18 באוקטובר 1976 - אשר ידלין, המועמד לנגיד בנק ישראל, נעצר בחשד לקבלת שוחד

ב-18 באוקטובר 1976 עצרה משטרת ישראל את אשר ידלין, ימים ספורים לפני שהיה אמור להתמנות לתפקיד נגיד בנק ישראל. המינוי, שכבר אושר בממשלה, נחשב לצעד מתבקש עבור מי שנחשב לאיש אמון של הממסד ההסתדרותי והכלכלי הוותיק. אך אז נחשפה אחת מפרשיות השחיתות הבולטות בתולדות המדינה.

ידלין היה דמות מפתח במערכת הציבורית: יו"ר קופת חולים הכללית, חבר מרכז מפלגת העבודה, בעל תפקידים בכירים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות והסתדרותיות, ואיש קשר ישיר עם הנהגת המדינה. תחקירים עיתונאיים שפורסמו בשבועון "העולם הזה" העלו חשדות חמורים כי הוא קיבל כספים וטובות הנאה מגורמים עסקיים בתמורה לקידום עסקאות, קבלת מכרזים או רכישת נכסים.

הפרטים שהובילו למעצרו כללו שורת עדויות והעברות כספיות בהיקף של כ-280 אלף לירות, סכום השווה כיום למעלה מ-1.5 מיליון שקל. הכספים עברו בדרכים שונות, כולל דרך תרומות להסוואה, רכישת נדל"ן והחזקת חשבונות על שמות אחרים. החקירה חשפה גם קשרים בין ידלין לבין יזמים, קבלנים ובכירים נוספים במערכת הפוליטית וההסתדרותית, שחלקם היו מעורבים במישרין או בעקיפין בפעולות דומות.

הפרשה עוררה סערה פוליטית וציבורית. מדובר היה לא רק במינוי שקרס, אלא בדמות שעד אז נתפסה כ"ממלכתית", שנחשפה במלוא קלונה. יו"ר ההסתדרות דאז, יצחק בן אהרון, התבטא בחריפות נגד ההתנהלות, והמשבר ערער את תדמיתו של הממסד ההסתדרותי כולו. במקביל, החלה הידרדרות באמון הציבורי כלפי מנגנוני הכוח הוותיקים במדינה - ההסתדרות, קופת חולים, ומפלגת העבודה.

• שלב חדש ברפורמה בחשמל: רשות החשמל מגדילה את התחרות באספקה
• שו"ב אנרגיה מסכמת רבעון עם עלייה של 12% בהכנסות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האירוע גרר גם השלכות מיידיות במערכת הממשלתית: מינויו של ידלין בוטל, ובמקומו מונה ארנון גפני. בפברואר 1977 הוגש כתב אישום נגד ידלין, שכלל סעיפים של קבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים והעלמות מס. במשפט הודה ידלין בעבירות, ובית המשפט גזר עליו חמש שנות מאסר בפועל, שנתיים על תנאי, וקנס של רבע מיליון לירות (שווה ערך לכ-1.3 מיליון שקל כיום).

ההשלכות של הפרשה לא נמדדו רק במישור האישי או המשפטי. היא סימנה נקודת שבר משמעותית בתולדות המערכת הציבורית בישראל, והפכה לסמל של אובדן התמימות הציבורית ביחס לטוהר המידות של ההנהגה. רבים רואים בה תחילתו של שינוי תודעתי עמוק, שבא לידי ביטוי בבחירות 1977 - אז איבדה מפלגת העבודה את השלטון לראשונה מאז קום המדינה.

18 באוקטובר 1931 - תומס אדיסון, המוח מאחורי תעשיית החשמל, הולך לעולמו

ב-18 באוקטובר 1931 הלך לעולמו תומס אדיסון, מהממציאים והיזמים המשפיעים ביותר בתולדות הכלכלה המודרנית. בגיל 84, לאחר עשרות שנות פעילות טכנולוגית, תעשייתית ועסקית, אדיסון נפרד מהעולם כשהוא מותיר אחריו מורשת עצומה של חדשנות ופריצות דרך.

• המס שבוטל בעקבות מחאה מסיבית וחברת התעופה שקרסה וסגרה את שעריה
• היום לפני...ההתבטאות של יו"ר הבנק המרכזי מפילה את השווקים ומה קרה היום לפני 36 שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

אדיסון נולד באוהיו בשנת 1847, וכנער עבד כמוכר עיתונים ברכבות, שם החל לראשונה להתעניין בתקשורת ובטכנולוגיה. את קריירת ההמצאות שלו החל כטלגרפיסט, ולאחר מכן הקים את "מנלו פארק", המעבדה התעשייתית הראשונה בעולם, שבמסגרתה רשם יותר מאלף פטנטים, כולל הפונוגרף, נורת הלהט, מצלמת הקול ועוד.

