מתי אתם זכאים לקבל את החיסכון הפנסיוני של ההורים-סבים?
לאן הולכים כספי החיסכון בפנסיה כשהחוסך נפטר? מה קובע לאן ילכו הכספים של הנפטר - הצוואה, חוק הירושה או רישום מוטבים על חסכונות ספציפיים?
עו"ד דניאל פרידנברג שותף במשרד הופמן פרידנברג בשיחה עם ביזפורטל על החשיבות של צוואה ועדכון המוטבים בחסכונות.
חוק הירושה לעומת צוואה
ברוב המקרים לא מעדכנים את המוטבים במהלך החיים והם לא מעודכנים למצב שהיה בתחילת הקמת הקרן או הקופה. וכך נוצר מצב שהורים זכאים לכסף ולא ילדים; או גרושה ולא האלמנה.
מה אומר חוק הירושה?
"חוק הירושה פוגש אותנו אחרי פטירה, החוק קובע בפשטות שהעיזבון של כל מה שנשאר מתחלק בין בת הזוג לבין הילדים חצי חצי. מה נעשה שיש דירה שרשומה 50% על הגבר והאישה כל אחד ונניח שהגבר הולך לבית עולמו, מחצית הנותרת מתחלקת בין הילדים לאלמנה וכך יוצא שהאלמנה מחזיקה 75% מהדירה והילדים ב-25%.
"אם הילדים מעל גיל 18 הם יכולים להגיד לאמא שהם מוותרים ומסתלקים לטובתה כאילו לא ירשו והכל עובר אליה. אם הם קטינים לא ניתן לעשות זאת כיוון שבית המשפט אמון על רכושם של הקטינים ובית המשפט לא יאשר זאת עד גיל 18, ולכן אם האלמנה תרצה לעשות משהו עם הדירה הכל צריך אישור בית משפט. ואף בנק לא ייתן משכנתא במצב של קטינים מעורבים בדירה".
מה קורה במצב של זוגיות שנייה?
"החוק לא מבדיל בין זוגיות שניה. מבחינת החוק עושים הקפאה על המצב הקיים במצב הפטירה והאישה יורשת חצי. גם לא משנה אם נשואים או ידועים בציבור. מתי זה מייצר מורכבות כאשר נפטר בן הזוג מוריש הכל לאלמנה והאמא קושרת את גורלה עם אחר ולא עורכת צוואה והיא הולכת לבית עולמה ולמרות שאת הכל קיבלה בירושה, בן הזוג שיהיה במועד הפטירה ירש מחצית מהרכוש. גם אם נעשה הסכם ממון זה לא קשור לחוק הירושה. ולכן מחצית מהרכוש יעבור אליו ומחצית לילדים".
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מה קורה עם כספי פנסיה לאן הכספים האלה הולכים במצב של ירושה?
"חוק הירושה מאוד ספיצפי בנקודה הזו לפי סעיף 149 כספים שמגיעים מזכות ביטוחית, אלו זכויות שמוחרגות באופן מובהק מחוק הירושה. אי אפשר לכתוב עליהם שום דבר בצוואה והחוק נחרץ. הדרך להתמודד עם זכויות פנסיוניות זה עם מינוי מוטבים. ולכן יש הרבה מקרים של התנגשויות בין הדברים. אם אדם כותב את שם בן או בת הזוג וממנה אותו כמוטב גם אם הם נפרדים לאחר מכן במצב של פטירה הכסף ילך למוטבים שכתובים למרות שידוע שהתגרשו. אותה טעות היסטורית תעלה ביוקר.
"גם אם תהיה צוואה מפורשת וזה לא מעודכן בפנסיה עדיין המוטב שכתוב בביטוח יקבל את הזכויות הפנסיוניות.
"מקרה שנתקלתי, אדם שהתחיל לעבוד במקום עבודה והיה נשוי ורשם במוטבים אישתי רחל, לימים הוא התגרש ממנה במאבקים משפטיים קיצוניים, והם נפרדו בפסקי דין דרמטיים. לאחר מכן נישא בשנית וכאשר הלך לבית עולמו ופתחו את התיק הפנסיוני התחיל מאבק משפטי בין האישה הראשונה לשנייה. ונשאלת השאלה האם נותנים משקל למילה אישתי או למילה רחל. הפסיקה חלוקה בנקודה הזו במקרה הזה בסוף התפשרו וחלקו חצי חצי".
גם הרבה חברה צעירים כותבים את ההורים והאחים בזכויות לפנסיה ולאחר מכן מתחתנים ולא משנים את המוטבים - מה עושים בכדי להימנע ממקרים מסוג זה?
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
"הפתרון הוא באמצעות עדכון מוטבים מהיום הראשון – יורשי עפ"י חוק. אם לא יהיה נשוי המוטבים הם ההורים, אם נשוי זאת תהיה האלמנה. ואם כותבים שמית מי המוטבים תדעו שזה נעול. צריך לשנות את שם המוטבים. עדכון המוטבים עצמם כלומר לפנות לקרן הפנסיה ולעדכן את המוטבים כדי שיהיה ברור מיהם המוטבים העדכניים, זה מונגש וקל ואין צורך בעו"ד וזה שווה הרבה מאוד"
לאור אירועי שבעה באוקטובר האם החוק הירושה הנוכחי שמשאיר חלק מהרכוש אצל הילדים הוא לא תמוה ופוגע באותה אלמנה וילדים ברגעים הקשים?
