מי לוחץ על ת"א-75 ומתי יחזור הכסף למניות?
זה עוד לא נגמר, ולפנינו עוד דרך ארוכה בדרך להתאוששות ועד אז – תימשך התנודתיות הגבוהה, עם נטייה לירידות שערים במניות.
שוק האג"ח הממשלתי בארה"ב "יקר" במידה רבה של צדק, בעוד שוק המניות "זול" וימשיך להיות כזה גם בחודשים הקרובים. במכפיל 14 על ה- S&P500 בהשוואה למכפיל 28 באג"ח ממשלתי ל-10 שנים – יתחילו משקיעים "לחזור למניות" . זה קרה בעבר וזה יקרה גם הפעם. אבל זה לא יקרה "מחר" . כרגע, נמשכת ה- Run to safety למרות הרגיעה בשוק הכספים.
המרווחים בשוק האג"ח הקונצרני בארה"ב מתקרבים לשיא ומשקפים את המשך החששות מהפחתות דירוגים, מחיקות והרעה בתוצאות הכספיות של החברות. זה רע גם למניות .
מניות בישראל: כלכלית – אנחנו ברמות קנייה, אולם השפעות מחו"ל תמשכנה להעיק. פדיונות בקרנות "לוחצות" את המניות. בנטרול הקרנות הכספיות, רמת הפדיונות הגבוהה מאלצת מנהלי קרנות למכור באגרסיביות מניות. לחץ המכירות של הקרנות מורגש במיוחד במניות היתר ובמניות ת"א 75 וזה לא ישתנה בקרוב.
רכישות בעלי עניין: אנו מעודדים מגל רכישות של בעלי עניין בחברות רבות. אבל זה לא מספיק כדי לשנות את הסנטימנט בבורסה. דולר נמוך מדיי. גם אם מתעלמים מאינטרסים פוליטיים סביב הלחצים על בנק ישראל להפחית את הריבית ולהתערב במסחר במט"ח,רווחיות הייצוא הישראלי נפגעת, כמו גם התוצאות הכספיות של חברות ישראליות רבות שהחשיפה שלהן לשווקי חו"ל גבוהה מהעבר.
אג"חים בישראל: "השוליים הצרים" של האג"חים בישראל מצמצמים את פוטנציאל רווחי ההון. ברמת הציפיות האינפלציוניות הנוכחיות, מתקיים שוויון בין השקלים לצמודים (הממשלתיים).
ההזדמנויות באפיק הקונצרני, במיוחד ב"לא מדורגים", הן המייצרות את העדיפות לצמודים. לאור מצבה המשופר של הכלכלה אצלנו (בניגוד לארה"ב), יש לנצל את העלייה במרווחים ובפרמייות הסיכון ולהגדיל את רכיב האג"ח הקונצרני בכלל וה"לא מדורגים" בפרט.
זוכרים את קיץ 2007 ? בדיעבד, כולם אמרו שתשואות לפדיון של 5.5% בשקלים הארוכים ושל 3% בצמודים הארוכים, שיקפו מחירי "בועה" ולראייה התיקון החד של חודשי הקיץ.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
