כשדירות עוברות מאב לבן - תיזהרו לא ליפול בדרך
הורשה, כידוע, אינה נחשבת למכירה. מה שלא כולם יודעים וחשוב לדעת, הוא שהסכם חלוקת עזבון בין היורשים גם הוא אינו נחשב למכירה.
דוגמא: המנוח הותיר שלושה ילדים ויש לו שלוש דירות, ששוויון זהה פחות או יותר. הוא מצווה אותן לשלושת ילדיו בחלקים שווים ביניהם. ללא הסכם חלוקת עיזבון, יהפוך כל אחד מהם לבעלים של שליש בכל אחת מהדירות.
מעבר לחסרון שבבעלות משותפת של שלושה בדירה אחת, אם ירצה מי מהם למכור את זכויותיו בכל אחת מהדירות, יאלץ להמתין ארבע שנים בין מכירה למכירה, אחרת זה יחשב כמכירה על ידי אחד האחים ורכישה על ידי אח אחר על כל המשתמע מכך.
לעומת זאת, אם יערכו הסכם חלוקת עיזבון ויחלקו את הדירות כך שלכל אחד מהם תהיה דירת אחת, הם מיטיבים עם עצמם, כי מימוש הזכויות עבור כל אחד מהם פירושו אירוע מכירה אחד בלבד.לציין - הפטור בחוק בגין מכירת נכס שהתקבל בירושה אינו חל במקרה כזה שהמנוח הותיר יותר מדירת מגורים אחת.
בעבר ייצגתי יורשים של מנוח שהותיר אחריו עיזבון מכובד. הערכנו את שווי העיזבון כולו, ובמקום לתת לכל אחד מהיורשים חלק בכל אחד מנכסי העיזבון, ערכנו הסכם חלוקת עיזבון ביניהם ובמסגרתו חלקנו את הנכסים בין היורשים, כך שכל אחד מהם קבל נכסים בשווי חלקו. מנענו שותפות מעיקה ומסורבלת והענקנו תכנון מס נכון.
ולא - אין זה נכון שהסכם חלוקת עיזבון נחוץ רק במקרה של עיזבון מכובד. לדוגמה: אדם הותיר צוואה בה ציווה את כל רכושו לאשתו ואחיינו, בחלקים שווים ביניהם. העיזבון כלל דירה אחת וכספים בבנק בסכום שתאם את שווי הדירה. ערכנו הסכם חלוקת עיזבון, מכוחו הוענקה הדירה לאלמנה והכספים לאחיין. בעת פטירת המנוח התגוררו בני הזוג בדירה בדיור מוגן.
הדירה הייתה דירתו היחידה של המנוח. האחיין היה בעלים של דירת מגורים. הנחת העבודה שלנו כאשר המלצנו על עריכת הסכם חלוקת עיזבון בדרך הזו נעשתה כיוון שהאחיין, שאינו קרוב מקרבה ראשונה למנוח אינו יכול ליהנות מהפטור המיוחד הקיים בחוק של מכירת דירה שהתקבלה בירושה, ועל כן אם יוסיף לעצמו מחצית הזכויות בדירה, יאלץ להמתין ארבע שנים בין מכירת הזכויות בדירה שקיבל בירושה לבין מכירת דירת המגורים שבבעלותו. מגבלה שלא הייתה קיימת לגבי האלמנה, שכן לא הייתה בבעלותה דירה אחרת.
חשוב לציין שאין להיעזר בכספים מחוץ לעיזבון כדי לבצע את החלוקה על פי הסכם חלוקת העיזבון. כלומר, אם נחזור למקרה הקודם ונניח שסכום הכסף בעיזבון היווה רק מחצית משווי הדירה, לא יכול היה האחיין להשלים מכיסו את החצי השני, על מנת לזכות בדירה. אם היה נוהג כך, החצי שהיה רוכש שלא מכספי העיזבון היה נחשב כמכירה על ידי האלמנה ורכישה על ידי האחיין, על כל המשתמע מכך. החלוקה צריכה להיות של נכסי העיזבון בלבד.
כמו לגבי הסכם הגירושין, גם במקרה של הסכם חלוקת עיזבון, אין צורך לדווח על ההסכם למס שבח. הטאבו ירשום את הזכויות במקרקעין על פי הסכם חלוקת העיזבון אם יומצא לו צו ירושה או צו קיום צוואה, ממנו הוא למד על זהות היורשים או הנהנים (שכן רק הם יכולים להיות צד להסכם), בצירוף הסכם חלוקת עיזבון חתום ומאומת כדין.
הכותבת היא עו"ד קלימי שמילוביץ, מומחית בעלת ניסיון של 35 שנים בדיני מקרקעין
***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
בית משפט (גרוק)ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה
ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד
בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.