אחת ההמצאות המרכזיות שלו - נורת החשמל - לא הייתה הראשונה מסוגה, אך הייתה הראשונה שהתאימה לשימוש מסחרי. אדיסון לא הסתפק בהמצאה עצמה, אלא הקים גם את התשתיות הנדרשות להפצתה. בשנת 1882 הקים את תחנת הכוח הראשונה בניו יורק, שסיפקה זרם חשמלי לבתי מגורים ולמפעלים.

הוא הבין שהמפתח להצלחה טמון לא רק בטכנולוגיה, אלא גם בשילוב שלה במודלים כלכליים בני קיימא. אדיסון הקים חברות, גייס משקיעים, יצר שווקים חדשים, והניח את היסודות למה שנודע לימים כ"תעשיית החשמל". רבות מהחברות שייסד התמזגו לימים לג'נרל אלקטריק, אחד התאגידים הגדולים והמשפיעים ביותר במאה ה-20.

מותו של אדיסון עורר תגובות עולמיות. נשיא ארה"ב דאז, הרברט הובר, הורה לכבות את האורות למשך דקה לזכרו. עיתונים ברחבי העולם פרסמו שערים עם תמונתו, והציבור הרחב הכיר בתרומתו האדירה לשינוי אורח החיים המודרני.

לאורך חייו שילב אדיסון בין מדע, יזמות והשפעה חברתית. הוא לא רק המציא, הוא שינה תעשיות שלמות: האנרגיה, הקולנוע, התקשורת, המוזיקה והתאורה. דמותו נותרה סמל למוח יוזם, ליכולת לחבר בין רעיון למציאות, ולתפיסה שהקידמה הכלכלית נשענת על יצירתיות, תעוזה והתמדה.

18 באוקטובר 1922 - רשת הרדיו BBC קמה באנגליה

ב-18 באוקטובר 1922 נולדה באופן רשמי ה-British Broadcasting Company, גוף השידור הראשון שאיגד את שידורי הרדיו בבריטניה לגוף מרכזי, מקצועי ומבוקר. המהלך נולד מתוך צורך להסדיר את כאוס השידורים ששרר לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשעשרות תחנות חובבניות התחרו על האוויר בגל פתוח ובלתי מוסדר.

החברה הוקמה ביוזמה משותפת של משרד הדואר המלכותי ושישה תאגידי ציוד אלקטרוני ורדיו מובילים, בהם מרקוני, ג'נרל אלקטריק ו-Western Electric. על פי ההסכמות, רק יצרני ציוד שידור יוכלו להחזיק במניות החברה, והמימון יתבסס על גביית דמי רישיון שנתיים ממאזינים - עשרה שילינג לשנה. בכך נוצר מודל חדש של שידור ציבורי שאינו תלוי בפרסום מסחרי, אלא בשותפות ישירה עם הציבור.

כבר ב-14 בנובמבר אותה שנה, שודרה ההכרזה הראשונה מהתחנה הלונדונית 2LO. השידור כלל קריאת חדשות, מזג אוויר והופעת מוזיקה חיה. את קולו של הקריין ארתור בורוז זיהו תוך זמן קצר מיליוני מאזינים, וסר ג'ון רית', המנהל הראשון של ה-BBC, הפך לדמות משמעותית בעיצוב תכניו ותפקודו של הארגון.

תוך פחות משנה נפתחו תחנות מקומיות בערים נוספות, גלאזגו, מנצ'סטר, ברמינגהם ואחרות. המהפכה לא הייתה רק טכנולוגית אלא גם חברתית ותרבותית: שידורי הרדיו הפכו לכלי לאיחוד לאומי, להעברת ידע, ולפיתוח זהות קולקטיבית. העיתונות הכתובה ראתה ב-BBC יריבה חדשה, אך גם גשר לשיתופי פעולה תקשורתיים.

בשנת 1927 הפכה החברה לתאגיד ציבורי בחסות המלך, תחת השם British Broadcasting Corporation. מועצת נאמנים מונתה לפקח על פעילותה, והמודל הפך לתקדים בינלאומי. ה-BBC הפכה לסמל של שידור אחראי, אמין וללא תלות כלכלית בגופים פרטיים. ההשפעה הכלכלית של הקמתה ניכרה גם בתעשיית ייצור הרדיו, שסיפקה תעסוקה למאות עובדים טכניים, קריינים, כותבים, מוזיקאים ושחקנים, וכן בעלייה חדה במכירת ציוד קליטה ואנטנות. תוך זמן קצר, ה-BBC לא רק דיווחה על ההיסטוריה, אלא הפכה לחלק בלתי נפרד ממנה.