זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

בני 80 ביטלו טיסה שתוכננה ל־9 באוקטובר, האם הם זכאים לפיצויים?

זוג פנסיונרים בשנות השמונים לחייהם הזמינו חופשה של יותר משבוע לאוזבקיסטן, אלא שיומיים לפני הטיסה אירעה השבת השחורה ובמקביל תיירים ישראלים נרצחו באלכסנדריה. הזוג חשש לחייו וביטל את הטיסה ודרש החזר. מה פסק בית המשפט?
חיים בן הקון | (1)

זוג פנסיונרים בשנות השמונים לחייהם הזמינו חופשה של יותר משבוע לאוזבקיסטן. מועד הטיסה תוכנן ל–9.10.2023. אלא שיומיים לפני הטיסה אירעה השבת השחורה ואם לא די בכך, שני תיירים ישראלים נרצחו באלכסנדריה. בעקבות רצח התיירים, חששו בני הזוג לטוס לאוזבקיסטן – שאוכלוסייתה הינה מוסלמית ברובה. הזוג ביקש לבטל את הטיול ולקבל החזר מחברת התיירות, אך זו טענה כי בין אם ירצו ובין אם לאו – השירותים והסחורות מספקים באוזבקיסטן כבר הוזמנו והטיול יתקיים כמתוכנן. הזוג תבע את חברת התיירות בבית המשפט לתביעות קטנות בתל־אביב.

ככר רגיסטאן באוזבקיסטן, אילוסטרציה

הזוג לא היה לבד. עוד כ–15 ממשתתפי הטיול ביקשו לבטל את השתתפותם ודרשו את החזר כספם. הטיול גם לא היה זול: עלות הטיול אותה שילמו בני הזוג עמדה על 23,110 שקל. אך החברה השיבה בתגובה לדרישתם כי: ״הטיול לאוזבקיסטן יוצא כסדרו בתאריך 9.10 כל השירותים כבר הוזמנו עבורכם כך שלצערי אם תרצו לבטל דמי הביטול הינם מלאים״. 

בתביעה שהגישו הזוג, ביקשו כאמור כי כל תמורת כספם תוחזר להם, ולכל הפחות יוחזר התשלום עבור רכיבי התשלום שלא נעשה שימוש בעבורם, כגון:  הוצאות כלכלה, הסעות מהשדה וחזרה לביתם, תחבורה יבשתית לאורך הטיול, תשר לנותני השירות, מיסי נמל וכיוצא באלה.

בני הזוג טענו כי זכותם הייתה לסכל את החוזה לפי חוק, שכן לפי החוק מותר לסכל (לבטל) חוזה במקרה בו לא ניתן היה לצפות את הדברים מראש, וגם לא הייתה חובה על התובע לצפות מראש. ברור שלא היה על הזוג המבוגר לחזות מלחמה כוללת יומיים לפני התקיימות הטיול, ועל כן טענתם עולה בקנה אחד עם החוק. 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לעומת טענותיהם של בני הזוג, טענה חברת התיירות כי לאחר ביצוע ההזמנה, בני הזוג קיבלו הודעה עם כלל תנאי ההסכם של הטיול, לרבות אלה החלים על ביטול העסקה.  לגבי ביטול העסקה נכתב בהסכם כי ניתן לקבל החזר כספי אך ורק אם הביטול נעשה שבעה ימים לפני מועד הטיול.

ובאשר להחזר הכספי של בני הזוג, טענה החברה כי היה עליהם לבטח את עצמם מפני מקרה כזה בדיוק.

את מערכת היחסים בין החברה לבני הזוג הגדיר בית המשפט על־ידי פסק דין משנת 2009 לפיו, חברת התיירות אינה רק סוכנות המעבירה את כספי הלקוחות לספקים במדינת היעד או לחברות התעופה וכיוצא באלה, אלא חברת התיירות הינה מומחית בארגון טיולים, יש לה עדיפות על פני הלקוח הבודד בכל הנוגע לתכנון טיולים, ועל כן היא מוכרת טיולים ללקוחות בחוזים אחידים כמכלול. זאת לעומת סוכנויות תיירות לדוגמה, שמספקות רק רכיבים מסוימים.

