דפדפני ה-AI מצעידים אותנו לעבר אינטרנט שלא מיועד לבני אדם

המירוץ על "הדפדפן הבא" כבר בעיצומו. חברות כמו OpenAI, פרפלקסיטי ואחרות מבטיחות לנו עולם חדש שייפתח בפנינו, כשבמקום גלישה וחיפוש, נוכל לקרוא מידע מסוכם ועדכני, אפילו מבלי ללחוץ על כפתור. דפדפני ה-AI מדברים על שיחה טבעית עם עוזר חכם, כך שבמקום לפתוח לשונית, להקליד בגוגל ולעבור על דפים, נוכל לכתוב הוראה חופשית וקלילה והדפדפן כבר יבצע עבורנו את כל העבודה. זה נשמע מעולה, אבל כל מי שהתנסה באחד משלל האפשרויות הקיימות יודע שהמוצרים עדיין בוסריים והם עדיין מתקשים במשימות בסיסיות. 

עם זאת, למרות שכרגע הם אינם תורמים לנו, המשתמשים האנושיים, ההשפעה שלהם מתחילה להתבטא ברחבי הרשת, ואתרים חדשים צריכים לקבל החלטות אסטרטגיות, ובראשם, האם האתר מיועד לגלישה או אנושית או שעדיף שיהיה מותאם לסוכני AI אוטונומיים.

דפדפני AI כמו אטלס של OpenAI או קומט (Comet) של פרפלקסיטי בנויים אחרת מדפדפנים קלאסיים כמו כרום, ספארי או פיירפוקס. במקום תיבת חיפוש שמובילה לרשימת תוצאות, נקודת הפתיחה היא צ'אט עם עוזר חכם: המשתמש כותב "סכם את כל הטאבים הפתוחים", "מצא לי את התנאים בחשבון האשראי הזה" או "הכן רשימת משימות מכל המיילים שלא קראתי", והדפדפן מנסה לבצע.

מאחורי הקלעים פועלים "סוכנים" (agents) שמבצעים פעולות ברשת בדומה למשתמש אנושי: גוללים, לוחצים על כפתורים, ממלאים טפסים ומעתיקים טקסטים בין לשוניות. הרעיון הוא לחסוך את הזפזופ הידני ולהפוך את הדפדפן לכלי עבודה שמבצע תהליכים מורכבים מקצה לקצה, למשל, להכין דו"ח חודשי, להשוות מחירי תוכנות SaaS או לבצע משימות בירוקרטיות, כמו מילוי טפסים ועוד. 

• ה-AI והסייבר עוד רחוקים ממיצוי: על כנס NEXT 2026
• כל המתחרות של אנבידיה: תמונת מצב בשוק החם ביותר ואיך זה ישפיע על השווקים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקביל, גם השחקנים הוותיקים כמו גוגל, מיקרוסופט ומוזילה מוסיפים שכבות AI לתוך הדפדפנים הקיימים, מסיכומי עמודים ועד עוזרים בצד המסך, אבל משמרים את מודל הגלישה המסורתי שבו החיפוש הוא עדיין נקודת הכניסה המרכזית. לפי מחקרים פנימיים בתעשייה, רוב המשתמשים עדיין מרגישים בנוח יותר שה-AI משמש כתוספת לחיפוש, ולא כתחליף מלא.

האנטיתזה של הרשת החברתית

כדי שסוכן AI יוכל לבצע משימות ברשת, הוא צריך אתרים "מסודרים", עם מידע מובנה, כותרות ברורות ומבנה שניתן לקריאה על ידי מכונה. בפועל, חלק גדול מהאינטרנט בנוי עבור עין אנושית: עמודים עשירים בגרפיקה, אלמנטים צפים, פופ-אפים, כפתורים מעוצבים וממשקים שאמנם נוחים למשתמש אנושי, אבל מבלבלים את הסוכן.

וכך, מתחילה להתפתח תפיסה של "שתי גירסאות" לאתר: גרסה אחת לבני אדם, עם עיצוב מלא; וגרסה נוספת, "בוטית" יותר במהותה, שמציגה נתונים בצורה מסודרת, ללא רעש חזותי, כדי שסוכני AI יוכלו לנווט בה בקלות, לחלץ ממנה מידע ולהריץ תהליכים. עבור מפתחי אתרים ואנשי ה-UX/UI, זה שינוי תפיסתי: כבר לא מספיק לחשוב על חוויית משתמש אנושית, צריך לחשוב גם על חוויית "לקוח" שהיא מכונה.

• סטארטאפ הסייבר Prime Security גייס 20 מיליון דולר
• Safebooks גייסה 15 מיליון דולר לניהול פיננסי אוטונומי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

כשהדפדפנים החדשים נתקלים במבנה מורכב מדי, התוצאה נראית לעתים מגוחכת. במקום ללחוץ על כפתור בודד, הדפדפן מצלם שוב ושוב צילום מסך, מריץ זיהוי טקסט על התמונה ומנסה להבין מה כתוב. במקרים אחרים הוא נכנס ללולאה ומפסיק להתקדם. מעבר לאכזבה שזה מייצר כחווייה למשתמש, יש לכך גם מחיר חומרתי: שימוש כבד ביכולות "סוכן" גורם למחשבים להתחמם, להפעיל מאווררים ולהעמיס על המעבד, בעיה מוכרת גם בדפדפנים רגילים, אבל כאן בעוצמה גבוהה יותר.

