מחקר חדש: רוב הציבור לא יודע מה זה בלוג

על פי המחקר, שנערך על ידי ד"ר עטרה פרנקל פארן וד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, רוב הציבור בישראל לא יודע מה זה בלוג
יובל בן טוב |

מחקר חדש העוסק בבלוגספירה הישראלית טוען, כי רבים מבין הבלוגרים הבולטים מקיימים קשרים סימביוטיים עם התקשורת התאגידית, והופכים לחיקוי החוסה תחת כנפי התקשורת הממוסדת. המחקר, "הבלוגספירה החברתית-פוליטית העברית, זיקתה לאמצעי התקשורת הממוסדים ותרומתה לשיח הציבורי במדינת ישראל", נערך על ידי ד"ר עטרה פרנקל פארן, מרצה לתקשורת ולמדע המדינה במכללת ספיר ובאוניברסיטת בר אילן, וד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מאוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת ברנדייס. המחקר ייחשף לראשונה בכנס השנתי הקרוב של איגוד האינטרנט הישראלי, שיתקיים ב-19 בפברואר 2007.

לטענת החוקרות, על אף ההכרזות שמהפכת ה-Web 2.0 תרמה ליצירת "הדמוקרטיה הדיגיטלית החדשה", יש לצנן את ההתלהבות. כלומר, מוקדם לראות את התהליך כ"תפיסת המושכות של המדיה מהמעטים להמונים", מאחר שהתקשורת עודנה ריכוזית והיא נגועה בבעלויות צולבות ורמת מיסוד גבוהה.

על פי המחקר, נכון לרגע זה, רוב הציבור בעולם ובישראל לא יודע מה זה בלוג, מספר מצומצם בלבד של בלוגים דנים בנושאים פוליטיים-חברתיים (רובם הם יומני-רשת אישיים או אמצעי בידורי) ומיעוט בלוגרים זוכים לעיקר תשומת-הלב ו"אלו, לא פעם, מקיימים קשרים סימביוטיים עם התקשורת התאגידית, כושלים ביכולת לשמש ככח מתקן והופכים לחיקוי החוסה תחת כנפי התקשורת הממוסדת".

לטענת החוקרות, הביטוי העצמי המקוון כפי שהן רואות אותו, אינו חתרני כפי שמקובל אולי לחשוב, אלא פועל מהאמונה שיש כשרון גם מחוץ להוליווד, שתשוקה מפצה על תעודות, ושכל אחד מאתנו יודע משהו שיכול לעזור למישהו, איפה שהוא. אלא שמכאן ועד העצמה גלובלית ודמוקרטיזציה של השיח הציבורי המרחק רב.

לטענת החוקרות, על מנת שהבלוגים והטוקבקים יוכלו לממש את ההבטחה הגלומה בהם מתחייבים, בין השאר, קיומם של מספר תנאים בסיסיים: היכולת לכתוב טוקבק או בלוג צריכה להיות פתוחה בפני כולם; כל קוראי וכותבי הטוקבק והבלוג אמורים להיות שווי-מעמד; מן הראוי שהטוקבקים והבלוגים יאפשרו לכל נושא לעלות לדיון ולשיח רציונלי.

כותבים ומרוויחים

בתוך כך הודיע אתר תפוז אנשים שהוא יחל לתגמל בלוגרים הפועלים בתחומו בהכנסות החל מהיום (ב'). זאת הפעם הראשונה בישראל, שמודל תגמול כזה מוצע לגולשים, הכותבים בלוג. משמעות הדבר היא כי בעלי בלוגים פופולארים, עתירי רייטינג, ייהנו מהכנסות נאות משיתוף הגולשים בהגיגיהם האישיים והעסקיים.

כך, על כל 1,000 צפיות יקבל בעל בלוג 8 שקלים. ברבעון השני של 2007, גולשים היוצרים תוכן וידאו מקורי באתר Flix, יזכו גם הם בתשלום עבור יצירותיהם. בהתאם לדרישות מס הכנסה, ינוכה מהתשלום לבלוגרים, שעור מס של 30% , אשר ישמר במשרדי תפוז על שם הגולש. עם סיום שנת המס, גולש אשר הרוויח פחות מ-4,000 שקלים יקבל את החזרי כספי המס, שנשמרו עבורו בתפוז.

קיראו עוד ב"בארץ"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.