחרונים רשימה של אישורים חריגים לרשויות שביקשו לעלות מעל האוטומטי, לצד שורת דחיות שמורידות מהשולחן דרישות משמעותיות.

לתוך המערכת הזו נכנסות השנה 108 בקשות חריגות שהוגשו מ-96 רשויות. הרוב המוחלט מתמקד בהעלאות, ובמספרים מדובר על 95 בקשות שמכוונות לעלייה. בסך הכול זו תוספת הכנסות מוערכת של כ-250 מיליון שקל, כאשר כ-45-50 מיליון שקל מתוכה צפויים להגיע מהמגזר העסקי. זה כסף שנכנס לקופת הרשות, ולא מעט ממנו מתגלגל אחר כך גם למחירים של שירותים ומוצרים.


מנגנון העלאה חדש שמציב תקרה ומסננת

השינוי המרכזי הוא לא רק באישור או דחייה של בקשות נקודתיות, אלא במנגנון שמגדיר מי בכלל נכנס למסלול החריג. הכללים מאפשרים העלאה רוחבית של עד 5% מעבר לעדכון האוטומטי, אבל רק לרשות שמציגה צורך פיננסי מוצדק. אחד הסמנים שנכנסו לשיח הוא יחס חובות שעולה על 30% מההכנסות, כמדד שמאותת על לחץ תקציבי.

התוצאה בשטח היא מדיניות הדוקה יותר. פחות מסלולים “יצירתיים”, יותר דרישה להצדקה מסודרת, והרבה פחות מרחב לרשויות שמבקשות לתקן עיוותים היסטוריים בלי להציג מצב תקציבי חריג או תוכנית התייעלות ברורה. במקביל, במקומות שבהם יש תוכניות הבראה או אזורים חדשים שנכנסים למערך חיוב, המדינה מוכנה לאשר מהלכים רחבים יותר.


רמת גן נשארת בלי האישור שבנתה עליו, דחייה שפוגעת בתקציב

ברמת גן מתקבלת דוגמה בולטת לקו המחמיר. העירייה ביקשה העלאה של 7.5% בארנונה העסקית באזור הבורסה. הטענה המרכזית היא עיוות תעריפים שנשאר מהעבר, כשאזור שהיה מזוהה יותר עם תעשייה ותשתיות הפך למרכז עסקי עמוס משרדים, בנקים וחברות טכנולוגיה, אבל התעריפים לא התיישרו בהתאם. מבחינת העירייה, זה מצב שבו עסקים גדולים משלמים לעיתים פחות מחנויות קטנות, למרות פערים ברמת ההכנסות ובשימוש בנכס.