האלמנה היתה אמורה לחלוק בדירה עם 20 אחיינים - כך נפתרה התסבוכת

הבעל הותיר שתי צוואות, שבית המשפט לענייני משפחה בחר לראות בהן כנפרדות, ולכן השנייה ביטלה את הראשונה. אחרי שהגישה ערעור, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת האשה, וקבע כי הצוואות הן משלימות - ובכך פתר את הבעיה של האשה
עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה ירושה משפט

גבר ואשה שהיו נשואים וחיו ביחד 60 שנה עד לפטירתו של הבעל, לא הביאו ילדים לעולם. לפני מותו, ערך הבעל שתי צוואות: האחת מורישה לאשתו את כל העיזבון לרבות הדירה שבה חיו ביחד; השנייה, מעניקה לה לכאורה כספים וריהוט בלבד.

בשנה שעברה קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הצוואות סותרות זו את זו, ולכן יש לקיים את הצוואה השנייה בלבד, כשהמשמעות היא חלוקת הדירה בין האלמנה ו-20 האחיינים של הבעל. בערעור שהוגש בעקבות כך לבית המשפט המחוזי בחיפה, שינו השופטים חננאל שרעבי (אב"ד), אספרנצה אלון ואריה נאמן את התוצאה, כשקבעו כי הצוואות משלימות זו את זו, כך שהדירה תישאר של האלמנה.

תחילת הפרשה במאי 1993, אז ערך המנוח את צוואתו הראשונה בפני נוטריון. בהתאם לצוואה זו, היורשת הבלעדית של כלל נכסיו היא אשתו, כשאחד מהאחיינים נקבע כ"יורש אחר יורש". שלוש שנים לאחר מכן, ביוני 1996, שב המנוח וערך צוואה נוספת בפני אותו נוטריון, אלא שהפעם הצוואה התייחסה רק לחלק מנכסי העיזבון – כספים בבנק ותכולת הדירה – והתעלמה מהדירה עצמה. כמו כן, סעיף היורש אחר יורש לטובת האחיין הושמט מהצוואה השנייה. 

בדומה להסדר של יורש במקום יורש, גם בהסדר מסוג יורש אחר יורש מנסה המחוקק לאפשר למצווה לקבוע תנאים שיבטיחו כי צוואתו תגיע בדיוק למי שהוא חפץ בכך, גם אם יתרחשו אירועים כלשהם במשך הזמן. המצווה רשאי לצוות לשניים, כך שהשני יזכה אחרי שהראשון כבר ירש, וזאת בכפוף לתנאים מסוימים: היורש השני יזכה אם היורש הראשון נפטר, או בהתקיים תנאי מסוים שאותו קובע המצווה, או כשמגיע המועד שאותו קבע בצוואתו - הכל לפי המוקדם ביותר. כדי למנוע שליטה אינסופית של המצווה על הדורות הבאים, ניתן לצוות בדרך זו לשני יורשים בלבד, אלא אם כן היורשים הבאים בתור כבר נולדו בעת עשיית הצוואה.

ב-2013, אחרי 60 שנה של מגורים משותפים, הלך המוריש לעולמו. במסגרת ההליך למימוש עיזבונו, עתרו אלמנתו ואחיינו לקיים את שתי צוואותיו כמשלימות זו את זו, אלא שבאוגוסט האחרון דחה כאמור בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, מאחר שלשיטתו סעיף ההורשה המלא בצוואה הראשונה סותר את סעיף ההורשה החלקי בצוואה השנייה, ומשכך מדובר בצוואות שאין אפשרות לקיים את שתיהן בכפיפה אחת, אלא רק את האחרונה. המשמעות היתה שדירת המגורים תחולק בין האלמנה ו-20 האחיינים של הבעל כיורשיו על פי דין (בהיעדר צוואה תקפה ביחס לדירה).