קיראו עוד ב"משפט"

המשמעות של יחסים אלו הינה, כי בשונה מסוכן שעוזר ללקוח לרכוש שירותי תיירות, ובמקרה של ביטול עוזר הסוכן ללקוח לקבל את כספו בחזרה מצד שלישי, חברת התיירות אותה תבעו בני הזוג היא המוכרת עצמה. ולכן, היא אינה חייבת להחזיר ׳רכיבי תשלום שלא נעשה שימוש עבורם׳ – כאמור למעלה, מכיוון שרכיבים אלו נוגעים לצדדים שלישיים, ובמקרה שלנו יש רק שתי צדדים ורכיב תשלום אחד והוא הטיול בכללותו.

הרשמת הבכירה הלנה בורוכוביץ׳ ליטוין מבית המשפט לתביעות קטנות בתל־אביב פסקה כי חברת התיירות תשיב 40% מעלות הטיול, שהם כ–9,200 שקל. את פסק הדין הסבירה השופטת בטענה כי אמנם לא הייתה מניעה אובייקטיבית לסיכולו של החוזה וביטול הטיול – שכן חוזים דומים עם נופשים אחרים באותו טיול אכן התקיימו בסופו של דבר, אך בכל זאת, בעקבות חוסר הוודאות ששרר באותה תקופה, ובעקבות חששם של בני הזוג לבריאותם (או לחייהם) יש מקום ״לחלק את הסיכונים״ כדברי הרשמת. 

בפסק הדין הזכירה הרשמת מקרה דומה שאירע במהלך מגיפת הקורונה. בשנת 2020 ביקשו נוסעים לבטל טיול מאורגן בשל השתייכותם לקבוצת סיכון וחשש מהידבקות במחלה הקורונה במדינת היעד. בפסק הדין במקרה זה פסק בית המשפט ׳מעט לטובת הנתבעת׳ כלשון פסק הדין. הנימוק לכך היה כי מאחר ואף אחד מן הצדדים – לא התובע ולא הנתבע – אחראי למצב הקיים, אך שניהם סובלים ממנו, היה נראה לבית המשפט סביר לחלק את הפיצויים לשני חציים לא שווים, כשהחלק הגדול הולך לחברת התיירות.

רשם או רשמת בבתי משפט הם כמו שופטים, הם נתונים לאותם מחויבויות החלות על שופטים, אך אין בידם את היקף הסמכויות כפי שיש אצל שופטים. רשמים יכולים להכריע בסכסוכים מסויימים, למשל, תביעות קטנות אך לא יותר. תפקידם של הרשמים מוסדר מכח החוק.

חברת התיירות אותה תבעו בני הזוג היא חברת תיירות המתמחה בטיולים מורכבים. החברה מציעה שייט נהרות מאורגן באירופה, טיול לספארי של טנזניה, קרוז באיי המזרח הרחוק ועוד. החברה מתמחה גם בטיולים למבוגרים: לאורך כל הטיול ישנו רופה ישראלי המלווה את הטיול. בדף האינטרנט של החברה, מצאנו טיול דומה לאוזבקיסטן שעתיד להתרחש בספטמבר 2025 עליו מעידה החברה כי ״מרכז אסיה ובתוכו אוזבקיסטן, הוא אחד המקומות הנידחים בעולם שטרם נתגלו על ידי עולם התיירות״. הטיול מתוכנן להיות סביב האדריכלות והתרבות המקומית. 

מחברת התיירות נמסר לביזפורטל בתגובה: "חברתנו עמדה בכלל ההתחייבויות ופעלה בהתאם לחוק ולתנאי החוזה שנחתם עם הלקוחות. הטיול לאוזבקיסטן יצא כמתוכנן בהתאם ללוחות הזמנים, וההחלטה של חלק מהמטיילים שלא להשתתף התקבלה יממה בלבד לפני היציאה, כאשר בשלב זה כבר לא ניתן היה לבטל את כלל השירותים שהוזמנו. חוזי ההתקשרות עם הספקים המקומיים אינם מאפשרים ביטול בהתראה כה קצרה לאחר חודשים של הכנות.

אנו מצרים על כך שהרשמת התעלמה מהעובדות המהותיות, ונשקול את צעדינו המשפטיים, כולל בחינת ערעור על ההחלטה".

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    משה, ראשל"צ 16/10/2024 13:49
    הגב לתגובה זו
    ואת כל עם ישראל. הוא העביר מזוודות כסף לחמאס ויצר במו ידיו את טבח נתניהו.
צוואה ירושה
צילום: Istock

אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.

הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.

לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.

האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות

בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.

תאונת דרכים
צילום: depositphotos

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות כבר היום

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.

בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.

על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.

הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.

הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית

אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.