באחרונה חתמה מזכירות בית משפט השלום בתל אביב עוד תיק מסחרי שבמרכזו ניצב סכסוך עסקי פשוט למראה, אך כזה שהסתבך בעיקר בשל הדרך שבה בחר אחד הצדדים להתגונן. מאחורי הכותרות המשפטיות היבשות הסתתרה התקשרות שגרתית למדי: משרד עורכי הדין לירום סנדה רכש מקבוצת זאפ חבילת פרסום רחבה ומקיפה, שנועדה להעניק לו נוכחות בולטת במרחב הדיגיטלי בזמן שבו התחרות על לקוחות בתחום חדלות הפירעון והשירותים המשפטיים גוברת והולכת. אלא שלאחר כמה חודשים, ובעיקר עם פרוץ מגפת הקורונה, חדלה הנתבעת מלשלם את התשלומים החוזיים. משם הדרך לבית המשפט הייתה קצרה, והתוצאה, כפי שניסח אותה השופט גיא הימן, היתה ברורה: התביעה השטרית שהגישה זאפ התקבלה במלואה, ללא סייג.

פסק הדין מכיל ניתוח מפורט של עסקת היסוד, טענות ההגנה ונימוקי הדחייה של בית המשפט. ואולם מעבר לניתוח המשפטי בולטות בו אמירות שאינן שגרתיות בלשונו של שופט, בעיקר כשהוא מתאר את טענות הנתבעת כ“טעות בכדאיות העסקה שכוסתה בדיעבד, שלא בתום לב, במלבוש־טענות של עובדה ושל משפט”. המשפט הזה, שנכתב כבר בפתח הכרעצ הדין, קבע את הטון לכל מה שבא אחריו.

על פי עובדות המקרה, בין הצדדים נחתם בינואר 2020 הסכם שלפיו רכשה הנתבעת חבילת פרסום בעלות של 210.6 אלף שקל. החבילה כללה כתבות של תוכן שיווקי באתרי אינטרנט שונים, וכן התחייבות ל-20 אלף הקלקות בחודש על פרסומות המופעלות באמצעות פלטפורמת טאבולה, ולמשך חמישה חודשים. בית המשפט מציין כי מדובר בחבילת פרסום משתלמת שהעניקה לנתבעת "הטבה ברכישתה של חבילה שלמה של שירותים", וכי התשלום נפרס ל-12 חודשים באמצעות סדרת צ'קים דחויים שהועברו לזאפ כבר בתחילת ההתקשרות.

לנתבעת היו שתי טענות עיקריות

הקושי החל זמן קצר לאחר מכן, כשבסוף מרץ 2020 חזר אחד הצ'קים שמסרה הנתבעת. בעקבות זאת הוגשו חמישה צ'קים לביצוע בהוצאה לפועל. ההתנגדות שהגישה הנתבעת הובילה להעברת הדיון לבית המשפט, שם היא נדרשה להוכיח כי היתה הצדקה משפטית להפסקת התשלומים. הנתבעת העלתה שתי טענות מרכזיות: האחת, היא לא קיבלה את מלוא התמורה החוזית, מכיוון שמספר הפניות שהתקבלו בפועל לא תאם, לשיטתה, את מספר ההקלקות המדווחות שעליהן שילמה. והשנייה, כי ההתקשרות בוטלה בינה לבין זאפ כבר במרץ 2020 בהסכמה הדדית. אלא שבית המשפט דחה את שתי הטענות מן היסוד.

• הכנסות זאפ ממשיכות להישחק; הפסד תפעולי של 3.1 מיליון דולר ב-2023
• "זאפ עברה תוכנית ארגון מחדש שהושלמה"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ראשית, לגבי הכישלון בתמורה, השופט הימן קבע כי הגנת הנתבעת אינה עומדת בדרישות הדין, משום שמדובר בתביעה שטרית שבה חל הכלל שלפיו, "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך", לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות. לטענתו, הנתבעת החמיצה את העיקר בכך שלא השכילה להבין כי דווקא עליה הנטל להוכיח שהשירותים לא סופקו במלואם. המציאות, כפי שתיאר השופט, היתה הפוכה מזו שציירה הנתבעת: היא ניסתה לטעון להסכם שלא קוים ולתמורה שלא ניתנה, אך לא הביאה לכך שום ראיה ממשית.

להמחשת הדברים, מצטט פסק הדין את פסיקתו של בית המשפט העליון, ובין היתר את קביעתו של השופט נעם סולברג, שלפיה “בתביעה שטרית, קיימת חזקה כי ניתנה תמורה בגין השטר; על כן, הנטל להוכיח היעדר תמורה, או כישלון תמורה, מוטל על הנתבע”. הנתבעת, כך נקבע, לא הרימה את הנטל זה. היא לא הציגה נתונים סותרים, לא המציאה חוות דעת מומחה שתתמוך בטענה שלה, שלפיה מספר ההקלקות המדווחות אינו סביר, ואף לא הציגה פניות או תלונות שנשלחו בזמן אמת. "זולת טענה בעלמא לא הציגה הנתבעת שום נתון", כתב השופט בהחלטתו, והדגיש כי מדובר בנטל ראייתי משמעותי שהנתבעת פשוט לא ניסתה לעמוד בו.

