צוואה ירושה
צילום: Istock

גילה שהוא יורש יחיד מבין עשרה אחים כשביקר את דודתו בבית חולים

צו ירושה שהוצא לאחר שאם לעשרה נפטרה יבוטל, בשל צוואה נוספת שהותירה לטובת אחד מבניה. משמעות ההחלטה היא שעיזבון המנוחה - הכולל משק חקלאי - יועבר לזוכה היחיד בלבד, ולא יחולק בין עשרת האחים
עוזי גרסטמן | (1)

בהחלטה דרמטית, בית המשפט למשפחה בבאר שבע הורה על הותרת החלטה של רשם הירושות, שלפיה צו ירושה שהוצא לאחר שאם לעשרה ילדים שנפטרה יבוטל, בשל צוואה נוספת שהותירה לטובת אחד מבניה. משמעות ההחלטה שעליה חתומה השופטת שני כ"ץ היא שאם בית המשפט יורה על קיום הצוואה, עיזבון המנוחה - הכולל משק חקלאי - יועבר לזוכה היחיד בלבד, ולא יחולק בין עשרת האחים.

המבקש והמשיב הם שניים מבין עשרת ילדיה של אשה שהלכה לעולמה בתחילת 2014. ארבע שנים לאחר, מותה קיבל רשם הירושה את בקשת המבקש להוציא אחר אמו צו ירושה שלפיו יורשי עיזבונה, הכולל בין השאר משק חקלאי, הם עשרת האחים בחלקים שווים.

יותר משנתיים חלפו מאותו הרגע כשפתאום בסוף 2020 הגיש המשיב לרשם הירושה בקשה לביטול צו הירושה, נוכח קיומה של צוואה לטובתו מ-1996, שעליה חתומה אמו המנוחה. בהיעדר תגובה מצד האחים, נעתר הרשם לבקשת הביטול, וזאת מבלי להכריע בתוקף הצוואה. בתגובה, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה שמבטלת את הצו, והעניין הועבר לדיון בבית המשפט.

לטענת המבקש, אחיו, שהוא הזוכה על פי הצוואה ידע, כי אמם הותירה אחריה צוואה, ומכאן שהיה עליו לטעון לקיומה סמוך למותה ב-2014, ולכל המאוחר בעת הוצאת צו הירושה ב-2017. לטענתו, אחיו התעכב עם קיום הצוואה במתכוון, בחוסר תום לב ומתוך שיקולים מניפולטיביים, כשה"עונש" הראוי לשיטתו על השיהוי הניכר הוא חלוקת הירושה לכלל האחים באופן שוויוני, כפי שנקבע בהחלטת הרשם המקורית.

מנגד, טען האח הזוכה כי ידיעתו על הצוואה לטובתו היתה "כללית וערטילאית", ונהפכה לוודאית רק עם קבלת העתק הצוואה, באוגוסט 2020. הוא סיפר כי גילה על קיום הצוואה רק כשהלך לבקר את דודתו, בעת שזו היתה מאושפזת בבית החולים. לדבריו, הדודה סיפרה לו במהלך הביקור כי אמו "עשתה הכל על השם שלו", ומשם העניינים התגלגלו לכך שהוא נחשף לדבר קיום הצוואה, ובתגובה מיהר לבקש את ביטול צו הירושה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת כ"ץ קבעה כי מתקיימים לגבי הזוכה שני תנאים הנדרשים לצורך שינוי החלטת רשם הירושה בהתאם לחוק: הצגת עובדה שלא הובאה בפני הרשם לפני מתן צו הירושה, ושבכוחה לשנות מהחלטתו. המחלוקת היא ביחס לתנאי השלישי הנדרש בחוק: הצגת העובדה (במקרה זה הצוואה) "בהזדמנות הסבירה הראשונה".

בעניין זה, השופטת התרשמה כי הזוכה פעל כמיטב יכולתו לאיתור צוואת אמו, והגיש את הבקשה מיד כשהדבר התאפשר. מדברים שאמר הזוכה, עלה כי הוא פנה בזמן אמת לרבנים שנהוג להפקיד אצלם צוואות, ואלה אמרו לו כי אין בנמצא אצלם צוואה של אמו.

קיראו עוד ב"משפט"

רק כשש שנים לאחר מות האם, כשביקר את דודתו בבית החולים, גילה ממנה לראשונה כאמור על זכייתו בירושה, ומכאן ואילך פעל נמרצות לביטול צו הירושה. "סבורני כי המשיב פעל בשקידה סבירה לאיתור צוואת המנוחה כאשר במרוצת השנים ניסה לאתר את הצוואה מספר פעמים", אלא שהתבשר כי לא קיימת צוואה. "מכאן, כי היה למשיב יסוד סביר להניח שהמנוחה לא ערכה צוואה כפי שסבר", כתבה השופטת.

היא הדגישה כי כלל האחים, ובהם המבקש, העלו אפשרות שאמם הותירה צוואה נוספת. אבל באותה העת לא היה מדובר בידיעה ודאית אלא בשמועה בלבד, שאוששה עם קבלת עותק הצוואה בסוף 2020.

בעקבות כך, קבעה השופטת שהמשיב עמד בתנאי החוק לשינוי החלטת הרשם, ולכן ההחלטה על ביטול צו הירושה תיוותר על כנה. המבקש חויב לשלם לאחיו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 15 אלף שקל.

כדי שיורש יוכל לקבל את חלקו מתוך העיזבון (ירושה) של המנוח (המוריש), יש להגיש בקשה שמכונה "בקשה לצו ירושה". כיום, צו ירושה שניתן על ידי הרשם לענייני ירושה מונפק באופן דיגיטלי (ממוחשב), ובמקביל לשליחתו למי שהגיש את הבקשה - הוא נשלח גם לגופים שונים, כך שאין צורך להציגו בפניהם. הגשת הבקשה כרוכה בתשלום של שתי אגרות.

באחרונה הוכרע מקרה שבו גבר ואשה שהיו נשואים וחיו ביחד 60 שנה עד לפטירתו של הבעל, לא הביאו ילדים לעולם. לפני מותו, ערך הבעל שתי צוואות: האחת מורישה לאשתו את כל העיזבון לרבות הדירה שבה חיו ביחד; השנייה, מעניקה לה לכאורה כספים וריהוט בלבד. בשנה שעברה קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הצוואות סותרות זו את זו, ולכן יש לקיים את הצוואה השנייה בלבד, כשהמשמעות היא חלוקת הדירה בין האלמנה ו-20 האחיינים של הבעל. בערעור שהוגש בעקבות כך לבית המשפט המחוזי בחיפה, שינו השופטים חננאל שרעבי (אב"ד), אספרנצה אלון ואריה נאמן את התוצאה, כשקבעו כי הצוואות משלימות זו את זו, כך שהדירה תישאר של האלמנה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    מיואש 28/05/2024 10:44
    הגב לתגובה זו
    איזו אמא נוראית.
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.