מחלוקת בין שני נכדים בעניין הירושה של דירת סבתם הוכרעה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפסק דין שהותר לפרסום באחרונה. השופטת לירון זרבל קדשאי הורתה על קיום הצוואה של הסבתא, שנפטרה כבר ב-2013, חרף טענות שהעלה המתנגד בדבר חוסר כשירות והשפעה בלתי הוגנת. השופטת כתבה, בין היתר, כי אף שהסבתא סבלה מבעיות בריאות שונות ואף נעזרה בהליכון כדי להתנייד, מהעדויות עולה תמונה שלפיה היא לא היתה מרותקת לביתה - ויכלה לערוך את הצוואה.

ב-2019, כשש שנים לאחר פטירתה של הסבתא, הגיש אחד מהנכדים שלה בקשה לצו ירושה. הצו ניתן ונקבע בו כי ילדיה של המנוחה יירשו את הרכוש שלה. אביו של מגיש הבקשה נפטר, כך שאותו נכד היה צפוי לקבל נתח מן הירושה. זמן קצר לאחר מכן הגיש נכד אחר בקשה לביטול צו הירושה. הוא טען כי סבתו הורישה לו את דירתה בצוואה שאותה היא ערכה ב-2002. כל היורשים, פרט לנכד שהגיש את הבקשה לצו ירושה, תמכו בקיום הצוואה הזו.  

הנכד שביקש לקיים את הצוואה סיפר כי סבתו היתה גרה בדירת עמידר שנמצאת סמוך למקום המגורים של אמו. במאי 2002 אפשרה עמידר לשוכרים שלה לרכוש את הזכויות בדירות. סבתו פנתה אליו כדי שהוא ירכוש את הדירה, ואילו הוא רצה לסייע לה כדי שתמשיך לגור בנכס עד סוף ימיה - ואכן רכש אותו. בהמשך כאמור ערכה הסבתא צוואה שבה היא הורישה לו את הדירה המדוברת. הוא ציין כי לאחר מותה של סבתו הוא לא מיהר לממש את הצוואה ולרשום את זכויותיו בדירה, מכיוון שלדבריו כל ילדי המנוחה ידעו כי היא הורישה לו אותה והוא לא חשש שיהיו מחטפים.

מנגד, הנכד המתנגד טען כי סבתו היתה חולה ומרותקת לביתה, ואף התקשתה לזהות את נכדיה. לדבריו, המנוחה סבלה מלקויות פיזיות רבות כמו יתר לחץ דם, סוכרת, אוטם שריר הלב, שני אירועים מוחיים, שיתוק בפלג ימין של הגוף, פגם קוגניטיבי, הפרעה בדיבור וכריתה של אצבע בכף הרגל. הוא הוסיף כי היא התקשתה בניידות, השתמשה בהליכון והיתה זקוקה לסיוע, ולכן לאור כל הדברים האלה היא לא היתה מסוגלת ללכת בעצמה אל הנוטריון ללא עזרה.

• ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
• בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטת לירון זרבל קדשאי, מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, דחתה את ההתנגדות וקיבלת את הבקשה לקיום הצוואה. השופטת אף מינתה מומחה פסיכיאטר לבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד שבו נערכה הצוואה. היא קיבלה את מסקנת המומחה, שלפיה הסבתא היתה בכשירות מנטלית, נפשית וקוגניטיבית שהספיקה כדי להבין את טיבה של הצוואה שהיא ערכה. ״המסמכים הרפואיים והראיות הקליניות העולות מהם, לא מצביעים, על כי סבלה באותה עת מדמנציה או מליקויים קוגניטיביים, על אף מצבה הגופני הירוד, תביעתה לקבל קצבת סיעוד ומספר אטמים מוחיים שכבר סבלה מהם בעת חתימתה על הצוואה״, ציינה השופטת בפסק הדין שפרסמה.

היא הוסיפה כי היא לא שותפה לפרשנות שמגיש ההתנגדות העניק לשימוש של הסבתא בהליכון ולמגבלות ניידות, וכי אין בסיס לקביעה כי המנוחה לא היתה מסוגלת להגיע לבדה למשרד של הנוטריון. ״הליכון, מעצם טבעו, נועד לסייע למי שמסוגל ללכת ומתקשה בכך, בדומה למקל הליכה, ולא למי שאינו מסוגל ללכת״, הבהירה השופטת בפסק הדין.

לאור כל אלה, קבעה השופטת כי יש לתת צו לקיום הצוואה של המנוחה, מבלי לבטל את צו הירושה, אלא לתקנו באופן שיחריג מתחולתו את הדירה. הנכד המתנגד חויב לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 שקל.

• ליקויים התגלו בדירה בת 50 - הקבלן והמשווק יפצו
• דיירת רחוב לשעבר תקבל מחיקת ריביות עבור חובותיה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?

כדי שיורש יוכל לקבל את חלקו מתוך העיזבון (ירושה) של המנוח (המוריש), יש להגיש בקשה שמכונה "בקשה לצו ירושה". צו ירושה מונפק כיום באופן דיגיטלי (ממוחשב) ובמקביל לשליחתו למי שהגיש את הבקשה, הוא נשלח גם לגופים שונים, כך שאין צורך להציגו בפניהם.