ביקורת חריפה על הנתבעת

לצד זאת, בית המשפט מותח ביקורת חריפה על הדרך שבה ניהלה הנתבעת את ההליך. השופט מציין כי הנתבעת לא נקטה אף צעד בסיסי שהיה עשוי לסייע לה לבסס את טענותיה, לא ביקשה גילוי מסמכים, לא פנתה לזאפ לקבלת הנתונים ו“ישבה בחיבוק ידיים”, בתקווה להפוך את נטל ההוכחה על התובעת. פסק הדין אף מציין כי טענות הנתבעת לאי־גילוי של הנתונים מצד זאפ הן חסרת־תום, משום שהנתבעת כלל לא ביקשה את החומר מראש ואפילו לא במהלך ההליך עצמו.

• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
• האם ביקשה להגדיל את המזונות - זו הסיבה שהם דווקא ירדו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

אלא שהטענה המשמעותית יותר, שנדחתה באופן נחרץ, היתה טענת הנתבעת כי ההסכם בוטל בהסכמה במרץ 2020. בפסק הדין נקבע כי מדובר בגרסה שהומצאה בדיעבד, ושאין לה כל יסוד במציאות העובדתית. השופט הימן תיאר בפסק הדין שפורסם בפירוט את ההתכתבויות בין הצדדים במהלך תקופת הקורונה, ומצביע על כך שהתכתובות אינן מלמדות על ביטול ההסכם, אלא  בדיוק להפך - על הסכמה זמנית בלבד להשהיית הקמפיין.

מנהל הנתבעת, זיו להב, כתב באותה העת לנציג זאפ: "כרגע עוצרים", אך לצד זאת סוכם כי מדובר בפתרון זמני בתקופת הסגר. בהתאם לכך, כתב נציג זאפ, “אז אני שולף את השיק הקרוב” - צעד שנעשה כמחווה של התחשבות במצב העסקים בתקופת הקורונה. מאוחר יותר הוסיף להב כי, “מדברים עוד יומיים” - ביטוי שמלמד כי לא דובר על סיום ההתקשרות, אלא על דחייה נקודתית של הפעילות השיווקית. העובדה הזו, כך קובע השופט, היא "ביטוי מובהק לכוונה להמשיך את ההתקשרות בשוך ההגבלות".

“יש מלא לידים אחי... ולדעתי הם טובים”

יותר מכך, ההוכחות שהציגה התובעת מלמדות כי כבר ימים אחדים לאחר אותו עוצר זמני, המשיכה זאפ לספק לנתבעת שירותי פרסום. ב-17 במרץ 2020 כתב נציג זאפ לנתבעת: “עדכן אותי בבקשה”. בסוף החודש, ב-26 במרץ, שלח לנתבעת קישור לכתבה שפורסמה בעמוד הבית של וואלה, ובהמשך דיווח על קמפיינים רציפים בטאבולה. גם אפריל היה רצוף פעילות והודעות על פרסום שיווקי. הדברים הגיעו אף לשיא אבסורדי, כשמנהל הנתבעת עצמו כתב בתחילת אפריל כי, “יש מלא לידים אחי... ולדעתי הם טובים”. המשפט הזה, שנשלח בזמן אמת, מטיל צל כבד על טענות ההגנה המאוחרות של הנתבעת וטענותיה לפיהן לא קיבלה תמורה. אם הנתבעת עצמה הודתה כי יש לידים וכי הם טובים, תוהה השופט, כיצד יכולה היתה לטעון בדיעבד לכישלון תמורה מלא?

מכאן, ועוד לפני ההיבט המשפטי, התערערה טענת הנתבעת גם מבחינה עובדתית. השופט קבע בהכרעתו כי, "ההסכם לא בוטל - לא בהסכמה ואף לא במעמד של צד אחד", והוסיף כי ניסיונה של הנתבעת "למנף את הגינותה המופלגת של התובעת נגד זו עצמה" אינו ראוי. מהתכתבויות הצדדים ומהמשך הפעילות ברור כי זאפ קיימה את חלקה בהסכם, בעוד שהנתבעת חדלה לשלם בעודה נהנית מן השירות.

