בני 80 ביטלו טיסה שתוכננה ל־9 באוקטובר, האם הם זכאים לפיצויים?
זוג פנסיונרים בשנות השמונים לחייהם הזמינו חופשה של יותר משבוע לאוזבקיסטן. מועד הטיסה תוכנן ל–9.10.2023. אלא שיומיים לפני הטיסה אירעה השבת השחורה ואם לא די בכך, שני תיירים ישראלים נרצחו באלכסנדריה. בעקבות רצח התיירים, חששו בני הזוג לטוס לאוזבקיסטן – שאוכלוסייתה הינה מוסלמית ברובה. הזוג ביקש לבטל את הטיול ולקבל החזר מחברת התיירות, אך זו טענה כי בין אם ירצו ובין אם לאו – השירותים והסחורות מספקים באוזבקיסטן כבר הוזמנו והטיול יתקיים כמתוכנן. הזוג תבע את חברת התיירות בבית המשפט לתביעות קטנות בתל־אביב.
ככר רגיסטאן באוזבקיסטן, אילוסטרציה
הזוג לא היה לבד. עוד כ–15 ממשתתפי הטיול ביקשו לבטל את השתתפותם ודרשו את החזר כספם. הטיול גם לא היה זול: עלות הטיול אותה שילמו בני הזוג עמדה על 23,110 שקל. אך החברה השיבה בתגובה לדרישתם כי: ״הטיול לאוזבקיסטן יוצא כסדרו בתאריך 9.10 כל השירותים כבר הוזמנו עבורכם כך שלצערי אם תרצו לבטל דמי הביטול הינם מלאים״.
בתביעה שהגישו הזוג, ביקשו כאמור כי כל תמורת כספם תוחזר להם, ולכל הפחות יוחזר התשלום עבור רכיבי התשלום שלא נעשה שימוש בעבורם, כגון: הוצאות כלכלה, הסעות מהשדה וחזרה לביתם, תחבורה יבשתית לאורך הטיול, תשר לנותני השירות, מיסי נמל וכיוצא באלה.
- המלונות שאירחו מפונים יקבלו 160 מיליון ש' לשיפוצים
- מנכ"ל האוצר: "תקציב הביטחון חייב תקרה - אחרת אין יעילות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בני הזוג טענו כי זכותם הייתה לסכל את החוזה לפי חוק, שכן לפי החוק מותר לסכל (לבטל) חוזה במקרה בו לא ניתן היה לצפות את הדברים מראש, וגם לא הייתה חובה על התובע לצפות מראש. ברור שלא היה על הזוג המבוגר לחזות מלחמה כוללת יומיים לפני התקיימות הטיול, ועל כן טענתם עולה בקנה אחד עם החוק.
לעומת טענותיהם של בני הזוג, טענה חברת התיירות כי לאחר ביצוע ההזמנה, בני הזוג קיבלו הודעה עם כלל תנאי ההסכם של הטיול, לרבות אלה החלים על ביטול העסקה. לגבי ביטול העסקה נכתב בהסכם כי ניתן לקבל החזר כספי אך ורק אם הביטול נעשה שבעה ימים לפני מועד הטיול.
ובאשר להחזר הכספי של בני הזוג, טענה החברה כי היה עליהם לבטח את עצמם מפני מקרה כזה בדיוק.
את מערכת היחסים בין החברה לבני הזוג הגדיר בית המשפט על־ידי פסק דין משנת 2009 לפיו, חברת התיירות אינה רק סוכנות המעבירה את כספי הלקוחות לספקים במדינת היעד או לחברות התעופה וכיוצא באלה, אלא חברת התיירות הינה מומחית בארגון טיולים, יש לה עדיפות על פני הלקוח הבודד בכל הנוגע לתכנון טיולים, ועל כן היא מוכרת טיולים ללקוחות בחוזים אחידים כמכלול. זאת לעומת סוכנויות תיירות לדוגמה, שמספקות רק רכיבים מסוימים.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
המשמעות של יחסים אלו הינה, כי בשונה מסוכן שעוזר ללקוח לרכוש שירותי תיירות, ובמקרה של ביטול עוזר הסוכן ללקוח לקבל את כספו בחזרה מצד שלישי, חברת התיירות אותה תבעו בני הזוג היא המוכרת עצמה. ולכן, היא אינה חייבת להחזיר ׳רכיבי תשלום שלא נעשה שימוש עבורם׳ – כאמור למעלה, מכיוון שרכיבים אלו נוגעים לצדדים שלישיים, ובמקרה שלנו יש רק שתי צדדים ורכיב תשלום אחד והוא הטיול בכללותו.