"נכון שבמקרים שאתה מתאר נוצרת פגיעה באלמנה והירושה שניתנת לקטינים והיא מונעת ממנה להתקדם ולדאוג להם כאשר היא רוצה לשפר את תנאי הדיור וזה יכול להוות מכשול. מצד שני זה חוק כללי לכולם והוא לא יכול לדאוג לכל מקרה ומקרה. והחוק צריך לאזן בין אינטרס של האלמנה והילדים והאיזון הוא חצי חצי. נכון שזה טוב ויפה במציאות תיאורטית שהכל הרמוני אבל במציאות שאנחנו חיים היא יותר קיצונית וזה דורש פתרונות יותר יצירתיים".
ומה אומר חוק הירושה במצב של חברות ובעלי מניות בראיון המלא:
- 1.ירון אופק 12/08/2024 20:13הגב לתגובה זוהיי , תודה על הסקירה, למיטב יידעתי יש הבחנה בין קרן פנסיה לשאר המוצרים הפנסיוניים. קרן פנסיה מחולקת לאחר המוות, 60% - לבת הזוג, ו 40% מחולקים בין הילדים -עד גיל 21. שאר המוצרים לפי מוטבים. לא שמעתי שהדברים נאמרו בראיון. אשמח להברות
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
פסק דין מעניין מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי שתיקה ממושכת של אם במשך 14 שנה מהווה ויתור על זכותה לגבות את המזונות שנפסקו לטובת ילדיה. השופט מחמוד שדאפנה הדגיש כי המחוקק קבע מגבלות זמן ברורות לגביית מזונות מהעבר, וכי היעדר פעולה מצד האם
מלמד על הסכמה לכך שהמזונות לא ישולמו. הוא אף דחה טענה לגבי פחד שהיה לאשה מפני בעלה לשעבר
במרכז פסק הדין שפורסם השבוע בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל ניצב סכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, שהתגרשו ב-2008, ושילדיהם כבר בגירים. האם פנתה לבית המשפט וביקשה היתר לגבות מזונות עבור ילדיה למפרע (רטרואקטיבית), בטענה כי במשך השנים לא נגבו הסכומים האלה משום שהיא הסתמכה על קיזוז שביצע האב לכאורה - קיזוז של המזונות כנגד חלקו בדירת המגורים המשותפת. האב מצדו, טען כי מעולם לא ויתר על זכויותיו הקנייניות בדירה, וכי הקיזוזים שביצע היו בגין שווי השימוש של האם בדירה, לרבות תשלומי המשכנתא ששילם במלואם.
השופט מחמוד שדאפנה נדרש להכריע בשאלה מורכבת: האם לאחר חלוף שנים כה רבות ניתן לאפשר לאם לגבות את חוב המזונות, או שמא שתיקתה הארוכה מלמדת על ויתור מצדה. בפסק הדין שפורסם בחן בית המשפט את ההליכים הרבים שניהלו הצדדים לאורך השנים, לרבות תביעות רכושיות ותיקי משמורת, וקבע כי אין מחלוקת שהתובעת לא פעלה לגביית המזונות מאז שניתן פסק הדין המקורי ב-2010.
השופט קבע כי בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ניתן לגבות מזונות שלא נגבו רק ברשות בית המשפט אם חלפו יותר משנתיים מהמועד שבו נפסקו. לדבריו, "כוונת המחוקק בסעיף זה היתה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים לפיה כל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום הפס"ד עליו להוכיח לביהמ"ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתן".
האם סברה שהקיזוזים שביצע האב הם כנגד חלקו בדירה
במהלך הדיון הציגה האם גרסה שלפיה סברה במשך שנים שהקיזוזים שביצע האב נעשו כנגד חלקו בדירה, ולכן היא לא ראתה צורך לדרוש את המזונות. עם זאת, בחקירתה הנגדית הודתה האשה כי ידעה שעם הגיעם של הילדים לגיל 18 פוקע חיוב המזונות, ואף ציינה כי, "קיבלתי את המזונות עם הקיזוז, וידעתי שבגיל 18 זה נגמר לי". השופט סבר כי התשובות האלה מחזקות את המסקנה שהתובעת קיבלה את המצב במשך השנים ולא ראתה עצמה זכאית לדרוש את הכספים.
- הערעור התקבל: בוטלה החלטה להפחתת המזונות
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט בחן גם את טענת הפחד שהעלתה האם, שלפיה חששה מהאב ולכן לא פעלה משפטית. ואולם השופט שדאפנה קבע כי אין בטענה זו, שהועלתה בשיהוי כה רב וללא ראיות תומכות, כדי להצדיק אי נקיטת הליכים במשך 14 שנה. הוא הזכיר כי לאורך השנים ניהלו הצדדים הליכים רבים זה נגד זו, כך שהטענה לפחד כגורם מעכב אינה מתיישבת עם המציאות. השופט גם עמד על כך שבמסגרת תביעה רכושית קודמת דחה בית המשפט טענות קיזוז שהעלו שני הצדדים, וקבע כי הנתבע מעולם לא ויתר על זכויותיו בדירה. גם הטענה לגבי הסכם בעל פה שנחתם לאחר הסכם הגירושים נדחתה, בין היתר בשל קיומו של "השתק פלוגתא", מפני שהסוגיה הזו כבר נדונה והוכרעה בהליך הקודם.