לכן, למרות ההבטחות על "אוטומציה מלאה", בשלב הזה דפדפני ה-AI עובדים טוב בעיקר במשימות פשוטות: סיכום עמודי תוכן, שליפת נתונים ממספר לשוניות, השלמת טקסטים או הזנת מידע לטפסים יחסית סטנדרטיים. כשמעבר לכך נכנסות למשחק שכבות עיצוב כבדות, פופ-אפים, אזורי התחברות ומנגנוני אבטחה, גם הסוכנים המתקדמים ביותר מתקשים.

כולם מחפשים קיצורי דרך, אף אחד לא רוצה לוותר על שליטה 

ושוב, ברמת המשתמש האנושי, אנחנו תמיד נרצה כלים שיחסכו לנו זמן: סיכום סרטוני וידאו ארוכים, איסוף תובנות ממסמכים, השוואת מוצרים, מבלי שנצטרך לעבור ידנית על כל אתר, ועוד. משתמשים "כבדים" מבקשים אפילו יותר, הגדרה של משימות קבועות שהדפדפן יריץ באופן יזום, כמו יצירת דוחות חודשיים או ניטור שוק.

מצד שני, רמת האמון בטכנולוגיה עדיין מוגבלת. מחקרים בשוק מצביעים על כך שרוב המשתמשים מרגישים בנוח להשתמש ב-AI בעיקר בנושאים "דלילי סיכון": סיכום תוכן, סיוע ראשוני במחקר, ניסוח טקסטים ותחומים נוספים שבהם קל יחסית לבדוק את איכות התוצאה. כשזה מגיע לכסף אמיתי,  קניות, נסיעות, מסמכים משפטיים או מילוי טפסים רשמיים, רוב רובנו מעדיפים להשאיר את ההגה בידיים שלנו.

ומלבד שאלת האמון (או החוסר בו), מצטרפות גם שאלות של שקיפות ואינטרסים. אם סוכן AI ממלא עבור המשתמש טופס הזמנת טיסה, כיצד אפשר לדעת שהוא מחפש באמת את העסקה המשתלמת ביותר, ואינו מושפע מהסכמי שיתוף פעולה מסחריים עם ספק מסוים? כאשר הסוכנים משולבים עמוק בתוך דפדפנים, יש חשש שחלק מההחלטות שמתבצעות מאחורי הקלעים יהיו פועל יוצא של תמריצים כלכליים שלא יהיו שקופים עבורנו. 

בנוסף, ישנה חזית שלמה מול בעלי האתרים: חלק מהפלטפורמות הגדולות מתנגדות לשימוש שנעשה בתוכן שלהן לצורכי אימון מודלים ובניית שירותי AI, ומנסות להגביל גישה או לתבוע פיצויים. סכסוכים כאלה משפיעים על איכות התשובות שסוכני ה-AI יכולים לספק, ומוסיפים עוד שכבה של אי-ודאות לסיפור.

מהי המגמה העתידית? 

כרגע, שוק הדפדפנים נמצא ברובו במסלול המסורתי, עם כרום, ספארי, פיירפוקס ודומיהם, דפדפנים ותיקים שממשיכים להיות שער הכניסה לרוב השימושים, ומוסיפים שכבות AI כמנוע עזר. אבל למרות הכשלון הנוכחי בחדירת דפדפני ה-AI לשוק, ולמרות שהם עדיין סובלים בבעיות ביצועים, אמינות, אבטחה וחוויית משתמש, אנחנו בבירור בתקופת מעבר. 

וכך, עבור מפתחי אתרים ושירותים, תקופת מעבר היא תקופה שבו הם נדרשים מחד לתכנן מוצר אחד שנגיש, נוח ומובן לבני אדם, ובו בזמן שהאתר יציג תשתית נתונים נקייה ומסודרת שתאפשר גם לסוכני AI לעבוד דרכו. לצורך העניין, אף בעלים של אתר לא רוצה להישאר מאחור כשפיצ'ר של OpenAI, למשל, יתפוס תאוצה ויתחיל לבצע קניות עבורנו. מצד שני, לא התשתית הטכנולוגית ולא השלב הפסיכולוגי-חברתי בשלים עדיין, כך שזוהי תקופה אידיאלית להתנסויות, להבין איפה ה-AI באמת חוסך זמן ואיפה עדיין לא בשלה השעה להפקיד בידיו החלטות.

בטווח הארוך, קשה להתעלם מהמגמה: יהיה אשר יהיה הממשק, הדפדפנים אולי ישנו צורה ואולי לא, אבל בהדרגה יהפכו משער כניסה פסיבי לרשת עם שכבות של פעולות חכמות.