ח"כ והבה: "אין לעלות את גיל הפרישה לאנשי קבע"

סגן יו"ר הכנסת מסר בועדת הכספים שדנה בתקציב משרד הביטחון, כי הוא מתנגד בתוקף להצעה שהועלתה על ידי משרד האוצר
אסף מליחי |

בועדת הכספים שדנה היום (ב') בתקציב משרד הביטחון לשנת 2007, התנגד ח"כ והבה בתוקף לאחת ההצעות שהועלתה על ידי משרד האוצר הנוגעת להעלאת גיל הפרישה לאנשי קבע.

לדבריו של ח"כ והבה "45 שנות שירותו של איש הקבע הן כמו 90 שנים, משום שבכל תקופת שרותו הוא משקיע את כל חייו לעבודה, 24 שעות ביממה. מדובר בתקופת שירות קשה ומאומצת שבה איש הקבע שבמסגרתה הוא אינו יוצא כמעט לשבתות ואינו רואה את ילדיו ומשפחתו באופן סדיר". לדבריו, אלו עובדות שמשרד האוצר לא לוקח בחשבון כשהוא בוחן דרכים לצמצם את תקציב הביטחון.

והבה הוסיף ואמר, כי לאנשי הקבע תפקיד חשוב מאוד בצה"ל. ההון האנושי האמיתי ביותר נמצא שם ואל לנו להבריח אותם. ראינו זאת בכל המלחמות ובעיקר במלחמה האחרונה בלבנון. "הם חדורי מוטיבציה ועושים רבות למען ביטחון המדינה. הם חיוניים מאוד למדינה ואסור לוותר עליהם ולקצץ בתנאיהם".

בנוסף, ח"כ מגלי והבה פנה השבוע לשר האוצר ולשר הפנים גם בעקבות העובדה שרשויות מקומיות רבות במגזר הלא יהודי טרם קיבלו תשלומי שכר לעובדים.

לדבריו של והבה, למרות שהאוצר הודיע על העברת 70 מיליון שקל לתשלומי שכר ברשויות המקומיות אין לכך, למעשה, שום תוצאה ממשית. "במקרים רבים התברר שיד אחת באוצר העבירה תקציב לרשויות בעוד שהיד השנייה עיקלה את אותו כסף. מבחינת העובדים, אין שום משמעות להעברת הכסף והרשות בעצם עדיין מלינה את שכרם".

והבה, ציין שבין הרשויות להם עדיין קיימים חובות שכר נמנים היישובים פקיעין, מרר, ג'וליס, חורפיש וירכא ועיר הכרמל. בפנייתו לשרים תובע ח"כ והבה למצוא את הדרך המתאימה והמהירה ביותר לשלם את שכרם של העובדים. והבה ציין כי בסוף החודש חל חג הקורבן ויש לאפשר לעובדים לקבל את שכרם המעוכב.

משיחות של ח"כ והבה עם ראשי רשויות עולה בחלק לא מבוטל של היישובים המצב הוא בכי רע. "העובדה הקיימת מוכיחה שהכספים לא עוברים לעובדים. משרדי הממשלה חייבים מתווה לפתרון הרשויות המעוקלות ולתת בהקדם מענה אמיתי לציבור העובדים ברשויות".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.