הרשמת הבכירה הלנה בורוכוביץ׳ ליטוין מבית המשפט לתביעות קטנות בתל־אביב פסקה כי חברת התיירות תשיב 40% מעלות הטיול, שהם כ–9,200 שקל. את פסק הדין הסבירה השופטת בטענה כי אמנם לא הייתה מניעה אובייקטיבית לסיכולו של החוזה וביטול הטיול – שכן חוזים דומים עם נופשים אחרים באותו טיול אכן התקיימו בסופו של דבר, אך בכל זאת, בעקבות חוסר הוודאות ששרר באותה תקופה, ובעקבות חששם של בני הזוג לבריאותם (או לחייהם) יש מקום ״לחלק את הסיכונים״ כדברי הרשמת.
בפסק הדין הזכירה הרשמת מקרה דומה שאירע במהלך מגיפת הקורונה. בשנת 2020 ביקשו נוסעים לבטל טיול מאורגן בשל השתייכותם לקבוצת סיכון וחשש מהידבקות במחלה הקורונה במדינת היעד. בפסק הדין במקרה זה פסק בית המשפט ׳מעט לטובת הנתבעת׳ כלשון פסק הדין. הנימוק לכך היה כי מאחר ואף אחד מן הצדדים – לא התובע ולא הנתבע – אחראי למצב הקיים, אך שניהם סובלים ממנו, היה נראה לבית המשפט סביר לחלק את הפיצויים לשני חציים לא שווים, כשהחלק הגדול הולך לחברת התיירות.
רשם או רשמת בבתי משפט הם כמו שופטים, הם נתונים לאותם מחויבויות החלות על שופטים, אך אין בידם את היקף הסמכויות כפי שיש אצל שופטים. רשמים יכולים להכריע בסכסוכים מסויימים, למשל, תביעות קטנות אך לא יותר. תפקידם של הרשמים מוסדר מכח החוק.
חברת התיירות אותה תבעו בני הזוג היא חברת תיירות המתמחה בטיולים מורכבים. החברה מציעה שייט נהרות מאורגן באירופה, טיול לספארי של טנזניה, קרוז באיי המזרח הרחוק ועוד. החברה מתמחה גם בטיולים למבוגרים: לאורך כל הטיול ישנו רופה ישראלי המלווה את הטיול. בדף האינטרנט של החברה, מצאנו טיול דומה לאוזבקיסטן שעתיד להתרחש בספטמבר 2025 עליו מעידה החברה כי ״מרכז אסיה ובתוכו אוזבקיסטן, הוא אחד המקומות הנידחים בעולם שטרם נתגלו על ידי עולם התיירות״. הטיול מתוכנן להיות סביב האדריכלות והתרבות המקומית.
מחברת התיירות נמסר לביזפורטל בתגובה: "חברתנו עמדה בכלל ההתחייבויות ופעלה בהתאם לחוק ולתנאי החוזה שנחתם עם הלקוחות. הטיול לאוזבקיסטן יצא כמתוכנן בהתאם ללוחות הזמנים, וההחלטה של חלק מהמטיילים שלא להשתתף התקבלה יממה בלבד לפני היציאה, כאשר בשלב זה כבר לא ניתן היה לבטל את כלל השירותים שהוזמנו. חוזי ההתקשרות עם הספקים המקומיים אינם מאפשרים ביטול בהתראה כה קצרה לאחר חודשים של הכנות.
אנו מצרים על כך שהרשמת התעלמה מהעובדות המהותיות, ונשקול את צעדינו המשפטיים, כולל בחינת ערעור על ההחלטה".
- 1.משה, ראשל"צ 16/10/2024 13:49הגב לתגובה זוואת כל עם ישראל. הוא העביר מזוודות כסף לחמאס ויצר במו ידיו את טבח נתניהו.

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.