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בדצמבר 2023 הגישו האלמנה והאחיין ערעור על פסק הדין, בניסיון נוסף לקיים את שתי הצוואות ביחד, והפעם הם הצליחו. השופט נאמן, שכתב את פסק הדין, קבע כי הנחת היסוד הגלומה בפסק הדין, שלפיה צוואה המורישה רק חלק מהעיזבון סותרת בהכרח לצוואה אחרת המעניקה את כלל העיזבון – היא מוטעית.

לדברי השופט, כשהוראת ההורשה של חלק מהעיזבון לא מתייחסת ליתר העיזבון, ניתן בהחלט לומר כי הוראת ההורשה של כלל העיזבון משלימה את אותו חלק ואינה מנוגדת לו. "במלים אחרות, הואיל והוראת ההורשה של הצוואה המאוחרת איננה קובעת שהאלמנה יורשת רק חלק מהעיזבון אלא הינה קובעת שהאלמנה יורשת חלק מהעיזבון ולגבי יתרת העיזבון הצוואה שותקת, אין כל הכרח לראות בצוואות כסותרות זו את זו ובהחלט ניתן לראותן כמשלימות זו את זו", כתב השופט נאמן בפסק דינו.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט הוסיף כי אין היגיון בכך שהמנוח יבחר לנשל את אשתו מדירת המגורים שלהם, שאותה כינה בפסק הדין "היהלום שבכתר של התא המשפחתי", ולדבריו, בנוסף מטעם זה יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את שתי הצוואות כמשלימות. השופט הזכיר כי מדובר בבני זוג שלפי העדויות שנשמעו חיו באהבה משך עשרות שנים, ומשכך אין סיבה נראית לעין שלפיה בחלוף שלוש שנים בלבד מצוואתו הראשונה, יעשה המנוח סיבוב פרסה וידיר את רעייתו מהדירה תוך חלוקתה בין אחייניו הרבים.

לפיכך קבע השופט, בהסכמת יתר חברי ההרכב, כי שתי הצוואות יקוימו יחד כמשלימות אחת את השנייה. המשמעות של הפסיקה היא שהאלמנה תירש את מלוא העיזבון של בעלה המנוח לרבות הדירה, ואילו האחיין יירש את הדירה לאחר מות האלמנה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
הונאה פונזי (דאליאי)הונאה פונזי (דאליאי)

תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים במיזמי נדל"ן פיקטיביים

כתב האישום: זיוף מסמכים, חברות קש בחו"ל ושימוש בכספי המשקיעים לרכישת רכבי יוקרה ונכסים פרטיים

רן קידר |
נושאים בכתבה הונאה

פרקליטות מחוז תל אביב הגישה היום כתב אישום חמור נגד דוד כץ, עו"ד גיא אבני, דקל סלע וארבע חברות שבשליטתם, החושף פרשת הונאה מסועפת בהיקף של כ-44 מיליון שקל. על פי כתב האישום, בין השנים 2018-2021 שיווקו הנאשמים ארבעה מיזמי נדל"ן פיקטיביים תוך הטעיית כ-250 משקיעים באמצעות מצגי שווא מתוחכמים.

מיזם ספיר - הבטחות למעונות סטודנטים שלא היו ולא נבראו

המיזם הראשון, ממנו גויסו 7.7 מיליון שקל מ-27 משקיעים, הוצג כפרויקט להקמת מעונות סטודנטים במושב שובה הסמוך לנתיבות. על פי כתב האישום: "נאשמים 1-2, בצוותא עם מיימון, הציגו למשקיעים מצג שווא לפיו הזכויות במקרקעין שעליהם היה אמור לקום המיזם נרכשו על ידי סיגניצ'ר ספיר. בפועל, הזכויות במקרקעין לא נרכשו על ידי סיגנצ'ר ספיר או על ידי מי מהנאשמים או מיימון, או אחר מטעמם".