לאחר קבלת האישור על תקינות הבקשה, הרשם לענייני ירושה יפרסם ברשומות (פרסומים רשמיים של מדינת ישראל) ובאתר האינטרנט שלו, הודעה על הגשת הבקשה כדי לאפשר למי שמעוניין, להגיש התנגדות למתן הצו. במקביל לפרסום ההודעה, הבקשה מועברת לטיפול הגורם המוסמך במשרדי הרשם לענייני ירושה או במשרדי האפוטרופוס הכללי. אם חסרים פרטים בבקשה או יש צורך בהבהרות נוספות, תישלח למבקש דרישה להשלמת הפרטים במייל. ניתן להשלים את הפרטים ולעקוב אחרי הטיפול בבקשה באמצעות מערכת הרשם לענייני ירושה באינטנרט. לאחר השלמת הטיפול בבקשה ולאחר שחלף המועד להגיש התנגדות, הרשם לענייני ירושה ייתן את הצו.

שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, יריב לוין, חתם לפני כמה חודשים על תקנות לביטול החובה לפרסום בקשות צווי ירושה וצווי קיום צוואה בעיתונות המודפסת. בעקבות זאת גם הופחת תשלום הוצאות הפרסום המתלווה להגשת בקשות אלה. מטרת הפרסום היתה בעבר כדחי להנגיש לציבור את המידע, כדי שמי שיש לו השגות לכך יוכל להגיש התנגדות. ואולם זה היה רלוונטי לעבר הרחוק, כשאנשים צרכו את המידע דרך העיתונים המודפסים. ההחלטה התקבלה בעקבות סקר שנערך ומצא כי רק 3% ממגישי ההתנגדויות לקיום צוו הירושה גילו עליהם דרך העיתונים. ייתכן כי הצעד הזה של משרד המשפטים יוביל את הממשלה כולה לקבל גם החלטה על ביטול חובת הפרסום של גורמים רבים אחרים בעיתונות המודפסת (מכרזים לדוגמה). הפרסום הזה שווה לעיתונים עשרות מיליוני שקלים רבים מדי שנה, שמגיעים מהקופה הציבורית.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט למשפחה בבאר שבע במאי האחרון, במקרה שבו הוגש ערעור על החלטת רשם הירושות לבטל צו ירושה שהוצא לאחר שאם לעשרה ילדים שנפטרה בשל צוואה נוספת שהותירה לטובת אחד מבניה. המבקש והמשיב הם שניים מבין עשרת ילדיה של אשה שהלכה לעולמה בתחילת 2014. ארבע שנים לאחר, מותה קיבל רשם הירושה את בקשת המבקש להוציא אחר אמו צו ירושה שלפיו יורשי עיזבונה, הכולל בין השאר משק חקלאי, הם עשרת האחים בחלקים שווים. יותר משנתיים חלפו מאותו הרגע, כשפתאום בסוף 2020 הגיש המשיב לרשם הירושה בקשה לביטול צו הירושה, נוכח קיומה של צוואה לטובתו מ-1996, שעליה חתומה אמו המנוחה. בהיעדר תגובה מצד האחים, נעתר הרשם לבקשת הביטול, וזאת מבלי להכריע בתוקף הצוואה. בתגובה, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה שמבטלת את הצו, והעניין הועבר לדיון בבית המשפט.

במקרה נוסף, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק ביוני 2023 בתביעה שהגיש אדם לביטול צוואתו של אביו המנוח. התובע טען כי אביו העניק לבתו, אחותו של התובע, דירה בתל אביב וזאת בניגוד לצוואה המקורית, שלפיה היתה אמורה להתחלק ביניהם שווה בשווה. תחילתו של הסיפור במאי 1980, אז ערכו הוריהם המנוחים של שני הצדדים צוואה הדדית שקובעת כי בפטירתו של אחד מהם יעבור רכושו למשנהו שנותר בחיים. עוד נקבע כי לאחר מות בן הזוג השני יועבר רכוש ההורים, שכולל בין היתר דירה בתל אביב, לילדיהם באופן שוויוני. כמו כן, נכתב בצוואה כי כל אחד מהמורישים רשאי לשנות אותה בכל עת, ובלבד שהשינוי ייעשה בכתב. רכושם של ההורים כלל, בעיקרו, כספים וזכויות בעלות בדירת מגורים הנמצאת בתל אביב. בני הזוג חתמו על הצוואה בפני שני עדים. בצוואה, כאמור, העניקו ההורים את רכושם למשנהו אם ילך לעולמו לפניו, ובנוסף קבעו את ילדיהם כיורשים אחר המוריש השני בהסדר של "יורש אחר יורש".

בהקשר של המקרה הנ"ל, סעיף 72 לחוק הירושה קובע כי: "נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום צוואה, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". תקנה 27 לתקנות הירושה, קובעת כי: "בית המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה".

יש מבחנים שאמורים לסייע לשופט. האם קיימת עובדה שלא הובאה בפני רשם הירושה או בית המשפט, קודם למתן הצו, והאם היה בה כדי לגרום לקבל צו שונה מהצו שניתן. בנוסף, על השופט לבחון אם יכול היה המבקש להביא את העובדה או הטענה לפני מתן הצו? וכן אם יכול היה לעשות כן בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מתן הצו? במידה שהמבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהיתה לו, בדרך כלל ידחה בית המשפט את הבקשה, אם כי הוא לא חייב לעשות זאת, אלא נתון לו שיקול דעת לקבל בקשה גם אם היא לא הוגשה על ידי המבקש בהזדמנות הסבירה הראשונה.