הטענות בדבר ביטול, כך נכתב, הועלו לראשונה רק בתשובה למכתב התראה שנשלח לנתבעת ביוני 2020, והן עומדות בניגוד מוחלט להתנהלות הצדדים בתקופה הרלוונטית. אפילו במייל התשובה לא צוין כי ההסכם בוטל, אלא הושמעו טענות כלליות שלא נתמכו בראיות. בית המשפט התייחס בחומרה לכך שגם בעדותו של עורך הדין לירום סנדה עצמו לא הוצגה שום אסמכתה לביטול ההסכם, והוא אף ציטט את דבריו על כך ש"מותר לומר שחוזים זה פחות מעניין אותנו" - אמירה שהשופט מציין כי אינה ראויה מפיו של משפטן.

בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי הנתבעת לא היתה רשאית להפסיק את קיום החוזה, וכי ההפסקה הזו מהווה הפרת חוזה המזכה את התובעת במלוא הסעדים. מאחר שהתביעה הוגשה כתביעה שטרית, החיוב שנפסק הוא בגין חמשת הצ'קים שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל. סכומם המצטבר של הצ'קים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום פסק הדין, מגיע ל-148,398.86 שקל. לכך נוספו הוצאות משפט בסכום כולל של 5,700 שקל ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 43,800 שקל, בין היתר בשל "התנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת". בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם 197,899 שקל בתוך 15 יום.

למה בעצם זאפ תבעו את משרד לירום סנדה?

מכיוון שהמשרד התחייב לשלם להם על חבילת פרסום גדולה, נתן מראש סדרה של צ’קים, אבל הפסיק לשלם אחרי זמן קצר. זאפ טענו שהם סיפקו את השירות, ולכן מגיע להם לקבל את הכסף עבור הצ’קים שחזרו.

מה טען משרד לירום סנדה?

הם אמרו שלא קיבלו מספיק פניות ביחס למספר ההקלקות, ולכן הם לא קיבלו תמורה מלאה. בנוסף, הם טענו שבמרץ 2020 הם וזאפ "ביטלו את ההסכם בהסכמה".

למה בית המשפט לא קיבל את טענת כישלון התמורה?

מפני שבתביעה שמבוססת על צ’קים, מי שטוען שהוא לא צריך לשלם חייב להוכיח את זה. השופט אמר שהנתבעת לא הביאה שום ראיה, שום נתון ושום חוות דעת שתראה שההקלקות לא הובילו לתוצאות. כלומר הכל היה טענה בלי בסיס.

מה היתה הבעיה עם הטענה של ביטול בהסכמה?

פשוט מאוד, היא לא תאמה את המציאות. ההתכתבויות הראו שהצדדים רק עצרו זמנית את הקמפיין בגלל הקורונה, ולא ביטלו אותו. זאפ המשיכה לפרסם ולדווח לנתבעת גם אחרי אותו “עוצר”. הנתבעת אפילו הודתה שיש הרבה לידים ושחלקם טובים. אז איך אפשר להגיד שביטלו?

למה השופט דיבר על “חוסר תום לב”?

מפני שמבחינתו, הנתבעת ניסתה להשתמש במחווה של זאפ - הסכמה לעצור זמנית את הפרסום בגלל הסגר - כדי לטעון אחר כך שכל ההסכם בוטל. בנוסף, היא העלתה טענות שלא הוכחו, לא ביקשה מסמכים ולא ניסתה להשיג נתונים שיכלו לתמוך במה שאמרה.

מה המשמעות של זה שמדובר בתביעה שטרית?

זה אומר שהתביעה מתייחסת בעיקר לעצם העובדה שיש צ’קים שלא כובדו. בדיני שטרות, מי שמחזיק בשטר (במקרה הזה זאפ) נחשב כאילו נתן תמורה, אלא אם הצד השני מוכיח אחרת. לכן הנטל עבר לנתבעת, והיא לא עמדה בו.

האם זאפ היתה צריכה להציג הוכחות לכמות ההקלקות?

לא. מבחינה משפטית, הנטל לא היה עליה. השופט אמר שאפילו אם קל היה לה להציג את הנתונים, זה לא הופך את זה לחובתה, כי בתביעה שטרית החזקה היא שהתמורה ניתנה. הנתבעת היתה צריכה לבקש את הנתונים, והיא לא עשתה זאת.

אם היתה ירידה בפניות בגלל הקורונה, למה זה לא נחשב ככישלון תמורה?

מפני שירידה בפניות אינה הפרה של זאפ. אף חברה לא יכולה להתחייב כמה לקוחות יגיעו בעקבות פרסום. זה סיכון עסקי שהנתבעת לקחה על עצמה. השופט אפילו כתב שמדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה, וזה לא מאפשר לבטל חוזה.

מה אפשר ללמוד מהמקרה הזה על התקשרויות פרסום?

שאם רוצים לטעון שמשהו לא עבד, צריך לתעד, לאסוף נתונים בזמן אמת ולהיות שקופים בתקשורת עם הספק. אחרת, טענה של "זה לא עבד לי" לא עומדת בפני עצמה בבית משפט.