התרמית לא נעצרה בכך. הנאשמים הבטיחו למשקיעים "תשואה גבוהה ומובטחת של 8-11 אחוזים מיום חתימת המשקיעים על ההסכם" והציגו את המיזם כ"מפעל מאושר במסגרת החוק לעידוד השקעות הון", אך כפי שמציינת הפרקליטות: "נאשמים 1-3 ידעו שהמיזם לא הוכר כ'מפעל מאושר' וכי הם לא פנו כלל לרשויות הרלוונטיות בעניין זה".

עו"ד אבני, שהוצג כנאמן על כספי המשקיעים, "היה שותף בניהול המיזם, והפקיד את כספי המשקיעים בחשבון פקדונות על שמו... ולא בחשבון נאמנות כפי שהובטח למשקיעים". מתוך כספים אלה, "העביר נאשם 2 סך של 4 מיליון שקל לחשבונות בנק בשליטת מיימון, לטובת שימושים אישיים של מיימון ובני משפחתו".

מיזם WildWood לונדון - 1,100 דונם של אשליות

המיזם השני, ששווק על ידי כץ ומיימון תחת קבוצת בראשית, גייס 7.9 מיליון שקל מ-54 משקיעים. הוא תואר כ"מיזם המצוי בבעלות תאגידי תיירות ופיננסים הצפוי להשתרע על פני למעלה מ-1,100 דונמים, ואמור לכלול, בין היתר, שלושה מתחמי מגורים, ספורט ותרבות הכוללים מאות יחידות דיור".

ברוך אליעזר גרוס
צילום: יוטיוב

אחרי שלא שילם 6 מיליון שקל: צו עיכוב יציאה מהארץ נגד אליעזר גרוס, לשעבר בעל השליטה בסדנו


המשפט קבע כי גרוס ערבב בין נכסיו האישיים לכספי המשקיעים, דחה את גרסתו והותיר פתח לתביעות נוספות 

רן קידר |


הוצאה לפועל בתל אביב הוציאה צו עיכוב יציאה מהארץ נגד אליעזר גרוס, לשעבר בעל השליטה בקבוצת ההשקעות בסדנו. הצו ניתן בעקבות חוב אישי של כ-6 מיליון שקל לגרוס, שנפסק לטובתו של אדוארד מטקוף,  אחד המשקיעים שתבע אותו לפני כשנתיים.

פסק הדין הקודם, שניתן על ידי השופטת חנה פלינר, קבע כי גרוס ערבב בין נכסיו האישיים לכספי החברה ולכן יש לחייבו באופן אישי. מדובר בהחלטה חריגה, שמחזקת את החשדות החמורים שעלו כבר בחקירת רשות ניירות ערך.

פעילות שנראתה כמו תרמית פונזי

קבוצת בסדנו, שפעלה בעיקר במגזר החרדי, גייסה במשך עשור מאות מיליוני שקלים ממשקיעים. לפי ממצאי רשות ני"ע, אופן ההתנהלות של החברה הזכיר תרמית פונזי: כספים חדשים שימשו לתשלום תשואות למשקיעים ותיקים, תוך ערבוב חשבונות והעדר שקיפות.

החברה נקלעה לקשיים תזרימיים ומונו לה נאמנים, שממשיכים עד היום לנסות ולמפות את החובות הרבים. לפי דו"חות הנאמנים, הקבוצה מחזיקה עשרות חברות בנות בישראל ובארה"ב, אך רק חלק קטן מהנכסים בעלי שווי ממשי.

גרוס טען בבית המשפט כי פרע את החוב למטקוף באמצעות מזומן, יהלומים והמרות להשקעות אחרות. אולם השופטת דחתה את גרסתו וכינתה אותה "פתלתלה ונעדרת אסמכתאות". המשמעות היא פתיחת פתח לנושים נוספים להגיש תביעות אישיות, ולהעמיק את החשיפה של גרוס להליכים משפטיים.